This text will be replaced
הפסיכולוגיה והדת: עיון חטוף מחדש בספרו של ג'יימס מנקודת מבט יהודית
מאת: ד"ר משה לנזמן
למדע ולדת ריקוד ארוך ביחד, ולא תמיד תאמו הצעדים. חוקרים רבים בפסיכולוגיה התייחסו לדת מנקודות מבט שונות מאד אלה מאלה. יש חטיבה בהסתדרות הפסיכולוגים האמריקנית של פסיכולוגיה ודת, ושלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות הצמיחו ארגונים פסיכולוגיים שיוחדו לדת הספציפית שלהן. בישראל הוקם ארגון בשם "נפש", המתייחס ליהדות ופסיכולוגיה (בעיקר פסיכותרפיה) מנקודת מבט יהודית דתית, ופרץ הארגון ימה וקדמה צפונה ונגבה במדינות רבות.
בשורות אלה ברצוני לפרוס בפני הקורא מחשבות על הדת (ובכלל זה הדת היהודית) בעיני אחד מן האבות המייסדים של הפסיכולוגיה בת זמננו, הלא הוא ויליאם ג'יימס. ג'יימס למד רפואה והיה בין האמריקנים הראשונים להשתלם במעבדה המפורסמת של וונדט בלייפציג. ג'יימס היה בקבוצת המייסדים של הסתדרות הפסיכולוגיה האמריקנית והיה לנשיאה השלישי. בנוסף לרפואה ולפסיכולוגיה, עסק ג'יימס רבות בפילוסופיה, ויחד עם ג'ון דיואי היה דובר רהוט של הפרגמטיזם, יחד עם ווריאנט קרוב, הפונקציונליזם.
בשנות 1901-2 נשא ג'יימס סדרה של 20 הרצאות באדנבורו בנושא דת וספיריטואליזם. הרצאות אלה פורסמו בסוף 1902 בשם סוגים שונים של החוויה הדתית . אפשר לומר, כי הרצאות אלה היו הרחבה של מסות קודמות שפורסמו בשם הרצון להאמין בשנת 1897.
מה היא דת?
ג'ונס (2006) פילוסוף של הדתות, קובע, כי הדת היא תכונה אנושית בעלת אופי תיאולוגי, פילוסופי, אנתרופולוגי ופסיכולוגי. לדעתו, כל הגדרה של הדת שומא עליה לכלול את כל האספקטים האלה. נקודת ההסכמה החשובה ביותר בין ג'יימס לבין ג'ונס היא, כי הדת משקפת את טבע האדם; היא תופעה אנושית. עבור ג'יימס, הדת היא "האמונה שיש סדר בלתי נראה, ושהטוּב העליון שלנו נעוץ בכך, שנתאים את עצמינו לסדר זה" * (Hexham, 1999). בהגדרה זו, נוכל לראות שלושה מרכיבים עיקריים, והם: 1) האמונה, 2) סדר על-אנושי, ו- 3) חובת קיום מצוות. קיום המצוות נתפס כתופעה המעודדת את ההתחברות אל סדר עלום על-אנושי נעלה הקיים לטובת האנושות לדעתו של ג'יימס, האדם הדתי מאמין, כי העולם הנתפס ע"י החושים הוא חלק מעולם רוחני יותר, שהוא מקור המשמעות לקיום היקום, לעולם הרוחני הזה שואף האדם להתחבר, התפילה היא הנשָא בעיקרי בין העולם הפנומנלי (=של החושים) לבין העולם הרוחני. כמו-כן, מאמין האדם הדתי, כי לקשר זה יש תוצאות, רוחניות ו/או ממשיות.
לדעתו של ג'יימס, תכונות אלה משותפות לכל הדתות ומקורן בטבע האנושי. אצל האדם יש צורך באמונה זו ואין המדע מספק צורך זה. הוא אינו מתייחס לדוקטרינות הספציפיות של הדתות השונות, אלא, טוען, כי כל הדוקטרינות נובעות מאותו הצורך הבסיסי של האדם להאמין. למרות שלא מצאתי זאת מפורשות, נראה לי, כי ג'יימס סובר, כי הצורך להאמין קשור בצורך לגלות משמעות אונטולוגית; שהאדם הוא ייצור המייצר משמעות.
בהתייחסותו לאספקטים הפסיכולוגיים של הדת, חושף ג'יימס את תובנותיו כלפי הטבע האנושי:
1. הדת מעניקה התלהבות (zest), המעניקה את עצמו לחיים כמו מתנה, והנושא אופי, או של קסם לירי, או של משיכה לנלהבות ולגבורה.
2. הבטחה של תחושת בטיחות, מזג של שלווה, וכן, ביחס לאחרים, שפע של רגשות אהבה.
לדעתי חשוב להדגיש כאן, כי עבור ג'יימס, אין הדת משנה המבוססת על עדות אמת של אירועים היסטוריים, אלא היא עונה על הצרכים הרגשיים של האדם. משמע, לדעתו של ג'יימס תכונות אלה – השאיפה לנעלה ולהרואיות, רדיפת השלום ואהבת האדם, הם צרכים חיוניים על פי טבעו. לאורך הדורות, האדם בכל תרבות פיתח את הדת כמענה לצרכים אלה.
ג'יימס מבין, כי ריבוי כתות, אמונות, וריטואלים דתיים נובע מכך, שהאדם בעל מזג שונה עפ"י תערובת תכונותיו המולדות ונסיבות קיומו. במשל שטבע ג'רום ברונר בהרצאה בכנס APA בשנות ה-90, הטמפרמנט של האדם משול למרק עגבניות. בכל מרק עגבניות יש תכנים התורמים לכך שמדובר במרק עגבניות, אך המרק של כל מבשל/ת שונה במקצת בתבלון ובכמויות שונות של אותם התכנים. בשל הטמפרמנט השונה ונסיבות החיים השונים, אנשים שונים שואבים תכונות שונות מן הדת. האדם במצוקה יזדקק לגאולה; האדם הביישן יזדקק לגבורה; האדם המתוח יזדקק לשלווה. כל זה הוא במטרה להגיע לשביל הזהב בחיים.
למרות שהיה בכוונתי להתייחס לנקודת המבט היהודי בסוף דבריי, לא אתאפק מלהזכיר כאן את הרמב"ם, הלא הוא רבי בן מימון, שקבע אמות מידה ליהדות בפרשנות, בהלכה ובפילוסופיה בימי הביניים. כותב הרמב"ם, במשנה תורה (ספר ענק עם פסקי הלכה המתייחסים לכל צעד בחיי האדם), בהלכות דעות:
דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר. יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד. ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר. ויש שהוא שפל רוח ביותר. ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה. ויש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן. ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף. ויש מקצר נפשו שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול. ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו. ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן ורך לבב ואמיץ לב וכיוצא בהן:
... וכל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחלת ברייתו לפי טבע גופו. ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות. ויש מהן שאינן לאדם מתחלת ברייתו אלא למד אותם מאחרים או שנפנה להן מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו. או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו:
שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן או שכבר למד אתת מהן ונהג בה יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה:
הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם. והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו. (א-ד)
כמו שרופא המטפל בשיכור אינו מקבל את תכונות השיכור, כך מדע הדת אינו זהה לחיים על-פי הדת – כך כותב ג'יימס בשם הפילוסוף המוסלמי אל גזאלי. לכן, אין המדע תחליף לדת. בדברי ג'יימס:
אם הדת היא הכלי שבו מקדמים את שליחות האל או האדם, מי שחי חיי שליחות זו, אפילו מעט, משרת את השליחות יותר ממי שרק יודע עליה, אפילו רב. ידיעת החיים היא דבר אחד; תפיסת המקום בחיים, עם הגלים הדינמיים העוברים בישותך – היא דבר אחר לחלוטין. (הרצאה XX)
כאן רואים אנו את התנגדותו הנחרצת של ג'יימס לבהייביוריזם הפילוסופי ודבקותו לאינטרוספקציה כדרך להבין את החוויה האנושית בצורתה העמוקה והרחבה. עמדה זו ליוותה את ג'יימס עד סוף חייו, גם כאשר הביהייביוריזם הפך לפרדיגמה הגורפת בפסיכולוגיה. כמו-כן, ניכרת הלהיטות שבה ג'יימס ניגש לחקר החוויה האנושית.
בל נטעה לחשוב שג'יימס היה אדם דתי במובן הממוסד של המילה; ההפך הוא הנכון. עם זאת, הוא הבין שהדת ממלא צורך אנושי עמוק, שהאדם הניזון מן הדת (כהגדרתו של ג'יימס) עשוי למצוא חיי משמעות – או, לפחות, למצוא משמעות בעצם חיפוש המשמעות. לעומת זאת, מבחין ג'יימס בין דת לבין אמונות תפלות לדעתו, האמונות התפלות הן השלכת החששות והחרדות הלא-רציונאליות שלנו על עולם הטבע.
לפי ג'יימס, מתייחסת הדת לחוויה הפרטית והסובייקטיבית, ואילו המדע מתייחס לאידיאל האובייקטיבי הכללי. האובייקטיבי, פירושו שיקוף של המציאות, ואילו הסובייקטיבי הוא-הוא המציאות. הסובייקט החווה הוא החושב, ואילו האובייקטיבי הוא רק אובייקט של מחשבות הסובייקט החושב. המשגה זו דומה במקצת לפנומנולוגיה של הוסרל, שהיה צעיר מג'יימס במקצת, שכתב על התודעה (=מחשות הסובייקט החווה), שהיא תמיד תודעה של משהו (=האובייקט הנחווה). לכן, לפי ג'יימס, האובייקטיבי הוא תוצאה (אם כי תוצאה הכרחית) של הסובייקטיבי. החוויה הסובייקטיבית היא המציאות הישירה, ואילו האובייקטיבי הוא השיקוף החיוור של המציאות. הדת שייכת לסובייקטיבי והמדע לאובייקטיבי, ולכן הדת נחווה ע"י האדם כמציאותי יותר. ולכן גם הניסיון של המדע לדכא או לזלזל בחוויה הדתית הוא אבסורד. במילותיו של ג'יימס:
לפיכך, אני חושב, כי ללא קשר כיצדהשאלות הקשורות לגורל הפרטי שלנו מקבלות מענה, רק ע"י כך שמודים, כי שאלות אלה הן אמיתיות, וכי לחיות בעולם מושגים שהן פותחות בפנינו, כך נחייה עם עומק. לחיות כך פירושו להיות דתי. אין זה הגיוני, לטעון, כי זה שאבותינו טעו בעובדות רבות ובלבלו טעויות אלה עם הדת, שעלינו לעזוב את הדת לחלוטין. (שם)
ג'יימס מתאר הרגשה מיוחדת, שלדעתו מאפיינת את הקדושים של כל הדתות. להרגשה זו הוא קורא "מצב אמונה". זהו מצב שהוא גם ביולוגי וגם פסיכולוגי. ניתן לאפיינו כמצב של שמחה, הרחבת הדעת, ו"דינמוגני"; כלומר, הוא מרענן את הכוחות. הוא גובר על המלנכוליה, ומעניק כוח להתמיד. הוא מעניק התלהבות, משמעות, קסם ואף הוד לחפצים היומיומיים בחיים. מצבי אמונה מכילים גם תוכן שכלי, אך מינימאלי.
מצב האמונה מכינה את המרחב לדברים גדולים, ושואב לתוכנו את התחושה, כי העולם שלנו, בזכות נפלאותיו, וחשיבותו, ראוי להם. לדעתו של ג'יימס כל הדתות הגדולות מסכימות, כי מצבים אלה קיימים. הביטחון בצדקת דרכנו, בגורל האומה, ובהשגחת האל, כל אלה מקורם במצב האמונה, המייצג עבור האדם את ניצחון של האפשרי על הקיים.
המפגש בין האמונה לבין והשכל מוליד את הדוקטרינה הדתית. לדעתו של ג'יימס, לכל הדתות יש גרעין משותף הפירוט אמונותיהם. לדעתו, כל דת אומר לבעל האמונה מה אינו כשורה אצל האדם, ומה תיקונו. התיאולוגיות של כל הדתות הגדולות כוללות:
1. העצמי חצוי כאשר יש חלק עילאי וחלק שפל.
2. שני חלקי העצמי האלה הם במאבק, ויש נטייה להיכנע תחילה לעצמי השפל.
3. לעצמי העילאי יש ישות מסייעת, והיא נתפסת כחיצונית לאדם.
4. אנו שואפים להתאחד עם הכוח המסייע, ומרגישים, כי אכן אפשרית ההתאחדות.
5. חווית אתאחדות זו מצדיקה את תחושות הביטחון והשמחה שלנו.
האתגר של האדם, אם כן, הינו:
1. להכיר במציאות העצמי העילאי,
2. להזדהות עמו
3. לזהות אותו עם הישות המסייעת.
כאמור, לדעתו, תהליכים אלה הם משותפים לכל האמונות,אך מאחר וטמונים בהן טיעונים אובייקטיביים, נוכל לבדוק את אמיתותן.
כאן משתמש ג'יימס בספקולציה חדשה, ומקשר את הישות שהיא מעבר לנו עם טריטוריה שהיא עדיין לא נבחנה, הלא היא תת-המודע. הרצאות אלה ניתנו שבע שנים לפני הביקור של פרויד בארה"ב, ולמרות שביקר מספר פעמים באירופה, קרוב לוודאי שג'יימס לא פגש את פרויד, אך ניתוח החוויה הדתית של ג'יימס מעיד על כך שקרא את כתביו (קרוב לוודאי במקורו הגרמני) והוקסם מרעיון תת-המודע. עם זאת, מושג תת-המודע עדיין היה חדש מחוץ לחוגי הפסיכואנליזה, ונראה, כי ג'יימס לא היה מיומן במיוחד המיצוב המושג בתיאוריה שלו. על כל מקרה, הוא מקצה לתת-המודע את תפקיד ההרחבה של המודע. הכוח העליון, הנתפס כאל, נחווה דרך תת-המודע ומשם הוא שואב את כוחו האדיר.
בקשר לאמת, לג'יימס יש הגדרה מעניינת לאמת והיא: האמת היא דבר נוסף לערך הפשוט של החיים. מאחר למושג האל יש ערך מוסף על החיים כפשוטם, אפשר לקבל אותו כאמיתי במובן זה. בנוסף לכך, הוא גם מתייחס לשאלה זו כפונקציונליסט; כלומר, מאחר ויש לאמונה זו אפקט, היא אמיתית.
אין ספק בעיניי, כי הגישה של ג'יימס כלפי הדת היא רעננה, חדשנית ואנושית גם יחד, ואין פלא בכך, שהיא זוכה לעדנה מסוימת בקרב הפסיכולוגיה המודרנית. היום אולי היינו מאפיינים את הגישה שלו כפנומנולוגית-הומניסטית. מעניין גם, שג'יימס, עם כל הסנטימנטליות שלו, לא נסחף לספיריטואליסטים בני זמנו שדיברו עם המתים, אלא, התייחס אל הכול מנקודת מבטו של האדם כסובייקט.
מה בין ג'יימס ליהדות? ראשית, רצוי לציין, למען הגילוי הנאות, שג'יימס כנראה לא הכיר את היהדות מקרוב, ולא ידועים לי על יהודים מבין חבריו. בעשרים השנים האחרונות של חייו, התחיל גל ההגירה הגדולה של היהודים ממזרח אירופה, ולא נראה שנחשף אליהם מקרוב. עד אז היו היהודים בארה"ב בעיקר מגרמניה, והיו בחלקם הגדול מתבוללים. אמנם המוסד הראשון להכשרת רבנים נוסד ב- 1875(רפורמי), אך לא נראה, כי ג'יימס התענין בו, או שהיה קשר עם מוסד זה בשום צורה. מייסדו, יצחק מאיר וייס, כאשר הגיע לארה"ב, מצא בו רק רב אחד. 20 שנה מאוחר יותר נוסד המוסד הקונסרבטיבי, והמוסד האורתודוקסי נוסד 17 שנה אחרי מותו של ג'יימס. אמנם בספרו מצטט ג'יימס מן הנביאים, אך נראה, כי תמיד עשה זאת דרך עיניים נוצריות.
עם כל זה, כפי ראינו לעיל מן הרמב"ם, יש דמיונות מדהימים בין הדת של ג'יימס לבין הדת של היהדות. כמובן, יש לקחת בחשבון, כי לג'ייס הייתה עמדה, כי כל הדתות הן ווריאנטים של מספר עקרונות בסיסיים. מבחינה זו, נראה, כי האוניברסליסטים מבין היהודים; כלומר, אלה המאמינים, כי ליהודים יש מסר לעולם ומשימתם בחיים להעביר מסר זה הלאה, מבחינת "אור לגויים" – יכולים למצוא מקום של כבוד בתרומה של החוויה הדתית באונטולוגיה האנושית. איכות החיים של האדם היהודי המאמין היא עשירה ועמוקה.
היהדות הממוסדת לא הייתה רווה נחת מן החיבור של ג'יימס. עבור יהדות זו, יש משנה סדורה, שהיא מדגישה את הנבדל מדתות אחרות, וג'יימס היה טוען, כי היא תערובת של דת אמיתית ואמונות תפלות. אולי המתאים ביותר לגישה של ג'יימס הוא האיש של עגנון ב"פרקים מתוך ספר המדינה", בפרק "שלום עולמים": שם מסופר על אדם, "אדם אחד, לא מכסויי הראש ולא מגלויי הראש, אלא אדם סתם, שאם צריך להתגרד מגלה את ראשו, אינו צריך להתגרד אינו מגלה את ראש". אדם זה הקים את כל הממסד עליו, הן החילוני והן הדתי.
תופעה שממעט ג'יימס להתייחס אליה, הקשורה באופן הדוק ליהדות, היא תופעת הקהילה. ג'יימס עצמו ככל הנראה לא היה איש של קהילה. אילו היה חי היום, ייתכן, כי היו מבחינים בו תסמונת כשל הקשב, שכן התקשה להתמקד בדבר אחד לאורך זמן, שינה את מקומו הרבה, ולא היה מרוצה מעצמו בשל כך. בנוסף לכך, קיבל חינוך אינדבידואליסטי מאב שהיה חסיד של כת שוודי מיסטי והיה אינטלקטואל בודד בעל הון עצמי, שלא היה צריך להשביע רצונו של איש. בנוסף לכך ש"קהילה" היא מושג רחוק מאדם זה, הוא חשד בו בשל הפוטנציאל הכפייתי שבו. לעומת זאת, ביהדות, לקהילה יש השפעה מכרעת בהמשך הקיום של הקבוצה כישות עם ייעוד.
משמעות התפילה עבור ג'יימס היא כלי תקשורת בין האדם לבין העל-אדם, ואינה כרוכה בבקשות מן אותה הישות. למרות שההלכה היהודית מתירה לאדם לבקש בקשות מן הקב"ה, יש איסור להתפלל תפילת שווא (הדוגמאות לתפילה כזו בגמרא: אדם שומע על בית בוער ומתפלל שהבית אינו שלו, או שנודע לו שאשתו בהריון והוא מתפלל לבן זכר(!)). אמנם ג'יימס כותב על תוצאה ממשית של התפילה, אך נראה שהתכוון לתוצאה רוחנית (בבחינת "ויחד את לבבינו לאהבה וליראה את שמך") ולא לטובת הנאה כל-שהיא. במורה נבוכים מתייחס הרמב"ם לסוגיה זו ומגביל מאד את התוצאות הקונקרטיות של התפילה, אך אינו מבטל אותה לחלוטין, אלא, משאיר זאת בידי חסידי האומה.
שמא נראה חיבור זה אפולוגטי מדי, אסיים בהתייחסות למלחמות דת. כיצד יכול להיות, כי הדת לפי ג'יימס מייצג את השאיפות של האדם לנעלה וכבל-זאת כל-כך הרבה דם נשפך על הדת? בנעוריו, היה ג'יימס עד למלחמת האזרחים בארה"ב, מלחמה נוראה, שבה נפלו ונפצעו מאות אלפי צעירים. באחד הפזמונים הפופולאריים של התקופה נכתב:
שמע כעת את קול החצוצרה
זו הקריאה אלי קרב
יהי האל מגן עלינו, אמא,
כמו שמגן תמיד על עושי צדק ("Just before the battle, mother")
ידע ג'יימס, כי כול צד קורא לאל לחוש להגנתו. יתר על כן, בוודאי ידע על המלחמות הרבות שנערכו למען הדת עצמה, ושבשמה קיפחו מיליונים את חיים. לדעתי, היה ג'יימס משיב, כי זהו ההבדל המהותי בין האדם הדתי לבין אדם השייך לדת ממוסדת, שהיא תערובת בין דת אמיתי לביו האמונה התפלה. הראשון מביע את העצמי העילאי, והשני לעצמי השפל. גם היהדות ביום, בחברה הישראלית, מתייחסת למאבק בין שני תכונות העצמי, והיא חלוקה עם עצמה. אך נדמה לי, כי ג'יימס היה מזדהה דווקא עם התפילה הבאה של רבי נחמן מברסלב:
יהי רצון מלפניך ה' אלקינו** ואלוקי אבותינו
שתבטל מלחמות ושפיכות דמים בעולם
ושתמשיך שלום גדול ונפלא בעולם.
ולא יישא גוי על גוי חרב
ולא ילמדו עוד מלחמה.
שלא באנו לעולם בשביל ריב ומחלוקת חוס ושלום
ולא בשביל שנאה וקנאה וקנטור חס ושלום,
רק באנו לעולם כדי להכיר ולדעת אותך, תתברך לנצח.
מקורות:
Hexham, I. (1999). By Religion I mean…. Retrieved from: http://www.acs.ucalgary.ca/
James, W. (1902). The Varieties of religious experience. Retrtieved from http://www.psychwww.com/psyrelig/james/toc.htm
Jones, K. (2006). Essay on defining religion. Retrieved from: http://www.kilejones.com
*כל התרגומים הם של המחבר.
**היהודים הדתיים אינם כותבים את השמות של האל, ולכן כאן "ק" נכתב במקום "ה".
בקשה לרישום משתמש חדש