התרומה של מימוש חוזקות אישיות לשביעות הרצון של מתנדבים

מאת: ד"ר הדסה ליטמן-עובדיה, ראש המגמה הארגונית- תעסוקתית בתואר השני בפסיכולוגיה, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון.
העבודה הינה תחום חיים מרכזי, אשר נחקר רבות כמקור לשביעות רצון ונמצא כי שביעות הרצון בה הינה מנבא מרכזי לרווחתו האישית הכללית של האדם (Diaz-Serrano & Cabral-Vieira, 2005). יש הטוענים כי התנדבות כמוה ככול עבודה, בהיותה דורשת השקעת משאבים, זמן ואנרגיה (Ellis & Noyes, 1990).  ואכן, נמצא כי שביעות רצון מתנדבים, בדומה לשביעות רצון עובדים, מורכבת מתגמולים פנימיים, הקשורים לתוכן ההתנדבות, כגון: אתגר, עניין, צמיחה ולמידה, ותגמולים חיצוניים, הנובעים מתנאי הפעילות ויחסי הגומלין עם הסביבה, כגון: הכרת תודה מצד הארגון וקשרים חברתיים עם מתנדבים אחרים (קוליק, 2006).
התנדבות מוגדרת כפעולה מסייעת של יחיד, הנתפסת כבעלת ערך על ידו, ארוכת טווח, מתוכננת ומכוונת להטיב עם אנשים זרים, איננה נכפית על ידי אחרים או מחויבת על פי חוק, ומתרחשת בסביבה ארגונית (חסקי-לוונטל, 2005Pannerr, 2002; ). בארגונים ללא מטרות רווח מהווים המתנדבים מרכיב הכרחי ליעילות הארגון ואף להמשך קיומו (Ellis & Noyes, 1990; Jimenez & Fuertes, 2005). שביעות רצון המתנדבים חשובה להמשך פעילותם, בעיקר לאור העובדה שמקורה של מחויבותם לארגון הינה ברצון טוב, בתפיסה מוסרית ורגשית על בעיות חברתיות ובהיעדר ציפייה לתגמול (Jimenez & Fuertes, 2005). ואכן, נמצא כי שביעות רצון מההתנדבות מנבאת את משך ההתנדבות (Jimenez & Fuertes, 2005).
נמצא כי שביעות רצון מההתנדבות עשויה לפצות על חסכים במקום העבודה (Gora & Nemerowicz, 1985). כמו כן, נמצא כי סיפוק המניעים שהובילו להתנדבות מוביל ליתר שביעות רצון מההתנדבות (Finkelstein, 2008) וכי שביעות רצון מההתנדבות קשורה לשביעות רצון מהחיים (Hulbert & Chase, 1991).
על הקשר בין התנדבות לתחושת משמעות בחיים ניתן ללמוד ממחקרם של ג'ימנז ופורטס (Jimenez & Fuertes, 2005) שניתח חוויות חיוביות בהתנדבות והראה כי הן תוצר של שני גורמים: התאמת המשימות ההתנדבותיות לכישורים ולמיומנויות של המתנדב, ותפיסת המשימות כחיוניות, מועילות ובעלות משמעות על ידי המתנדב.  
בעשור האחרון התפתחה הפסיכולוגיה החיובית ובמרכזה מודל החוזקות האישיות. הפסיכולוגיה החיובית מנסה למצוא מצבים או תחומי חיים המאפשרים ואף מעודדים מימוש חוזקות אישיות Duckworth, Steen, & Seligman,, 2005)). נראה כי תחום ההתנדבות הינו אחד התחומים המאפשרים ומעודדים מימוש חוזקות אישיות, אך טרם נעשו מחקרים על הקשר בין מימוש חוזקות אישיות והתנדבות.
חוזקות אישיות מתוארות כתכונות נרכשות המתבטאות במחשבה, רגש והתנהגות, אשר השימוש בהן נעשה מתוך בחירה אישית, והוא מעורר תגובות חברתיות של הערצה והתפעלות (Seligman, 2002). באמצעות מימוש החוזקות האישיות שלו חש האדם סיפוק מעברו, מפיק הנאה מחייו בהווה ונמלא אופטימיות ביחס לעתידו (Duckworth et al, 2005). 
אחד ממוקדי המחקר והתיאוריה בפסיכולוגיה חיובית הינו החיפוש אחר מצבים ודרכים המקנים לחיים האנושיים ערך, תכלית ומשמעות (Seligman, Park, & Steen, 2004). בני האדם חותרים ליותר מאשר הקלה בסבל או הפחתת עצב ודאגה. הם רוצים לחוש משמעות בחייהם (Duckworth et al, 2005). המונח משמעות בחיים מתייחס ליכולת של האדם לפרש ולהבין את הערך והמעמד שלו, לזהות את הדברים שחשובים לו ולדעת לכוון את עצמו אל עבר המטרות האישיות של חייו. משמעות בחיים מוגדרת במונחי תכלית וחשיבות שהאדם מעניק לאירועי עבר (איפה הייתי), אירועי הווה (איפה אני כעת) ואירועי עתיד (לאן מועדות פניי) (Steger, in press). פרנקל (Frankl, 1965) טען כי בני אדם הינם בעלי מניע מולד לחפש משמעות או ליצור משמעות, ובלעדיה נגזרת עליהם מצוקה פסיכולוגית.
הפסיכולוגיה החיובית החזירה אמנם אל מרכז הבמה הפסיכולוגית את המושג משמעות בחיים והעניקה לו לגיטימציה מחודשת (Seligman & Csikszentmihalyi, 2000), אולם, חסרים עדיין מחקרים על הקשר בין חוזקות אישיות לבין משמעות בחיים.
מטרת המחקר והשערותיו
מטרת המחקר הינה לבחון מודל אינטגרטיבי המקשר בין חוזקותיו האישיות של המתנדב לבין התוצאות החיוביות הנגזרות מהן. המודל משער כי לחוזקות אישיות יש קשר ישיר לרווחה אישית, וגם קשר המתווך באמצעות המשתנה משמעות בחיים. המודל גם משער כי לחוזקות אישיות יש קשר ישיר לשביעות רצון מההתנדבות וגם קשר המתווך על ידי מידת מימוש החוזקות במסגרת הפעילות ההתנדבותית. בנוסף, המודל משער כי קיים קשר ישיר בין מימוש החוזקות בהתנדבות לבין רווחה אישית. המודל מתייחס לקשרים חיוביים, שכבר נמצאו במחקרים קודמים, בין גיל לבין חוזקות אישיות ומשמעות בחיים ומציע לכלול אותו כמשתנה רלוונטי בקבוצת מתנדבים שהינה הטרוגנית בגילה.
המודל התיאורטי המשוער נבחן בשתי קבוצות של מתנדבים משני ארגוני התנדבות, מד"א והמשמר האזרחי, השונים זה מזה במהות הפעילות ההתנדבותית ובפרופיל האישי של המתנדבים. מד"א הינו ארגון לאומי לשירותי רפואת חירום ורפואה דחופה טרום אשפוזית וכן לשירותי דם. מד"א, שהצטרף בשנים האחרונות לארגון הצלב האדום הבינלאומי, מטפל מידי שנה במאות אלפי מקרים של הצלת חיים ומתרים אלפי מנות דם (מד"א ישראל). המשמר האזרחי בישראל החל כיוזמה קהילתית אשר מטרתו הראשונית הייתה למנוע פיגועי טרור בשכונות. בשנת 1986 שולב המשמר האזרחי כאגף במשטרה ומספר פעולותיו גדל עם השנים. כיום עוסק הארגון גם בהרתעת עבריינים על ידי סיוע למשטרה, במתן שירותי אכיפה (רייזר, 2007).
 
נבדקים
קבוצת מתנדבי מד"א: 100 בני נוער ( 48% בנים) בגילאי 15-18 (M=16.76), הלומדים בכיתות י' עד י"ב ומתנדבים במד"א בערים: פתח תקווה, הרצלייה, כפר סבא וירושלים. משך ההתנדבות נע בין חודש לשלוש שנים (M=1.40 שנים). רוב המתנדבים (89%) ילידי הארץ. כמו כן רובם בנים להורים בעלי השכלה אקדמאית (77%). 45% הגדירו עצמם כדתיים, 31% כחילוניים, 23% כמסורתיים ו- 1% הגדירו עצמם כחרדים.
קבוצת מתנדבי המשמר האזרחי: 100 מבוגרים (68% גברים) בגילאי 20-67 (M=38.7,), המתנדבים באריאל ובירושלים. משך ההתנדבות נע בין שלושה חודשים ל- 20 שנה (M=3.4 שנים). מרבית המתנדבים (81%) גם עובדים. 42% בעלי השכלה אקדמית. 65% הגדירו עצמם כחילוניים, 20% כדתיים, ו- 14% כמסורתיים.
כול הנתונים נאספו במהלך שנת 2008. (מפאת מגבלת מקום הושמטו פרקי השיטה והממצאים מהמאמר. המעוניינים יכולים לפנות במייל לכותבת המאמר).
דיון
ממצאי המחקר ככלל תומכים בהנחה של הפסיכולוגיה החיובית כי פיתוח החוזקות האישיות מגביר סיכויים לחיים של שגשוג ורווחה אישית (Park & Peterson, 2008).
המודל המוצע נבחן בשני מדגמים שונים של מתנדבים ובשניהם נמצא בעל רמת התאמה גבוהה. במדגם מתנדבי המשמר האזרחי ההתאמה הגבוהה של הנתונים למודל התיאורטי התקבלה רק כאשר הוא כלל גם את משתנה הגיל, כמשוער. ההתייחסות לגיל כגורם הקשור חיובית הן לחוזקות אישיות והן למשמעות בחיים תואמת ממצאי מחקרים קודמים אודות עלייה בחוזקות האישיות עם העלייה בגיל (Linley et al., 2007) ועלייה במשמעות בחיים עם העלייה בגיל (Recker & Wong, 1988). ההבדל הגדול בשונות הגיל בין מדגם נוער מתנדבי מד"א לבין מדגם המבוגרים מתנדבי המשמר האזרחי מצדיק הוספת הגיל כמשתנה רלוונטי למודל.
הממצאים מראים כי נכון להתייחס להתנדבות כפעילות המזמנת אפשרות למימוש חוזקות אישיות. ככול שהמתנדב מעריך עצמו כבעל חוזקות אישיות רבות ועצומות יותר, כך הוא מממש אותן יותר במסגרת ההתנדבות, וכתוצאה ממימוש זה מתגברת תחושת שביעות הרצון שלו מההתנדבות. ניתן אפוא להתייחס להתנדבות כסביבה מעודדת מימוש חוזקות (Peterson & Seligman, 2004). הקשרים שנמצאו בשני המדגמים, בין מימוש חוזקות בהתנדבות לבין שביעות הרצון מההתנדבות והרווחה האישית הכללית, מלמדים כי פעילות של נתינה לזולת הכרוכה במאמץ הינה פעילות המעניקה תחושת סיפוק ושביעות רצון. ממצאים אלו תומכים בממצאים עדכניים של סטגר קשדן ואוישי (Steger, Kashdan, & Oishi, 2008) כי פעילויות של נתינה לזולת הכרוכות במאמץ, קשורות לרווחה אישית, לרגש חיובי ולמשמעות בחיים יותר מאשר פעילויות הדוניסטיות. לטענתם, רווחה אישית קשורה למאמץ להגשים פוטנציאל אישי באמצעות מעורבות בפעילות או בעיסוק בעלי משמעות. מעורבות זו, לטענת דסי וריין (Deci & Ryan, 2000), מספקת צרכים בסיסיים של האדם לאוטונומיה, שייכות ומסוגלות. לפעילויות מאומצות של נתינה לזולת יש גם ערך מוסף בכך שהן בונות משאבים פסיכולוגים וחברתיים ארוכי טווח, אשר הם עצמם מהווים מקורות לרווחה אישית (Steger et al.,2008). לטענת סטגר (Steger, in press), פעילויות של מימוש עצמי ועזרה לזולת עוזרות לבני אדם להעניק לחוויותיהם קוהרנטיות, משמעות ומטרה, וזאת אולי הסיבה לכך שאנשים  לא מסתפקים בחוויות המסבות הנאה ותענוג ללא כול מאמץ.
אשר למשמעות בחיים, ממצאי המחקר משני המדגמים, תומכים בהצעה לראות במשמעות בחיים גורם מתווך בין חוזקות אישיות לבין רווחה אישית. ההצעה הינה להתייחס אל עצם קיומן של חוזקות אישיות כמשאב אישי כללי התורם לתחושת משמעות בחיים, אשר מצדה מובילה לרווחה אישית כללית. תוצאות המחקר מלמדות כי משמעות בחיים הינה אינדיקאטור מרכזי לרווחה אישית הנובעת ממימוש עצמי ונתינה לזולת. משמעות בחיים מתווכת בין ההכרה של האדם בחוזקות האישיות שיש לו לבין הרווחה האישית. לעומת זאת, המעורבות הממשית, ההתנהגות האקטיבית זו המתבטאת במאמץ היא המתווכת בין ההכרה בבעלות על החוזקות האישיות לבין הרגש החיובי המתבטא בשביעות רצון.
המודל מבחין בין חוזקות בכוח לבין חוזקות בפועל, כאשר לחוזקות בכוח יש חשיבות בפני עצמן לרווחה האישית. ואולם, חוזקות בכוח הן גם משאב אישי המוביל למעורבות מעוררת שביעות רצון בפעילויות מאומצות. שביעות רצון מפעילויות מאומצות שונה מרגש חיובי המופק מהגברת הנאה ותענוג ומצמצום כאב וסבל (Seligman & Csikszentmihalyi, 2000; Diener & Seligman, 2002).
יש לציין כי בקרב מדגם המשמר האזרחי, הן העוצמה והן המימוש של החוזקות גבוהים יותר וגם הקשר ביניהם חזק יותר מאשר בקרב מדגם בני הנוער המתנדבים במד"א. נראה כי אנשים בוגרים הבוחרים להתנדב, חשוב להם יותר לממש את החוזקות שלהן במסגרת ההתנדבות, בהשוואה לבני נוער הבוחרים להתנדב. הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה בהבדלים במידת המרכזיות של ההתנדבות בחיים, בהבדלים במשך ההתנדבות, בהבדלים במהות הפעילות ההתנדבותית או בהבדלים במפת תפקידי החיים או בשלבי החיים. המחקר הנוכחי אינו מאפשר להסביר הבדלים אילו בין שתי הקבוצות.
למחקר מגבלה הנובעת מהיותו מבוסס על שאלוני דיווח עצמי שהינם כלי מדידה סובייקטיביים ונתונים להטיות, וכן מגבלה הנובעת מקיצוץ תחום שכן סביר להניח שמתנדבים לא מרוצים אינם נשארים לאורך זמן בהתנדבות. על מנת לתת תוקף רחב יותר למודל מוצע לבדוק אותו בקרב קבוצות נוספות של מתנדבים וכן בקרב קבוצות עובדים.
 
מקורות
חסקי-לוונטל, ד'. (2005). להיות או לחדול: התמדה ונשירה בקרב מתנדבות. ירושלים: האוניברסיטה העיברית.
מד"א ישראל. נדלה ב- 16 פברואר, 2009, מאתר מגן דויד אדום בישראל: http://www.mdais.org/271/
קוליק, ל'. (2006). חוויית ההתנדבות ומשאבי ההתנדבות בקרב נשים בשירותי הרווחה – ניתוח משווה, על-פי תקופות חיים. בטחון סוציאלי, 72, 77-104.
רייזר, א. (2007). מה מנבא שביעות רצון והתמדה בהתנדבות למשמר אזרחי. סוגיות חברתיות בישראל , 3 (1), 76-102.
 
 
Deci, E.L., & Ryan, R.M. (2000). The "what" and "why" of goal pursuits: Human needs and the self-determination of behavior. Psychological Inquiry, 11, 227-268.
Diaz-Serrano, L., & Cabral-Vieira, J. A. (2005). Low pay, higher pay and job satisfaction within the European Union: empirical evidence from fourteen countries. IZA discussion paper No. 1558.
Diener, E., & Seligman, M. E. P., 2002. Very happy people. Psychological science, 13(1), 81-84.
Duckworth, A. L., Steen, T. A., & Seligman, M. E. P. (2005). Positive psychology in clinical practice. Annual Review of Clinical Psychology, 1, 629-651.
Ellis, S. J., & Noyes, K. H. (1990). By the people: A history of Americans as volunteers. San Francisco, CA: Jossey-Bass.
Finkelstein, M. A. (2008). Volunteer satisfaction and volunteer action: a functional approach. Social behavior and personality, 36(1), 9-18.
Frankl, V. E. (1965). The doctor and the soul: From psychotherapy to logo therapy. New York: Vintage Books.
Gora, J. A., & Nemerowicz, G. M. (1985). Emergency squad volunteers: Professionalism in
unpaid work. New York: Praeger.
Hulbert, J.R., & Chase, R.A. (1991). Retiree volunteers and the agencies they serve:A national survey. Report prepared for the National Retiree Volunteer Center. St.Paul, Minn.: Amherst H. Wilder Foundation.
Jimenez, M. L. V., & Fuertes, F. C. (2005). Positive emotions in volunteerism. The Spanish journal of psychology, 8(1), 30-35.
Linley, P. A., Maltby, J., Wood, A. M., Joseph, S., Harrington, S., Peterson, C. (2007). Character strengths in the United Kingdom: The VIA inventory of strengths. Personality and Individual Differences, 43, 341–351
Park, N., & Peterson, C. (2008). The cultivation of character strengths. In M. Ferrari & G. Potworowski (Eds.), Teaching for wisdom (pp. 57-75). Mahwah, NJ: Erlbaum.
Penner, L. A. (2002). Disspositinal and organizational influences on sustained voluneerism: An interactionist perspective. Journal of social issues, 58, 447-467.
Peterson, C., & Seligman, M. E. P. (2004). Character strengths and virtues: A handbook and classification. U.S.A: Oxford University press.
Recker, G. T., & Wong, P. T. P. (1988). Aging as an individual process: Toward a theory of personal meaning. In J. E. Birrer & V. L. Bengtson (Eds.), Emergent theories of aging (pp. 214–246). New York: Springer Publishing Company.
Seligman, M. E. P., & Csikszentmihalyi, M. (2000). Positive psychology: An introduction. American Psychologist, 55(1), 5-14.
Seligman, M. E. P. (2002). Authentic happiness. New York: Free Press.
Seligman, M. E. P., Parks, A. C., & Steen, T. (2004). A balanced psychology and a full life. The Royal Society, 359, 1379-1381.
Steger, M. F. (in press). Meaning in life. In S. J. Lopez (Ed.), Handbook of positive psychology.(2nd ed.).  Oxford, UK: Oxford University Press.
Steger, M. F., Kashdan, T. B., & Oishi, S. (2008). Being good by doing good: Daily eudaimonic activity and well-being. Journal of Research in Personality, 42, 22-42.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 - תרשימים -
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
    

מילות מפתח למאמר זה:
פסיכולוגיה ארגונית    חוזקות אישיות