This text will be replaced
היפנוזה רוחנית
היפנוזה רוחנית
ד"ר צחי ארנון, פסיכולוג קליני ורפואי, מהפנט מוסמך
קליניקה פרטית, המכללה האקדמית עמק יזרעאל
המאמר מבוסס על מאמר שפורסם באנגלית:
Arnon Z. (2009). Spiritual-Transpersonal Hypnosis. Contemporary Hypnosis. 26(4) 263-268.
והוצג כהרצאה בכנס רוחניות השני באוניברסיטת חיפה, מרץ 2010.
תקציר:
את תחום הטיפול הרוחני / טרנס פרסונאלי, כמו גם ההיפנותרפיה, ניתן לחלק לשלוש קטגוריות עיקריות: מחקר העוסק בחוויות סף מוות וחוויות חוץ גופיות; חוויות מגלגולים קודמים; ומתן פרשנות רוחנית בהתאמה למערכת האמונות של המטופל. המאמר הנוכחי מבקש להציג קטגוריה רביעית: מתן פרשנות רוחנית שאינה על פי מערכת האמונות של המטופל. המאמר מתאר שלושה מקרים ודן בכוח המרפא הנגזר ממקרים אלה.
מבוא:
בניסיון להבין האם שילוב רוחני בטיפול הפסיכולוגי מועיל למטופל, ואם כן כיצד, עולה תחילה הצורך להגדיר את התחום הרוחני. הניסיונות הרבים להגיע להגדרה אחידה הניבו כישלון, אולם כמה נושאים חוזרים ונשנים בהגדרות השונות:
· רוחניות היא משהו מעבר לאגו ולסלף וכוללת מצבי תודעה מיוחדים, הנחווים כמשהו נשגב ונעלה (Lajoie & Shapiro 1992).
· התחום הטרנס פרסונאלי עוסק באינטגרציה של החוויה הפסיכולוגית והרוחנית (ספיריטואלית), ובמה שמעבר לסלף, ועיסוק בתחומים אלה מוביל למודעות מלאה יותר של האדם (Journal of Transpersonal Psychology 2009).
· רוחניות היא חיפוש אחרי משמעות תוך אמונה שיש יכולות שמעבר והן רלוונטיות להתפתחותו וצמיחתו של הפרט (לוין דפנא 2009).
מעבר להבדלים ולמשותף שבין ההגדרות השונות עדיין מתייחסות הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה אל התחום הרוחני כמייצג פתולוגיה, וזאת למרות ששורשי העיסוק ברוח נעוצים היטב בדתות המערביות והמזרחיות גם יחד (Moran 2000), ולמרות דמיון משמעותי בין חוויות רוחניות להיפנוזה Matheson) 1986). ניסיון להתגבר על יחס חשדני זה הוביל את גרוף וגרוף (2009) לנסות ולדייק את ההבדל בין פסיכופתולוגיה לבין מצבי חירום רוחניים. הם מגדירים מצב של "חירום רוחני" השונה באופן משמעותי מאפיזודה פסיכוטית. חוקרים אחרים (Leskowitz 1999, Scotton et.al 1996) גורסים כי הפחד מפני התופעות הנפשיות החריגות מהווה למעשה מכשול בהתפתחות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה הטרנס פרסונאלית בכלל, והטיפול הטרנס פרסונאלי בפרט.
עם זאת, רוחות חדשות מנשבות בעשור האחרון, סביב פריחתו של "הגל החדש" New Age)). ניכרת יותר פתיחות ונכונות לעסוק בתחומי הרוח, כולל בפסיכותרפיה ובהיפנותרפיה רוחנית, ולראייה שני כנסים שנערכו באוניברסיטת חיפה בנושא חקר הרוחניות העכשווית (2009-2010).
סקירת הספרות העוסקת בתחום ההיפנותרפיה הרוחנית מניבה שלושה תחומי עיסוק עיקריים:
1. עיסוק במחקר של חוויות סף מוות (מוות קליני, near death experiences) או חוויות חוץ גופיות ((out-of-body experiences. המחקר בתחום נעשה דרך הפקת טרנס היפנוטי ויצירת חוויה של יציאה מהגוף או סף מוות (Tart 1998, Van Quekelberghe, Gobel & Hertweck 1995).
2. עיסוק בגלגולים קודמים past life experiences)). המחקר בתחום נעשה דרך הפקת טרנס היפנוטי, מצב של מודעות אחרת, והזמנה למפגש עם חיים קודמים. הטענה היא שהדבר מקדם בריאות שכן מכניס תכנים רוחניים (ספיריטואליים) מותאמים לכל מטופל או מהופנט (Marquez 1999, Chamberlain 1999). התהליך ההיפנוטי האמור מוסבר ע"י Bunning (2008) כדמיון שנועד לגרום להטבה בבריאותו הנפשית של הפרט תוך שימוש בתכנים ופרשנויות רוחניים בהתאמה לעולם האמונות שלו. Haven (2007) מפרט בספרו טכניקות היפנוטיות במטרה ליצור חוויות רוחניות, דתיות ומיסטיות, מתוך אמונה שהדבר מרפא מצוקות נפשיות. המחקר בתחום זה עוסק גם בתקופת הזמן שבין הגלגולים, לאחר המוות ולפני ההתגשמות הבאה, בניסיון להבין מה עוברת הרוח/הנשמה בתקופה זו ולשם מה Smith) 2007).
3. פרשנות רוחנית לתופעות נפשיות המוצעת בהתאמה לעולם המושגים של המטופל במהלך טרנס היפנוטי. מדובר במתן משמעות רוחנית, המותאמת לאמונות של המטופל, במטרה לעזור לו לקבל את התופעות ולאפשר את השינוי שהן מזמינות ליצור. Freedman (1977) אכן מראה כי מטופלים המאמינים בקיומה של רוח ובקיומם של גלגולים קודמים, מציגים הפחתה משמעותית יותר בסימפטומים (בעלת מובהקות סטטיסטית) בהשוואה למטופלים שלא מאמינים מלכתחילה בכך (שינוי ללא מובהקות סטטיסטית). רק במצב זה יכולה הפרשנות הרוחנית ליצור את השינוי מהתייחסות שלילית לתופעות נפשיות והגדרתם כסימפטומים המייצגים פתולוגיה, להתייחסות חיובית והגדרתם כתופעה רוחנית. הכוח המרפא דרך שינוי המשמעות מתאפשר משום שהוא מתאים לתפיסותיו הקודמות של המטופל, ונתפס בעיניו כאפשרי וכמתאים. אם המטופל דוחה את התפיסה ההוליסטית הגורסת שהאדם אינו רק גוף ונפש אלא גם רוח, סביר שידחה פרשנות המציעה תוכן רוחני (Lesmana et al. 2009).
המאמר הנוכחי מבקש להציע תחום רביעי: פרשנות רוחנית לתופעות נפשיות המוצעת במהלך טרנס היפנוטי, שאינה בהתאמה לעולם התוכן של המטופל.
האם ייתכן שפרשנות זו,למרות היעדר ההתאמה, יכולה ליצור שינוי, שיפור וריפוי?
מקובל לחשוב שפרשנות, גם אם ניתנת במצב של טרנס היפנוטי, צריכה להיות מותאמת לעולם התוכן המושגים והאמונות של הפרט, שכן אחרת הפרשנות תעורר התנגדות ולא תניב שיפור. כלומר בטיפול היפנוטי רוחני, בו לא מפיקים חוויה טרנס פרסונאלית כמוזכר מעלה בסעיפים 1 ו-2, הפרשנות חייבת להיות בהתאמה לתפיסותיו הנוכחיות של המטופל. הגורם המרפא של האינטרפרטציה הרוחנית הוא שינוי משמעות הסימפטום משלילית לחיובית, בתוך מסגרת האמונות והמושגים של הפרט. אם הפרט דוחה את התוכן מאחר ואינו מתאים לעולם המושגים שלו, אם המטופל לא מאמץ את התפיסה ההוליסטית והרוחנית, אם הוא מתקשה לקבל את רעיון הרוח מעבר לגוף ולנפש, הוא ידחה את הפרשנות ולא יפיק ממנה תועלת.
היפנוזה רוחנית אינה נפוצה, ומעט מאד פורסם בספרות המקצועית לגביה. להלן דוגמאות קליניות של טיפול היפנוטי בשלושה מתוך ארבעת התחומים. בתחום הראשון של סף מוות אינני עוסק, ומכאן שהמקרים המתוארים יתמקדו בתחום השני - גלגולים קודמים, בתחום השלישי - פרשנות רוחנית בהתאמה לעולם המושגים של המטופל, ובתחום הרביעי המוצע - פרשנות רוחנית שלא בהתאמה לעולם המושגים של המטופל. לאור מקרים אלה אדון בכוחות המרפאים המאפשרים זאת.
מקרה 1: טיפול בגלגולים קודמים
אישה בשנות ה-50 ביקשה טיפול היפנוטי סביב הרגשת חרדה כללית, קשיים בזיכרון, וכאבים גופניים לא מוסברים.
ההיפנוזה החלה בטיול אל המקום הבטוח, שדה טבע ירוק ובנוכחות בעלה, המקנה לה הרגשת ביטחון. עוד היא שוהה במקום הנעים והבטוח הזה, עולה באופן ספונטאני תמונה של עצמה כילדה בת שנה, כאשר דמות אביה נמצאת ברקע, והרגשה שמשהו לא טוב מתרחש, משהו לא בסדר. היא קוראת לאמה ורואה אותה מהגב, לא מגיבה, לא נענית לקריאתה. היא מרגישה כעס גדול על שני ההורים ומבינה לפתע שמדובר בתהליך שחזר על עצמו. גם היא כאם, לא הצליחה להגן על הבת שלה מפני בעלה (הקודם) ממנו התגרשה בסופו של דבר. עכשיו הכעס והשנאה מופנים גם כלפי עצמה, ומתעוררת אשמה כבדה – היא נכשלה בהצלת הבת שלה.
הפגישה הבאה התמקדה בקשיי הזיכרון. אחרי ההגעה למקום הבטוח הצעתי להגיע למקום שיסביר את קשיי הזיכרון האמורים. היא מצאה עצמה במצרים, כאשר היא בו זמנית גם תינוקת שהורגים כדי לקבור עם פרעה כחלק מקורבן, וגם אמה של התינוקת שלא מצליחה להציל אותה ממוות זה. שוב עולה האשמה הקשורה לכישלון להציל את הבת, אלא שהפעם אחרי שהתינוקת מתה, החלה להרגיש שקט ושלווה מפתיעים. הדבר הניב הבנה שלמרות שהתינוקת סבלה בחיים הנוכחיים ובמותה, המוות היה דבר נכון עבור הרוח שלה. המוות קיבל משמעות חיובית והניב הקלה רגשית גדולה מאד.
שבוע לאחר מכן דווחה שלמרות החוויה המשמעותית, לא חל שינוי ביכולת הזיכרון. שוב הגענו אל המקום הבטוח תוך הנחייה להגיע למקום ולזמן שיסביר את הבעיה. היא מצאה עצמה כאישה בתקופת השואה, נורית למוות ע"י הגרמנים, אלא שהפעם התינוק שלה ניצל. היא מאד הופתעה שכן לא זכרה שאי פעם הצליחה להציל מישהו ממוות. זיכרון זה הווה סמל לכך שהמחסום הוסר. בחזרה מתקופת השואה אל השדה הירוק היא הופתעה לגלות באופן ספונטאני קיומה של צמיחה ירוקה חדשה בשדה. היא הגיעה להבנה שהזיכרון של הצלת הילד בשואה מהווה סגירת פערים של הזיכרון, ובפגישות הבאות לא עלתה בעיית הזיכרון כלל.
מה ההסבר האפשרי לשיפור זה?
Freedman (2007) אומר שאנחנו לא באמת יודעים האם הסיפורים מגלגולים קודמים אכן התרחשו או שהם פנטזיות של המטופלים. אולם אנחנו יודעים בוודאות שיש להם השפעה דרמטית מרפאת למגוון רחב של אנשים ומצבים. אפשר שזה ההסבר המתאים למקרה זה.
מקרה 2: פרשנות רוחנית המתאימה לאמונות המטופל
גבר בשנות ה-30 לחייו, כבאי במקצועו, הופנה לטיפול עקב הפרעה פוסט טראומתית שאובחנה לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
ביום השני למלחמה נשלח לכבות שריפה בגליל העליון, שריפה שנגרמה כתוצאה מנפילת טילים. במהלך הנהיגה ברכב הכיבוי הכבד שמע קולות מוזרים אולם חשב שמדובר בחלק לא מהודק היטב ברכב. רק כאשר שם לב שכל כלי הרכב האחרים בכביש עצרו מנסיעתם והנוסעים ירדו להתחבא בתעלה שבשוליים, הבין שמשהו אחר מתרחש. הוא עצר את הרכב, שמע את רעשי הנפילות, והבין לראשונה שנמצא תחת הפגזת טילים, בשטח פתוח, ללא קסדה או אפוד מגן. הסגן שלו ברח, התחבא מאחורי סלע, והפסיק לתפקד. הוא עצמו הצליח לתפקד מצוין: להרגיע ולהפעיל את הסגן, לכבות את השריפה, ולחזור לתחנת הכיבוי בשלום. במהלך הימים הבאים הוזנק שוב מספר פעמים לכיבוי שריפות תחת התקפת טילים. לאחר כשבוע החל להתעורר בלילה בצעקות, ללא הבנה מה קרה ומה גרם להתעוררות. הוא לא היה מודע לצעקות אלה, ואשתו היא שדווחה לו על כך.
כשפנה לטיפול, כ-10 חודשים מאוחר יותר, הסימפטומים עדיין היו במלוא עצמתם. הוא תיאר מצבים של חוסר יציבות כה קיצוניים עד כי מתקשה לעמוד וחייב לשבת או להחזיק מישהו, הרגשה כאילו אין לו רגליים. הוא נבדק ע"י מספר רופאים ולא נמצא הסבר רפואי לתופעות אלה.
בפגישה הראשונה התגלתה טראומה קודמת: כ-7 שנים מוקדם יותר עבר תאונת דרכים. רכב שנסע לאחור לא הבחין בו, הפיל אותו לקרקע, והוא מצא עצמו שוכב על האדמה כשרכב עובר מעליו. הוא לא נפגע רק משום שהרכב היה גבוה. לאחר אירוע זה לא הצליח לעמוד או ללכת במשך 3 ימים, אלא שהתופעה חלפה מעצמה, כלומר חלה החלמה ספונטאנית.
הפסיכיאטריה מגדירה תופעות אלה כסימפטומים פוסט טראומתיים, כאשר את התחושה שאין לו רגליים היא מגדירה כניתוק, דה פרסונליזציה. הפסיכולוגיה הרוחנית מגדירה את המצב הזה כיציאת הנשמה מן הגוף, והניתוק בין הנשמה והגוף גורם לחוויה של "אין רגליים". הסבר זה עולה בקנה אחד עם התפיסה הדתית היהודית לפיה בלילה יוצאת הנשמה מן הגוף וחוזרת אליה בבוקר. הדבר משתקף גם בתפילת "קריאת שמע שעל המיטה" בה מבקש המתפלל מאלוהיו שיחזיר לו את הנשמה לקראת ההתעוררות.
הסבר זה הוצע למטופל אשר, בהיותו אדם מסורתי, קיבל אותו, וחש הקלה מיידית. ההסבר פירט כי הבהלה של הבוקר משמעותה התעוררות שניות ספורות לפני שהנשמה חזרה, ולכן תחושת הבהלה והמצוקה הגדולה. לכן הוצע להתפלל בדבקות יתרה, ולבקש מאלוהים להחזיר את הנשמה לפני ההתעוררות בבוקר, או לדחות את ההתעוררות לאחר חזרתה של הנשמה.
בפגישה הרביעית נערכה היפנוזה שנועדה לשתי מטרות: לעזור לו להרגיש "מנותק מעצמו" ועדיין בשליטה ובכך להקטין את הבהלה והחרדה, ולחזק את הפנמת ההסבר הרוחני לגבי החוויה שלו. שבועיים אחרי ההיפנוזה נעלמו התעוררויות הלילה, ותחושת אבדן הרגליים דעכה לרמה שכבר לא הציקה ולא הפריעה לתפקוד השוטף. במשך עשרת המפגשים הבאים נעשה שימוש חוזר בהיפנוזה כדי לייצב את השינויים, ואכן הוא דיווח על ירידה עד לרמה של 30-40% מתדירות ועצמת הסימפטומים הראשוניים.
חודש מאוחר יותר דיווח על החרפה חוזרת בסימפטומים, לאור אבחון של בנו כחולה בסרטן. ניסיון לדבר על משמעות מחלת הסרטן אצל בנו הניבה דיסוציאציה חריפה, שבעקבותיה העדיף שלא לדבר על נושא זה, והטיפול הופסק. במפגש מעקב וביקורת 5 חודשים מאוחר יותר הוא דיווח על כך שתופעת הרגליים עדיין מופיעה אם כי בעצמה נמוכה שלא מפריעה להליכה או לעמידה, והתעוררויות הלילה מתרחשות לעתים רחוקות.
מה ההסבר האפשרי לשיפור זה?
מחקרו של Clark (1995) אסף מידע באמצעות שאלונים ממטפלים העוסקים בטיפול בגלגולים קודמים. מסקנות המחקר הראו שיש צורך בהתאמה גדולה בין מערכת האמונות של המטופל לבין מערכת האמונות של המטפל והפרשנות שהוא מציע, כדי ליצור ריפוי ושיפור. אפשר שזה ההסבר למקרה זה.
מקרה 3: פרשנות רוחנית שלא בהתאמה לעולם המושגים אל המטופל
גבר בן 36 הופנה לטיפול לאחר כמה התקפי פאניקה שהחלו בעקבות קידום משמעותי של אשתו בעבודתה, בעוד הוא עצמו משרת כנגד בצבא הקבע וללא כל קידום משמעותי.
לאחר פגישת האינטייק ביקש טיפול היפנוטי אשר בוצע בפגישה השנייה במטרה להוריד את רמת החרדה ולהשיג הרפיה ורגיעה. בפגישה השלישית דווח על ירידה משמעותית בחרדה, והעלה בעיה חדשה, קושי להירדם. הוא פירט שמה שמפריע לו להירדם היא הרגשה שמשהו קורה לו במצח, וזה מציק לו, מקשה עליו לחשוב, ומקשה עליו להירדם. במהלך טרנס היפנוטי הוצע ההסבר הבא: "מה שקורה לך במצח הוא פעילות של העין השלישית, הצ'אקרה. זו מהווה נקודת מגע בין פנים וחוץ, בין הגוף והרוח. הפעילות שאתה מרגיש בלילה מהווה עדות לכך שיש מי ששומר עליך בשעה שאתה הולך לישון (הרוח שלך), ולכן אתה יכול לישון בבטחה". הפגישה הרביעית בוטלה טלפונית. הוא הסביר שהוא ישן מצוין כבר שני לילות. במהלך 4 החודשים הבאים התקיימו 3 פגישות נוספות במהלכן לא דווח על הפרעות שינה או הפרעות חרדה.
איך ניתן להסביר את השיפור של מקרה זה? כיצד ניתן להסביר שינויים דרמטיים אלה? האם ייתכן שפרשנות פועלת משום שהיא ניתנת תחת מצב היפנוטי, בו האדם לא יכול להתנגד לפרשנות?
כנראה שלא. האדם יכול להתנגד לפרשנות גם כשהוא במצב היפנוטי. הוא לא באמת מאבד את השליטה על מה שקורה לו. מניסיוני כמהפנט למדתי שגם תחת מצבים היפנוטיים אנשים מקיימים תהליך בקרה על התוכן הנאמר, ויוזמים יציאה מטרנס היפנוטי אם התוכן לא מתאים או מעורר התנגדות.
אני מבקש להציע הסבר אפשרי אחר:
מצב היפנוטי מוגדר כמצב של מודעות אחרת. במצב היפנוטי החשיבה הרציונאלית הביקורתית מוסחת הצידה, ומתאפשרת חשיבה דמיונית יותר, אינטואיטיבית יותר. החלק המודע מוסט הצידה, ומתאפשרת גישה ועבודה עם החלק הלא מודע. אז מתאפשרת "לוגיקה של טרנס" trance logic כפי שמגדירים זאת Maldonado & Spiegel (1988). החשיבה לא מחויבת ללוגיקה של הערות המודעת.
במהלך טיפול פסיכו תרפויטי רגיל המטפל מציע פרשנויות, והמטופל מקבל את אלה שנראות לו רלוונטיות. הוא מפיק מכך תובנות פסיכולוגיות, ואלה מובילות אל ההקלה בסימפטומים ואל הריפוי. הנחת היסוד של תהליך זה אומרת שקיים כוח מרפא המבקש לפעול, וכאשר החלק המודע פוגש את האמת הנמצאת בלא מודע, כלומר את הפרשנות שמציע המטפל, נוצרת התאמה, נוצר חיבור, ומתאפשר הריפוי.
במצב ההיפנוטי, מצב בו החלק הלוגי הרציונאלי המתנגד נרגע, מתאפשרת בחינה של פרשנויות "לא מקובלות" בדרך כלל. מצב המודעות האחר מקטין את פעולת מנגנוני ההגנה, ומאפשר להקשיב לפרשנויות חדשות אלה. אבל גם במצב זה, הלא מודע יגלה התנגדות אם הפרשנות תהא שגויה ולא תואמת. הלא מודע יסרב לאמץ פרשנות שאינה אמיתית ונכונה.
מכאן המסקנה שאם הפרשנות הרוחנית מתקבלת גם כשהיא מוצעת לאדם שעולם המושגים שלו לא כולל רוח ונשמה, הרי שבעומק הלא מודע יש הסכמה שזו פרשנות נכונה. שיש בפרשנות זו אמת.
כלומר העובדה שחל שיפור גם בקבוצה הרביעית, המקבלת פרשנות רוחנית שאינה בהתאמה לאמונות המודעות של הפרט, מרמזת כי הפרשנות הרוחנית נכונה ברמה הלא מודעת של הפרט, ולכן במצב ההיפנוטי כאשר ההגנות מוחלשות, יכול הלא מודע לבדוק את התוכן ללא התנגדות אוטומטית, ולקבל אותה משום שזה מרגיש נכון, מרגיש אמיתי.
מקורות:
אוניברסיטת חיפה, החוג לחינוך. הכנס לחקר רוחניות עכשווית. http://spirituality.haifa.ac.il/index.html
גרוף כריסטינה וגרוף סטניסלב (2009). החיפוש הסוער אחרי העצמי: מדריך לצמיחה אישית דרך משבר נפשי. הוצאת מרקם.
לוין דפנא (2009). להתהלך בין העולמות. האלכימיה של הנפש. הוצאת נוצה וקסת. תל אביב.
Brown D.P & Feomm E (Eds.) (1986). Hypnotherapy and Hypnoanalysis. Lawrence Erlbaum Associates, Publishers. New Jersey, London.
Bunning W. (2008). Cancer: How one client overcame all the odds and got to see the elephants. Australian Journal of Clinical Hypnotherapy and Hypnosis. 29, 1. P. 28
Chamberlain D.B (1999). Transpersonal adventures in prenatal and perinatal hypnotherapy. Journal of Prenatal & Perinatal Psychology & Health. 14(1-2), 85-95.
Clark R.L. (1995). Past life Therapy: The state of the art. Dissertation Abstracts International: Section B: The Sciences and Engineering. 56(4-B), 2318.
Freedman T.B. (1997). Past Life and Interlife reports of Phobic People: Patterns and Outcome. Dissertation Abstracts International: Section B: The Sciences and Engineering. 58(3-B), 1528.
Freedman T.B. (2007). Once upon a time: The Healing Stories of Past Life Therapy. In: Krippner S., Bova M., Gray L., Kay A.(Eds). Healing tales: The narrative arts in spiritual traditions. (pp. 53-66). San Juan, Puerto Rico.
Havens R.A. (2007). Self hypnosis for cosmic consciousness: Achieving altered states, mystical experiences, and spiritual enlightenment. Norwalk, CT, US: Crown House Publishing Limited.
Grof C. & Grof S. (1991). The Stormy Search for the Self: A Guide to Personal Growth through Transformational Crisis. Los Angeles. J.P.Tarcher.
Journal of Transpersonal Psychology website (2009). http://www.atpweb.org/journal.asp (11 August 2009)
Lajoie, D. H. & Shapiro, S. I. (1992). Definitions of transpersonal psychology: The first twenty-three years. Journal of Transpersonal Psychology, 24.
Levin D. (2009). Walking Betwixt the Worlds. The Alchemy of the Soul. Tel Aviv. Printed in Hebrew.
Leskowitz E. D. ed. (1999). Transpersonal Hypnosis. Gateway to Body, Mind and Spirit. CRC Press U.S.A
Lesmana C.B.J., Suryani L.K., Jensen G.D. & Tiliopoulus N. (2009). A spiritual-Hypnosis Assisted Treatment of Children with PTSD after the 2002 Bali Terrorist Attack. American Journal of Clinical Hypnosis. 52, 1, 23-34.
Maldonado J.R & Spiegel D. (1998). Trauma, Dissociation, and Hypnotisability. In Trauma Memory and Dissociation. Bremner J.D. & Marmar C.R. (Eds.). American Psychiatric Press.
Matheson G. (1986). Hypnotic Aspects of Spiritual Experiences. Pastoral Psychology, 35, 2, 104-119.
Marquez N. (1999). Healing through the remembrance of the pre- and perinatal: A phenomenological investigation. Dissertation Abstracts International: Section B: The Sciences and Engineering. 60(5-B), 2352.
Moran A. L. (2000). Transpersonal Psychiatry at a VA Medical Center. Psychiatry Services. 51, 4, 530-531.
Scotton B.W., Chinene A.B. & Battista J.R ed. (1996).Textbook of Transpersonal Psychiatry and Psychology. Basic books.
Smith P. (2007). Life Between Lives Hypnotherapy. Awakening and Understanding of your Immortal Identity. Australian Journal of Clinical hypnotherapy and Hypnosis. 28, 2, 51-58.
Tart C.T. (1988). Six Studies of out of body experiences. Journal of Near-Death Studies. 17(2), 73-99.
Van Quekelberghe R., Renaud G.P. & Hertweck E. (1995). Simulation of near-death and out-of-body experiences under hypnosis. Imagination, Cognition and Personality. 14(2),151-164.
בקשה לרישום משתמש חדש