This text will be replaced
"פינת חי טיפולית" לילדים חולי סרטן כמסייעת לחוסן הנפשי של הילדים ומשפחותיהם בהתמודדות עם מחלת הסרטן – מחקר מעקב
מאת: בלה גילוץ - פסיכולוגית תעסוקתית, שיקומית ורפואית (מחקר בשיתוף עם מכון גרין לפסיכולוגיה מתקדמת)
מחקרים רבים הוכיחו כי הטיפול באמצעות בעלי חיים תורם להפחתת מתח וחרדה, פיתוח מיומנויות קוגניטיביות וחברתיות והסחת הדעת בזמנים של סבל וכאב.
התכנית "פינת חי טיפולית" היא תכנית המבוססת על יחסי הגומלין המיוחדים בין בעלי חיים לילדים כאמצעי לגיוס כוחות התמודדות עם מחלת הסרטן.
באכסניית "אורנית" (הוסטל לילדים חולי סרטן ומשפחותיהם) המופעלת ומנוהלת ע"י אגודת
"עזר מציון" הוקמה פינת חי ע"ש רינת ז"ל (שנפטרה ממחלת הסרטן). המוסד לביטוח לאומי, המחלקה למפעלים מיוחדים, ליווה את פרויקט ההקמה הן במענק כספי והן במחקר מלווה.
מטרת המחקר היתה להעריך את המידה בה מודל העבודה בפינת החי מהווה גורם מסייע לטיפוח כוחות התמודדות של ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם עם המחלה.
מנתוני המחקר התקבלה תמונה חדשנית המציגה את הפעילות בפינת החי כמעצימה הרגשת "ביטחון עצמי" אצל הילדים החולים. ביטחון עצמי מהווה גורם מרכזי בביסוס החוסן הנפשי בהתמודדות עם המחלה. כמו כן, צויין במיוחד ע"י הילדים והוריהם כי שהייה בקרבת בעלי חיים מעוררת הרגשה של רוגע והסחת הדעת ממצוקות המחלה.
במהלך פרויקט ההקמה התפתח מודל עבודה אשר במרכזו עומד הילד והצרכים המיוחדים שלו ושל בני משפחתו במהלך המחלה (לעומת המודל הרפואי המעמיד את המחלה והטיפול בה במרכז ).
עוצבה תכנית עבודה עם הילדים ב-3 מישורים: 1. מישור ספונטני לפיו ילד מגיע ללא הודעה מראש ומופעל ע"י הצוות בהתאם למצבו ובחירתו 2. מישור פרטני לפיו נקבעת לילד תכנית עבודה אישית מותאמת לצרכים המיוחדים שלו. 3. מישור קבוצתי לפיו מתקיימות פעילויות בנושאים מוגדרים ובמועדים קבועים על פי תכנון של הצוות.
כמו כן, הוצבה מצלמה עם רמקול בפינת החי המאפשרת "שידור חי" למחלקה בבית החולים לילדים שאינם יכולים לצאת מבית החולים.
הצלחת התכנית הובילה לגיבוש מודל מורחב : " פינת חי טיפולית, חינוכית ומרכז חוויתי לילדים חולי סרטן" המהווה "סביבה מאפשרת" להתמודדות של הילדים ומשפחותיהם עם מחלת הסרטן.
פינת החי נועדה לשרת ילדים חולי סרטן השוהים בהוסטל ומטופלים במחלקות האונקולוגיות בבתי חולים במרכז הארץ וגם ילדים חולי סרטן הלנים בביתם במהלך הטיפולים האונקולוגיים.
הקשר בין בני אדם ובעלי חיים
בממצאים ארכיאולוגיים, מערות קבורה, ציורי קיר ופסיפסים נמצאות עדויות כי האנושות נהנתה מחברתם של בעלי חיים עוד מהתקופה הפרהיסטורית.
עד היום כותבים סופרים ומשוררים רבים על הקשר בין האדם ל"חבריו" בעלי החיים. באגדות עם ובמשלים משמשים בעלי חיים כסמל וכמודל לחיקוי. בתרבויות שונות מבטאים תאורי בעלי חיים תפיסת עולם אנושית.
מפגש עם בעלי חיים או פעילות בטבע מספק מענה לצרכים מגוונים הן באוכלוסיה "רגילה" והן באוכלוסיה עם צרכים מיוחדים. במפגש זה מתעוררת חוויה משמעותית ומיוחדת.
על פי תאורית ההתקשרות מעניק בעל החיים למטופל מקום בטוח בו הוא יכול לחוות או לבטא את רגשותיו. בעלי החיים מעניקים לאדם חום ואהבה ללא תנאי וללא שיפוט ומסייעים בכך להקל על תחושת הבדידות. המגע ביצור חי ואפילו ההתבוננות בו תורמים לתחושת רוגע והנאה והליטוף מרגיע. "תעלולי" בעלי החיים מעוררים את חוש ההומור וכן תחושה של אמפטיה ורצון לדאוג להם.
בעלי החיים מהווים נושא לשיחה וגשר לתקשורת שיכול לשמש כאלמנט משמעותי בבניית מערכת קשרים טיפוליים ויצירת מכנה משותף בין ילדים .
על פי תאורית ההתקשרות בעל החיים מעניק למטופל מקום בטוח בו הוא יוכל לחוות או לבטא את רגשותיו ומאפשר קבלה מוחלטת של ה"שונה" או ה"אחר".
לוינסון (1980) מתייחס לתורת האבולוציה ומסביר את הקשר בין אדם לבעלי חיים כמאפשר חיבור למקור התפתחותי ראשוני וחייתי של האדם ומבטא את השאיפה של האדם להתקרב אל הטבע ועל ידי כך להפחית את תחושת הניכור המאפיינת מצבים של חולי ואישפוז בבית חולים.
לפי קורסון וקורסון (1987) התלות הילדותית שהחיה מפגינה גורמת לנו להגיב בתמיכה ובמתן הגנה ובכך מאפשרת לנו להרגיש כבעלי ערך לעצמנו ולמען אחרים הזקוקים לנו, מעוררת את תחושת אחריות ומחזקת את כוחות "האני".
עבודה טיפולית הנעזרת בבעלי חיים משלבת תהליכי צמיחה והתפתחות ומאפשרת נטילת אחריות ומחויבות. כמו כן, פותחת ערוץ להנאה אסתטית, חוויה חושית והזדמנות תקשורתית. בעל החיים אינו מילולי ואינו דורש מאמצים ורבאליים ליצירת קשר עימו, סיפוק צרכיו פשוט ומוגדר ונוח ללמידה. סביבת בעלי החיים גורמת להנעת האדם לפעילות תוך הגברת המוטיבציה ומעורבות ריגשית וקבלת משוב מידי, ברור ומוחשי.
היעזרות בבעלי חיים יכולה להיות מכוונת לקדם תיפקודים: פיסיים, חברתיים, ריגשיים וקוגניטיביים.
העבודה יכולה להתבצע במערכים שונים, אינדיבידואליים או קבוצתיים ובגילים שונים.
על פי לוינסון, בעלי החיים יכולים לשמש כמטפל עמית (קו-תרפיסט) עבור ילדים במערכות טיפוליות שונות ומגוונות.
סביבת בעלי החיים מהווה "מרחב ביניים" (לפי וויניקוט) בין המציאות הפנימית לחיצונית ומאפשרת לילד לחוש ביטחון.
הדיאלוג והאינטימיות עם תחושת ההדדיות מאפשרים לילד "להשליך" על בעל החיים פרשנות ריגשית ובונים חוויה של קירבה ושייכות. בעל החיים תמיד זמין למשחק.
לאחרונה נערכים מחקרים על השפעת ההיעזרות בבעלי חיים על מדדים פיסיולוגיים כמו: לחץ דם, רמות טריגליצרידים, קצב פעימות הלב וטמפרטורה בקצות האצבעות.
וולאס (1992) מדווחת על פי מחקר שנערך בבית חולים כי התערבות בעזרת בעלי חיים שנמשכה כעשרים דקות מידי יום נמצאה מאד משמעותית בהפחתת מספר ימי האשפוז של החולים לעומת קבוצת בקורת.
היא מצאה גם כי הנוכחות של בעל חיים המייצג את הטבע וסביבה רוחשת חיים בסביבה לא טבעית וחשוכת גרויים חיוביים כמו בית חולים מפחיתה באופן ברור התפתחות של תגובות חרדה. כמו כן, מחקרים אחרים מצביעים על חולים שדיווחו על הפחתת כאב והפחתה בשימוש במשככי כאבים במהלך ימי האישפוז.
במחקרים שהתמקדו בהשפעת בעלי החיים על האווירה ושיתוף הפעולה נמצא כי המפגש עם בעלי חיים מעודד יצירת אינטראקציות ותקשורת חיובית, מאפשר אינטימיות והרגשת קבלה ומאפשר בניית גשר ריגשי בין המאושפזים, בני משפחותיהם והצוות הטיפולי בבית החולים. בעלי החיים מאפשרים תחושה של סביבה ביתית ומייצגת מציאות בריאה בסביבה המאיימת של בית החולים.
המפגש עם בעל החיים מהווה גורם מניע ומדרבן המעודד את החולה להניע גפיים, לחדד את החושים ולקחת חלק בפעילויות גם במצב של כאב, סבל או מגבלה.
מחלת הסרטן אצל ילדים
הרפואה המודרנית מעניקה במקרים רבים לחולים ריפוי מלא או חלקי ובמקרים אחרים הארכה של תוחלת החיים. עקב כך, נדרשת תשומת לב מיוחדת לאיכות חייו של החולה ומשפחתו וגיוס כוחות ההתמודדות שלהם. בספרות ובפרקטיקה נתפסת מחלה כרונית או סופנית כארוע נסיבתי וטראומטי הגורם לשינוי בחיי האדם ומשפחתו. בעקבות המחלה נוצר מצב של לחץ על המערכת המשפחתית כולה והיא נדרשת להיערך להתמודדות עם המצב החדש ולחפש דרכים ליצירה מחדש של האיזון שהופר על ידי המחלה.
מחלת הסרטן אצל ילדים מאופיינת כ"מחלה משפחתית" והיא משפיעה באופן ייחודי ושונה על כל אחד מבני המשפחה: הילד החולה, הוריו, אחיו, סבים וסבתות ובו בזמן על המשפחה כולה כיחידה אינטגרטיבית הכוללת את פרטיה.
המחלה מאופיינת בשלושה שלבים מרכזיים: א. שלב האיבחון. ב. שלב הטיפולים. ג. שלב המעקב.
קבלת האבחנה מעוררת תגובה ריגשית קשה ביותר אצל הילד החולה ובני משפחתו. מרגע האיבחון ולאורך תקופה ממושכת של אישפוז וטיפולים הילד החולה ומשפחתו עוברים טלטלה ריגשית, מגיבים בעצב וכעס, עוברים מתקווה ליאוש , מתעוררים פחדים וחרדות, מתחייבת התמודדות עם אי נעימות פיסית, בדיקות כואבות, חדירה לפרטיות והרגשת חוסר שליטה וחוסר וודאות. המשפחה חייבת לעתים לקבל החלטות קשות הכרוכות בשאלות קיומיות. לעתים הילד חייב לעבור גם תהליך של השתלת מח עצם. תהליך זה קשה מאד פיסית ונפשית. המערך החיסוני של הילד יורד לחלוטין, כוחותיו הפיסיים מידלדלים, הוא סובל מבחילות, פצעים והרגשה כללית לא טובה ובנוסף לכל אלה נמצא בבידוד. הסביבה סגורה וחסרת גירויים והילד מפתח רגשות של דחייה, ניכור, בדידות וחרדה. העיסוק בתכנים של המחלה ובמחשבות על מוות מתעוררים בכל אחד משלבי המחלה ומעוררים אצל הילד ואצל כל אחד מבני המשפחה תגובות של עצב ותעוקה נפשית.
הילדים מאושפזים תקופות ממושכות, מנותקים מהמסגרות המוכרות והבטוחות. קימת רוטינה של טיפולים ובדיקות בד"כ כואבים וניכפים איסורים רבים כמו: הימנעות מאכילת ממתקים, התרחקות ממגע עם חמרים מזהמים או מחברים ואנשים קרובים. הילד מתפרץ לעתים בביטוי כעס קשים כלפי משפחתו וכלפי הצוות הטיפולי. המשפחה חייבת להיערך בצורה חדשה ומותאמת לתכנית הטיפולים ומתחייבת חלוקת תפקידים חדשה הדורשת גמישות וויתורים.
האחים נאלצים להתמודד עם מטלות מיוחדות ולעתים אף לוקחים תפקיד הורה כלפי אחיהם הקטנים. תשומת הלב של המשפחה מופנית אל האח החולה ומתעוררים רגשות של כעס וקנאה מצד האחים מעורבים עם חרדה ודאגה לגורל האח החולה יחד עם חרדות קיומיות המושלכות עליהם עצמם.
סיום האישפוז והחזרה הביתה מאופיינים ברגשות עזים וקונפליקטואוזיים. מצד אחד הילד ובני משפחתו שמחים ומאידך רמת הפחד והחרדה של המשפחה גבוהה. הקשר עם בית החולים היווה מוקד לסמכות מקצועית וביטחון וסיום הקשר מאיים על ביטחון ההורים. מתעוררות התלבטויות כיצד לנהל את אורח החיים החדש. כמה עצמאות לתת לילד, כמה פיקוח והגנה? כל הזמן מרחפת חרדה שמא המחלה תחזור. ההורים עייפים ומרשים לעצמם לפרוק מתחים שהצטברו, לעתים מתעוררות בעיות בזוגיות, נדרשים כוחות מיוחדים להתארגנות מחודשת של המשפחה. במצב ריגשי מורכב זה המשפחה מתחילה לשקם את עצמה ולבנות מערך כוחות חדש ומותאם.
מודל העבודה בפינת החי והתאמתו למאפיינים המיוחדים של ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם
המודל מתבסס על הרציונל של יצירת מפגש של הילד החולה ומשפחתו עם בעלי חיים כמייצגים סביבה בריאה, חוויתית, מהנה, מרגיעה ודינמית. סביבה זו מותאמת לצרכים האינדיבידואליים של כל ילד מבחינה רגשית, פיסית, חברתית, התנהגותית ולימודית במטרה לחזק את הילד והמשפחה בהתמודדות שלהם עם המחלה.
פינת החי מספקת לילד מרחב נעים, חופשי ומשוחרר ולא "סטרילי" כמו זה המאפיין את בית החולים. מפגש זה הוא נטול תכנים של מחלה, כאב או סבל אך יחד עם זאת מאפשר מרחב לביטוי ריגשי הקשור למחלה. כמענה למציאות המשתנה של הילדים החולים וחוסר היציבות והעקביות בחייהם כחולים מייצגת פינת החי קביעות, סימבוליקה של חיים, התחדשות ויצירה. יש בה תנועה מתמדת ומחזוריות קבועה ופעילויות מוכרות ומוגדרות כמו: ניקיון, ליטוף, האכלה.
בפעילות בפינת החי משתלבים הילדים החולים בפעילות עם אחיהם הבריאים, מתאפשרת חווית מימוש של החלקים הבריאים, הפגת הבדידות, אינטראקציה בינאישית, שותפות, תחושת שייכות ומרחב לביטוי אישי. במודל העבודה בפינת החי המוקד הוא הילד כאשר המחלה מהווה גורם נילווה לעומת המודל הרפואי שמתמקד במחלה של הילד.
הילדים פוגשים אווירה של חיק טבע שמחליפה את האווירה של בית החולים. הסביבה מייצגת בריאות ואם הילד נאלץ להישאר באשפוז ואינו יכול לצאת לפינת החי הוא יכול להשתתף בפעילות כצופה בעזרת וידיאו-קונפרנס.
כלל ראשון בעבודה הוא שמירה על בריאות הילד החולה ולשם כך נשמרים תנאי ניקיון קפדני של הכלובים ומרחב העבודה, פיקוח וטרינרי צמוד וקבלת מידע רפואי מהילד ומההורים לגבי ספירות הדם ואם הוא רשאי לגעת בבעלי החיים. הילדים חייבים לרחוץ ידיים ביציאה מפינת החי ואינם רשאים לאכול בפינת החי.
מטרות התכנית: "פעילות בעזרת בעלי חיים"
* לחזק את הילדים חולי הסרטן במישור הריגשי.
* פיתוח חוסן נפשי ומתן כלים להתמודדות עם מחלת הסרטן, הטיפולים הרפואיים הקשים והסבל הפיסי.
* הפחתת מתח וחרדה, הסחת הדעת בזמן של כאב וסבל בעזרת חוויה מרגיעה.
* להנעים את השעות הקשות.
* לאפשר יצירת קשרים חברתיים עם ילדים אחרים ("חברים לצרה") במסגרת פעילות משותפת בפינת
החי.
* להעניק לאחים ולבני משפחה אפיק של שיחרור מהמתח.
מערך ההערכה ושיטות מחקר
המחקר שנערך בפינת החי הוא מחקר מעקב פרוספקטיבי אשר בודק את הקשר בין משתנים טיפוליים בעזרת בעלי חיים לבין מרכיבי החוסן הנפשי בהתמודדות של ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם עם מחלת הסרטן.
המחקר הציב שתי מטרות עיקריות:
א. הערכת המידה בה הושגו מטרות התכנית הטיפולית
ב. הערכה של התהליך
המחקר ליווה את התכנית הטיפולית במשך כשנתיים לאחר שכבר הוקמה פינת החי ופעלה באופן ניסיוני ובצורה ספונטנית למעלה משנה.
המחקר התחיל כמחקר מעקב-מלווה והפך עם הזמן למחקר מתערב-מעצב. מהלך זה איפשר שילוב של מרכיבים כמותיים ואיכותניים. הכלים המקוריים היו שאלונים ותצפיות מובנות. בעקבות המעבר למחקר מתערב ומעצב התווספו תצפיות של צוות המחקר על מגוון פעילויות וארועים, נאסף חומר משיחות עם הילדים וההורים ושיחות עם המדריכים.
ממצאי המחקר התבססו על כלל הנתונים שנאספו מהילדים החולים, אחים והורים שהשתתפו בפעילות בפינת החי בתקופת המחקר.
ממצאים
אוכלוסיית המחקר כללה 36 ילדים חולים ( 18 בנים, 18 בנות), 11אחים ( 6 בנים, 5 בנות )
סה"כ 47 ילדים.
כאשר נשאלו הילדים מה הם מרגישים בפינת החי התקבלו תשובות כמו: רוגע, שמחה, כייף, עניין ובעיקר מצב רוח טוב. כמו כן, ביטחון וכוח. נשללו ע"י הילדים רגשות כמו: פחד, מתח או שעמום.
92% מהילדים דיווחו כי הם מאד אוהבים חיות, 84% דיווחו כי החיות מקבלות אותם כפי שהם,
93% דיווחו כי החיות מקבלות אותם גם כשהם עצובים.
ציון גבוה במיוחד (96%) קבלו המדריכים ויחסם אל הילדים ואל בעלי החיים. הילדים ציינו כי השהות בפינת החי מעניקה להם הרגשת שייכות, תחושת "בית", משפחתיות ונינוחות (80%-82%).
94% מההורים ציינו כי הפעילות עם בעלי חיים השפיעה מאד על הביטחון העצמי של ילדיהם במהלך הטיפולים וההתמודדות עם המחלה. ידוע כי חיזוק הביטחון העצמי מעצים את היכולת להתמודד עם מצבי חיים קשים והופך אותם לאפשריים. ממצא זה מעניין במיוחד כיוון שאפשר לראות בו גם מנגנון השלכתי של ההורים כמסייע להם ומחזק אותם בהתמודדות שלהם עצמם עם מחלת ילדיהם.
דיון
מניתוח הממצאים עולה כי המטרות של פינת החי הושגו במישורים הבאים:
בריאות – קיים בציבור חשש גדול מפני מפגש בין ילדים חולי סרטן עם מערך חיסוני נמוך במיוחד לבין בעלי חיים בגלל האפשרות של חשיפה לזיהומים ומחלות. מבחינה רפואית נראה כי החיות עצמן אינן מהוות סיכון בריאותי אם מקפידים על טיפול נאות. בתקופת המחקר אף ילד לא חלה במחלה ולא סבל מנזק בריאותי כלשהוא כתוצאה מהמגע עם בעלי החיים.
מצב רגשי – הילד חולה הסרטן זקוק למכלול של מרכיבים נפשיים בהתמודדות שלו עם המחלה והטיפולים: תחושה שמבינים אותו, הרפיה ממתח, הסחת הדעת, הפיכתו לבעל יכולת שליטה והרגשת כוח, אמון, תחושת שייכות והזדהות, הנאה וחוויות חיוביות.
החיות מייצגות עולם ללא מילים המהווה ערוץ תקשורתי שמאפשר ביטוי ריגשי, מקדם תהליכי העצמה וחיזוק ומעניק לילדים הרגשת ערך ומשמעות ביכולת לטפל בבעלי החיים ולדאוג לצרכיהם.
לדוגמא: ילד בן 4 שהמחלה חזרה אצלו היה בעבר מוכר בפינת החי כבעל בעיות התנהגות קשות. במהלך הטיפולים הקודמים היה מגיב לצוות הרפואי בצעקות והתפרצויות בכי. לאחרונה, משחזרה אצלו המחלה החריפו תגובות הזעם שלו. כדרך התמודדות עם המחלה רכשה עבורו המשפחה צעצועי לחימה וסכינים (מפלסטיק) ובאמצעותם הם עודדו אותו לפרוק את כעסו. הילד התקשה לשבת בפעילות משותפת עם הילדים האחרים ואף התנהג בתוקפנות כלפי בעלי החיים, הוא ניסה לכלוא אותם ולהציק להם. הוא ביטא גם כעסים כלפי הצוות שהפכו אצלו במשחק דמיוני ל"חולים" והוא היה "מכאיב" להם ע"י זריקות צעצוע ומשחקי מלחמה. הוא אף לבש חלוק רופאים לבן מפינת המשחקים שנתן לו לגיטימציה סימבולית להתנהג כנציג "הרשע הרפואי". הצוות התגייס לעזור לו ולמשפחה. בחשיפה איטית ומבוקרת עוררו אצלו עניין בבעלי החיים הזקוקים לטיפול "אמיתי" וליחס אוהד. הם איפשרו לילד לעשות הפרדה בין עולם בעלי החיים לבין הדברים הקשים שעוברים עליו במחלתו. הילד למד שהוא יכול ליצור תקשורת חיובית באמצעות בעלי החיים, יכול לקבל "כוח", חיוניות והערכה דרך "טיפול אמיתי" בבעלי החיים.
עם הזמן הוא הך למטפל ד"ר ש., הוא מאכיל את בעלי החיים, מסדר להם מצע לשינה ודואג שיהיה להם טוב ונעים.
היום הוא שולט בתגובותיו, מסוגל להשתתף בפעילות משותפת עם ילדים אחרים ומוכן לשתף פעולה עם הצוות הרפואי שכבר לא נתפס בעיניו כ"אויב" או כ"רעים". הקשר עם בעלי החיים איפשר לילד בעזרת טיפול צמוד של הצוות והדרכת המשפחה לרסן את ההתנהגות האגרסיבית שלו ולשתף פעולה בקבלת הטיפולים הרפואיים בבית החולים.
הסביבה הנעימה בפינת החי והיחס החיובי של הצוות מהווים גשר ריגשי לטיפוח אינטראקציות חיוביות והרגשת שייכות המוכרים כמגבירי חוסן.
בפינת החי בא לידי ביטוי חיבור בין העולם הבריא של הילד לבין עולם המחלה ומאפשר רצף של חוויות חיוביות, משחק ומידה רבה של שמחה והומור המסייעים בהתמודדות עם המחלה.
התיווך באמצעות בעלי חיים מאפשר לילדים לשאול שאלות או לבטא נושאים מטרידים ומפחידים ובכך מסתייעים בהפחתת חרדה.
התמודדות עם נושא המוות – הסביבה המקבלת והמוגנת יחד עם החוויה הריגשית המשחררת של המפגש עם בעלי חיים מאפשרת הסרת הטאבו מנושא המוות. התקיימו בפינת החי שיחות על מוות של בעלי חיים ועל מוות בכלל.
מצב פיסי – הסיטואציה של מפגש עם בעלי חיים היא דינמית. בעל החיים מניע את הילד לפעולה (ליטוף, סרוק, האכלה, משחק). התנועתיות אצל הילדים החולים מכאיבה, קשה לביצוע ומעייפת, הילדים חלשים ובד"כ פסיביים. מאידך, התנועתיות חשובה לשיתוף פעולה, להחלמה של הרקמות אחרי ניתוח ולהעלאת רמת הדופמין.
לדוגמא: ילד בן 6 הגיע בפעם הראשונה לפינת החי לאחר שבועיים מאבחון המחלה. הילד הגיע כאשר יד ימינו צמודה לגופו ללא תנועה כיוון שביד היתה נעוצה מחט של אינפוזיה. המדריכה הציגה בפניו את הכלבה הג'ינג'ית וילד הביע התרגשות והתעניינות בכלה. הכלבה שחשה בתגובת הילד הגיבה בשמחה, בקשקוש זנב ידידותי ורחרוח רגלו של הילד. בתחילה הילד התכופף וליטף אותה בידו השמאלית ולאחר מכן גם בידו הימנית לאחר שהסבירו לו שמחט לא תזוז ממקומה. בהמשך, הוא יצא עם הכלבה לטיול כשהוא מוביל אותה בשמחה ובקפיצות ואוחז את הרצועה בידו הימנית.
נוכחות הכלבה, העידוד של הצוות והאינטראקציה שנוצרה עם הכלבה סייעו לילד להניע את ידו וגופו מבלי להרגיש מאוים ולהתגבר על הקיפאון הגופני שגזר על עצמו.
מצב חברתי – במהלך תקופת המחלה הילדים מבודדים. המפגש עם בעלי החיים מפחית את תחושת הניכור ומאפשר קירבה ושייכות. הקבלה המוחלטת, העמדה הלא שיפוטית, האפשרות לתקשר בצורה לא מילולית והיכולת ליצור קשר אינטימי מאפשרים לילדים להרגיש בטוחים. ילדה בת 5 שהתכוננה ליום ההולדת שלה הודיעה למדריכה: "אני מזמינה את כל החיות ליום ההולדת שלי, גם את הצ'ינצ'ילה וגם את הנחש".
מצב קוגניטיבי - במשך הטיפולים הילדים נעדרים תקופות ממושכות מבית הספר או מגן הילדים ואינם פנויים להשקיע מאמץ בלימוד חומר או טיפוח מיומנויות למידה. החוויה הלימודית באמצעות בעלי חיים אינה כרוכה בהצלחה או כשלון, דרכי הלמידה נתפסות בעיני הילד כמהנות.
ממצאי המחקר מדגישים את תפקיד בעלי החיים כמעוררים מערך רגשי חיובי ובונים "סביבה מאפשרת". בעלי החיים נותנים גוון ייחודי לעבודה עם הילדים ומהווים אמצעי מתווך בין גורמי המחלה לבין החיים הבריאים.
סקירת ספרות
גילשטרום, ר (2003). חיות מיוחדות לאוכלוסיות מיוחדות. "אח" בע"מ.
טסלר ושות' (2001). חיות וחברה ומה שביניהן. הוצאה משותפת לחיות וחברה ומשרד איכות הסביבה.
לורנץ,ק' (1973) איש איש וחיית המחמד שלו. הדר הוצאת ספרים.
מאסון, ג' ומקארתי, ס' (1996) כשפילים בוכים. זמורה ביתן, מוציאים לאור.
מקלורי,ס' (1996) בעלי החיים כמורים וכמרפאים. "אור עם".
נבון, ש' (2001). סלילת דרך. התמודדות משפחתית עם מחלה ונכות-מודלים טיפוליים. רמות, אוניברסיטת תל-אביב.
פינוס, א' (1997). יישום עקרונות ההתערבות בשעת משבר בטיפול בחולי סרטן. שיחות, יב (1),
5-11.
קיוזאק, א' (2000). מפגשים טיפוליים עם חיות מחמד. "אח" בע"מ.
שליו,א' (1996) המרפא הפרוותי. צ'ריקובר בע"מ, ת"א.
שרלין, ש' ורפפורט, ב' (1993). החולה ומשפחתו: מודל התערבות במהלך אשפוז. חברה ורווחה. יג(3), 237-252.
Aubrey,H.F. (2000). Handbook on Animal-Assustant Therapy, Academic Press.
Hunt,S.&Hart,L. (1990). "Role of small animals in social interactions between strangers". The Journal of Social Psychology, 132(2), 25-34.
Leinson,B.(1969). Pet oriented child Psychotherapy. Springfield: Illinois.
Levinson,B.(1965) "Pet psychotherapy: Use of household pets in the treatment of behaviour disorders in childhood". Psychological Reports, 17, 695-698.
Casework: The Journal of Conteporary Social Work. 65(8), 451-458.
בקשה לרישום משתמש חדש