This text will be replaced
התערבות פסיכולוגית ו"טיפול פסיכו-תרפויטי"
התערבות פסיכולוגית ו"טיפול פסיכו-תרפויטי"
מתוך התייחסות לקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל – 2004
מאת ועדת האתיקה: ד"ר רבקה רייכר-עתיר - יו"ר; יונת בורנשטיין בר-יוסף; נאוה גרינפילד; חנה האושנר-פורת; נגה קופלביץ.
(מתוך "פסיכואקטואליה" גיליון אפריל 2010)
לאחרונה הונחו על שולחנה של ועדת האתיקה פניות העוסקות בשאלות מי מהפסיכולוגים בהתאם למסלול התמחותם רשאים להציע טיפול פסיכולוגי.
בפניות האלו מתבלטת אי-בהירות ביחס להבחנות בין "פסיכותרפיה", "טיפול פסיכולוגי" ו"טיפול נפשי" כשמטרת אלו בין השאר היא להגדיר את העיסוק, ובאמצעות הגדרה זו להקל על ההכרעה בדבר ההרשאה למי מותר לעסוק ובמה.
ועדת האתיקה ערה לכך שמזה שנים, השיח על אודות הגדרת העיסוק, ובפרט הגדרתו באמצעות המושג "טיפול פסיכו-תרפויטי" כמושג עמום השגור בחוק הפסיכולוגים לא הוביל לניסוח הרשאות מעודכנות ביחס להתערבויות המקצועיות בהם נוקטים הפסיכולוגים וזאת על-פי התמחותם. בנוסף הועדה ערה להיעדר שיטתיות בהגדרת ההתמחויות בפסיכולוגיה כשכל התמחות מוגדרת בדרך שונה. הגדרות עיסוק עמומות לצד הגדרת התמחויות לא שיטתית, גררו לאורך שנים למחלוקות בלתי פתירות ולפגיעה בסולידריות שבתוך קהילת הפסיכולוגים. פגיעה זו אינה עומדת בקנה אחד עם כללי האתיקה לפיהם: "פסיכולוגים יעשו כל שביכולתם לשמירה על כבוד המקצוע, כבודה של הקהילייה המקצועית ולסולידריות בתוכה תוך מחויבות לקוד האתיקה". לפיכך הועדה מצאה לנכון להביא השגותיה לפניות אלו מעל דפי פסיכו-אקטואליה. ברשימה זו אין אנו שמות עצמנו כפרשניות של חוק הפסיכולוגים. כוונתנו היא להאיר על שני כשלים אפשריים המונעים הכרעה בדבר ההרשאות להתערבויות הפסיכולוגיות השונות למומחים השונים, ואשר עלולים לגרום למועדות אתית. הכשל הראשון נוגע כאמור להגדרת המומחיות שאינה אלא כתיאור חלק מהזהות המקצועית, והשני שאמור לנבוע מתוך אותה הגדרה הנוגע לתיאור העיסוק.
הגדרת המומחיויות והזהות המקצועית:
מוצא הזהות המקצועית של כולנו הוא היותנו פסיכולוגים. הפסיכולוגים באשר הינם רשאים לעסוק בהתערבות פסיכולוגית, הכוללת כפי שיפורט רשימת עיסוקים מקצועיים. אדם שאינו פסיכולוג על-פי החוק, לאמור שאינו רשום בפנקס הפסיכולוגים אינו רשאי לעסוק בהתערבות פסיכולוגית. התערבויות אלו מורשות אך ורק לנו – הפסיכולוגים אך זאת כפוף למרכיב מהותי בזהותנו המקצועית, היינו: התמחותנו.
באשר למומחיות המגדירה את הזהות התוך-מקצועית יש מקום להסב את תשומת הלב לתופעה לפיה בהגדרות המומחיויות המנוסחות בחוק הפסיכולוגים ובתקנות עולה סיבוך מצער הטמון בהיעדר מתודה. יש התמחויות שזהותן טמונה בגיל הלקוחות, יש שבמערכת בה נערכת ההתערבות המקצועית ויש שבפעולה המקצועית. כך למשל ההתמחות בפסיכולוגיה התפתחותית מוגדרת בין השאר על-פי גיל: תינוקות, פעוטות וילדים ואילו ההתמחות בפסיכולוגיה שיקומית מוגדרת על-פי עיסוק – אבחון ושיקום. ההתמחות בפסיכולוגיה רפואית מוגדרת על-פי התמקדותה בתהליכי גוף נפש בהקשר למחלות ופגיעות גופניות ואילו החינוכית על-פי המערכת בה עובדת – המערכת החינוכית. בהמשך לכך ההתמחות החברתית-תעסוקתית-ארגונית באמצעות המושגים של יחסי הגומלין בין הפרט לבין הקבוצה והארגון, וההתמחות הקלינית באמצעות העיסוק: פסיכותרפיה ואבחון, ובאמצעות גיל: ילדים נוער מבוגרים. היעדר שיטתיות בהגדרת ההתמחויות השונות מבנה בלבול בזהות המקצועית הפסיכולוגית הספציפית ובלבול זה וודאי שאינו תורם לחזותה של הפסיכולוגיה מול הלקוחות או לסולידאריות שבין חבריה. יש מקום לגבש שיטה בהגדרת ההתמחויות כשמתוך הגדרה זו יוגדרו גם ההיתרים להתערבויות הפסיכולוגיות השונות. אולי בדומה למודל הרפואי שם ההתמחויות מוגדרות בין השאר באמצעות אוכלוסיית היעד של המטופלים.
על ההתערבות המקצועית:
התערבות זו מוגדרת בקוד האתיקה כ"טיפול, אבחון, הערכה, שיקום, ייעוץ, או הדרכה מקצועיים בתחום העיסוק בפסיכולוגיה". מתוך הזהות המקצועית – הזהות הפסיכולוגית, ומתוך הגדרת ההתערבות, פסיכולוגים רשאים להציע טיפול, אבחון, הערכה, שיקום או הדרכה בראש וראשונה בשל היותם פסיכולוגים. בהמשך לכך ראוי שההתערבות הפסיכולוגית על סוגיה השונים תהייה בהתאם למומחיותם, הכשרתם ומיומנותם. נכון שבמצב כפי ששורר היום בארץ רבים שאינם פסיכולוגים יכולים לעסוק בפסיכותרפיות על סוגיהן וכליהן השונים והמגוונים, המשיקות להתערבויות הפסיכולוגיות. אך אין אחד שרשאי לטעון שהוא עוסק בהתערבות פסיכולוגית, היינו בטיפול פסיכולוגי, אבחון פסיכולוגי וכד' אם אינו פסיכולוג כמוגדר בחוק.
נראה שנכון יהיה לייחד את העיסוק בפסיכולוגיה כמו-גם את הטיפול הפסיכולוגי וההתערבויות הפסיכולוגיות השונות לפסיכולוגים בלבד וזאת תוך הבלטת ייחודה של זהות זו והרשאות העיסוק הנובעות ממנה. מתוך עמדה זו רק פסיכולוגים עוסקים בהתערבויות הפסיכולוגיות השונות וטוב יהיה שעיסוקם יוגדר באמצעות מונחים המייחדים את הפסיכולוגיה, כמו המונח טיפול פסיכולוגי. לעמדה זו תהייה תרומה פנימה – אל הקהילה המקצועית לגיבוש הזהות המקצועית, והחוצה – אל קהל הלקוחות, המוגדרים בקוד האתיקה כ"אלו המבקשים או מבקשים עבורם התערבות פסיכולוגית", אשר יובהר להם בדרך זו מה היא ההתערבות הפסיכולוגית בשונה מהתערבויות שאינן כזו. לקהל זה כמו גם לעצמנו אמור להיות ברור כי לטיפול פסיכולוגי ולכל ההתערבויות המקצועיות שלנו יש ייחוד, וזאת לו רק בשל תהליך ההכשרה שלנו אשר באורכו והעמקתו אינו דומה למקצועות טיפוליים רבים המוצעים היום לקהל הרחב.
לסיכום: גם אם לעת-עתה אין מתודה המאחדת את הגדרת ההתמחויות השונות, הרי שהודות להגדרת הפעולה המקצועית כ"התערבות פסיכולוגית" אנו כבר היום יכולים לנהוג על-פי קוד האתיקה שברשותנו הן בעשייה המקצועית והן בדרך הצגתה וזאת מבלי לפגוע בחובתנו להציג עצמנו כמצוין בקוד באופן כן ואמין. פסיכולוגים אמורים לזהות עצמם כפי שהינם – פסיכולוגים ולציין את התמחותם בפסיכולוגיה, ומתוך זהות זו עליהם לעסוק רק בהתערבויות הפסיכולוגיות התואמות את מומחיותם, הכשרתם ומיומנותם. פסיכולוג ללא התמחות בפסיכולוגיה ראוי שיציג עצמו ככזה ויימנע מעיסוק בהתערבות מקצועית המייחדת את אחת מההתמחויות בפסיכולוגיה. אם אותו פסיכולוג, מציג עצמו למשל כ"פסיכולוג מגשר" הרי שהוא מטעה ופועל באופן לא ראוי מאחר ואין התמחות בפסיכולוגיה הנקראת גישור. אין מניעה שפסיכולוגים יוסיפו לארגז הכלים שלהם עיסוקים שהם מחוץ לפסיכולוגיה ושאינם ייחודיים לפסיכולוגים אך זאת רק בתנאי שגם אז הם פועלים בהתאם למי שהינם – פסיכולוגים השוקדים על אורחות התנהגות מקצועיות/אתיות.
בקשה לרישום משתמש חדש