שחיקה נפשית וסיכוי לתחלואה פיזית

שחיקה נפשית וסיכון לתחלואה פיזית
 
פרופ' שמואל מלמד,החוג לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת, הפקולטה לרפואה על-שם סאקלר באוניברסיטת תל-אביב, המכללה האקדמית תל-אביב-יפו.
 
העניין המקצועי של אנשי מדעי החברה בתופעת השחיקה נפשית והשלכותיה תופס תאוצה. מאז שנת 2000 ועד היום פורסמו 4,168 מאמרים בנושא בעיתונים הנכללים במאגר של PsychInfo . עבודות רבות שבוצעו בתחום זה תיעדו את הפגיעה באיכות העבודה והנזק לארגון כתוצאה מתופעות המתלוות לשחיקה: אובדן עניין בעבודה, זלזול, התפתחות גישה צינית כלפי העבודה והלקוחות / מטופלים, ירידה באיכות הביצוע, היעדרויות מהעבודה ופרישה מוקדמת. חלק מהעבודות התמקדו בהשלכות האישיות של השחיקה, כגון פגיעה בהרגשת הרווחה הנפשית, בדימוי העצמי, בהערכה העצמית ובאיכות החיים של הפרט. עבודות אחרות תיעדו את הנזק שנגרם לחיי החברה, המשפחה, ההורות והנישואים  של האדם השחוק 1987),Pines ;Schaufeli & Buunk, 2003).
במקביל לעבודות הנ"ל, החלו להופיע עדויות המראות כי שחיקה נפשית מתמשכת עלולה לפגוע בבריאות העובדים. מרבית העבודות התמקדו ודווחו על פגיעה אפשרית בבריאות הנפשית (ראו למשל  Leiter & Maslach,2001). בשני העשורים האחרונים החלו להצטבר הוכחות כי נזקי השחיקה הנפשית רחבים יותר ממה שחשבו עד כה וכי הם מתבטאים גם בפגיעה בבריאות הפיזית של העובדים  Kushnir & Melamed,1992; Learman et al., 1999; Melamed et al., 1999, 2006a,b;)
 Shirom et al., 2005; Shirom & Melamed 2005; Toker et al, 2005)
הסקירה הנוכחית מתמקדת בעדויות המצטברות לגבי הסיכון להתפתחות הפרעות גופניות שונות אצל החווים שחיקה כרונית ובמנגנונים השונים העומדים בבסיס קשר זה, ומציעה דרכי התערבות אפשריות.
מהי שחיקה נפשית? שחיקה נפשית מהווה תגובה רגשית ייחודית ללחץ ומאופיינת בתסמינים של תשישות רגשית ("נשבר לי", "נגמרו לי המצברים"), עייפות כרונית ("אני עייף/ה" , "אני סחוט/ה פיזית"), ולאות קוגניטיבית ("קשה לי להתרכז", "אינני מסוגל/ת לחשוב בצורה צלולה"). היא מהווה תולדה של התכלות משאבי ההתמודדות כתוצאה מחשיפה ממושכת למכלול של לחצים בעבודה ולחצי חיים. הממד של תשישות נפשית הוא המאפיין המרכזי של שחיקה נפשית, ונמצא בכל שאלוני השחיקה, כשהפופולרי ביניהם הוא ה-MBIMaslach, ;Maslach Burnout Measure) 1982).מצד אחר, כל התסמינים הנ"ל נמדדים בשאלון השחיקה של שירום-מלמד (Shirom-Melamed Burnout Measure, SMBM; Melamed et al.,2006a ). חשוב לציין שאין חפיפה בין שחיקה נפשית לבין לחץ, דיכאון , חרדה, או ממדים שונים של תהליך ההתמודדות. שחיקה גם נבדלת מעייפות מצבית, הנעלמת לאחר תקופת מנוחה (a Melamed et al., 2006). למעשה, ממצאים רבים לגבי הקשר בין שחיקה לפרמטרים שונים של בריאות פיזית נמצאו משמעותיים גם לאחר בקרה סטטיסטית לחרדה ודיכאון.
ממצא מפתיע ומדאיג כאחת, שהתגלה במספר גדול של מחקרי מעקב, הוא הכרוניות של מצב השחיקה. מחקרים אלה הראו שהתסמינים של השחיקה נשארים יציבים לתקופה ארוכה, עד כדי שמונה שנים (!). אחת התובנות המרכזיות ממחקרי מעקב אלה היא שאמנם בדרך-כלל השחיקהמתפתחת באופן איטי, אך כאשר תסמיני השחיקה מופיעים, הם נשארים עמידים לאורך זמן. באחד המחקרים שלנו נוכחנו כי תסמיני השחיקה נשארים כרוניים גם אצל עובדים ששינו את סוג עבודתם, פרשו מהעבודה, או פוטרו (Melamed et al. 2006b). חשוב לציין, כי בארצות הסקנדינביות כמו דנמרק ושבדיה שחיקה נפשית מוכרת כמחלת מקצוע (שחיקה קלינית) המזכה את העובד בפיצויים. להערכתם של Scaufeli & Enzman  (1998), כ-7-4 אחוזים מאוכלוסיית העובדים בהולנד סובלים משחיקה חמורה. אחוזים דומים, ואף מעט גבוהים יותר, דווחו גם בארצות אחרות.
שחיקה נפשית ופגיעה בבריאות הפיזית
אחד הממצאים העקביים ביותר בנושא מתייחס לסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם ו / או אירועים הקשורים למערכת הקרדיו-וסקולרית, כמו שבץ מוחי, טרשת עורקים, סתימת עורקים ודום לב. על-פי האומדן, לבעלי שחיקה כרונית יש סיכון של פי 3-2 לחלות במחלות לב וכלי דם, גם לאחר בקרה לכמה ערפלנים אפשריים. למעשה, סיכון מוגבר זה שווה בעוצמתו – ולפעמים אפילו עולה – על הסיכון הנובע מקיום גורמי סיכון קלאסיים, כמו גיל, השמנה, עישון, לחץ דם גבוה ורמת שומנים גבוהה בדם (Melamed et al. 2006a).
דלדול החיוניות (-Vital exhaustion VE) הוא הוא מושג שפותח על-ידיAppels  ושות'. מדובר במצב הדומה לשחיקה שנמצא במתאם גבוה עם שחיקה, המתאפיין בעייפות רבה, חוסר אנרגיה, נטייה להתרגז בקלות, הפרעות שינה ותחושת דמורליזציה (Appels & Mulder, 1988). Appels ושות' היו הראשונים שהראו בסדרה של מחקרי מעקב שמצב דמוי שחיקה כזה מהווה נבאי של היארעות אוטם שריר הלב הן בקרב גברים והן בקרב נשים. מגמה דומה נמצאה גם לגבי שבץ מוחי ודום לב, כל זאת גם לאחר תיקון לגורמי הסיכון הקלאסיים המוזכרים לעיל. דלדול החיוניות נמצא גם כקשור לפרוגנוזה לא טובה בקרב חולים, כמו התפתחות אירועים קרדיאליים עתידיים בקרב גברים ונשים שעברו אוטם חריף של שריר הלב (ראו סקירה אצלMelamed et al., 2006a ).
מחקרים נוספים הצביעו על פגיעה במערכות גוף אחרות. כך, למשל, מחקר מעקב עדכני הראה ששחיקה נפשית קשורה לסיכון כפול של התפתחות סוכרת מסוג 2 , גם לאחר תיקון לערפלנים אפשריים (Melamed et al., 2006b). מחקרים אחרים הראו ששחיקה נפשית קשורה גם להפרעות במערכת השרירים-שלד, או פגיעה באיכות הזרע בקרב גברים (Melamed et al., 2006a . אפשר לשער, כי מחקרים עתידיים עלולים לגלות שהיקף הפגיעה בבריאות רחב יותר ממה שהתגלה עד כה.
מנגנונים אפשריים העומדים בבסיס הקשר בין שחיקה לבין פגיעה בבריאות הפיזית
להלן תיאור תמציתי של כמה מנגנונים אפשריים (הרחבה בנושא, כולל רשימת מקורות, אפשר למצוא אצל Melamed et al., 2006a):
1. קשר בין שחיקה נפשית ודלדול החיוניות לבין הסינדרום המטבולי. לסינדרום המטבולי חמישה מאפיינים: השמנת יתר (ובייחוד השמנה בטנית); דיסליפידמיה (רמות גבוהות של טריגלצרידים ורמות נמוכות של הכולסטרול הטוב - HDL]); רמות גבוהות של גלוקוז (עקב תנגודת או אי סבילות לאינסולין) ושל לחץ דם. הסינדרום המטבולי נחשב גורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם, כולל אירוע מוחי. יתרה מזאת, אצל רבים מהסובלים מסינדרום זה מופיעה תנגודת לאינסולין, מה שמעמיד אותם בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת מסוג 2. קיימות עדויות רבות לקשר בין שחיקה נפשית או דלדול החיוניות לבין מרבית המרכיבים של הסינדרום המטבולי, להוציא יתר לחץ דם.
2. שחיקה נפשית ושיבוש פעילות ציר ה-HPA (Hypothalamic- pituitary- adrenal axis). ציר זה קשור להסדרת הפעילות של מערכות רבות בגוף, והוא מהווה חלק ממערכת התגובה ללחצים שכוללת גם עלייה בהורמוני דחק – הקטקולאמינים אדרנלין ונוראדרנלין (Tsigos & Chrousos, 2002). שיבוש בסדירות פעילות ציר ה-HPA גורם לעלייה או לירידה בהורמון הקורטיזול ו/או שיבוש של המחזור היומי שלו.  שיבוש מתמשך בפעילות הורמון הקורטיזול גורם, בין היתר, לזירוז התפתחות הסינדרום המטבולי, להתפתחות תגובה דלקתית מתמשכת בגוף, להתפתחות תנגודת לאינסולין וסכרת, לעייפות ונדודי שינה, להידלדלות העצם ולשיבוש פעילות המערכת החיסונית. שחיקה נפשית ו-VE נמצאו קשורים לשיבוש פעילות הורמון הקורטיזול, בעיקר לירידה ברמת הורמון זה ולעלייה ברמת הורמוני הדחק אדרנלין ונוראדרנלין. יש לציין, כי מערך הורמונלי כזה (רמת קורטיזול נמוכה ורמה גבוהה של קטקולאמינים) מופיע גם בתסמונת פוסט טראומטית (PTSD); הדמיון בכרוניות של שני המצבים הללו מהווה חומר למחשבה.
3. שחיקה נפשית ותגובה דלקתית כרונית. כיום קיימות הוכחות משכנעות כי טרשת העורקים (ועמה סיכון מוגבר לתחלואה מגוונת כמו אוטם שריר הלב ואירוע מוחי) היא למעשה תהליך דלקתי המתרחש בדפנות העורקים. יש עדויות רבות כי לחץ כרוני גורם לתגובה דלקתית בגוף בדיוק כמו זו הנגרמת בעקבות פציעה או זהום. עדות לקיום התגובה הדלקתית אפשר למצוא על-ידי עלייה ברמת חלבוני השלב החריף כמו CRP (C- Reactive Protein),serum amyloid A ופברינוגן. ויסות התגובה הדלקתית הוא תהליך מורכב, שבחלקו מתבצע על-ידי הורמוני הדחק ועל-ידי ציטוקינים  שונים (הציטוקינים מתפקדים כשליחים של המערכת החיסונית. הם מופרשים על-ידי תאי המערכת החיסונית בתגובה לגירוי). הבולטים שבהם הם ציטוקינים פרודלקתיים כמוIL-6 ,IL-1β, TNF-α, interferon-α, transforming growth factor β. . מחקרים עדכניים מראים כי קיים קשר בין שחיקה נפשית ו-VE לבין חלק מסימני הדלקת הנ"ל, כולל רמה גבוהה של ציטוקינים פרודלקתיים
(Melamed et al., 2006a). ממצאים ראשוניים רומזים על כך, שקשר זה כנראה חזק במיוחד בקרב נשים (Toker et al. 2005).
4. שחיקה נפשית והפרעות שינה. הספרות המחקרית מצביעה על  כך שהפרעות שינה – מעבר לפגיעתן בתפקוד ובאיכות החיים של הפרט – מהוות סיכון מוגבר לתחלואה קרדיו-וסקולרית. מדובר בעיקר בתופעות של נדודי שינה ויקיצה בבוקר עם תחושת עייפות ושינה בלתי מרעננת. נדודי שינה ועייפות מתמשכת ביום נגרמים בין היתר משיבוש פעילות ציר ה-HPA ובמחזור של הציטוקין IL-6. הקשר בין שחיקה ו-VE לבין נדודי שינה (כולל שינה בלתי מרעננת) מתועד במספר רב של מחקרים, שבחלקם נעשה שימוש בבדיקה אובייקטיבית במעבדת שינה (בדיקה פוליסומנוגרפית). רובם נערכו בשבדיה, תוך שימוש בתרגום לשבדית של ה-SMBM.
5. שחיקה ופגיעה במערכת החיסון. עבודות רבות (הן במעבדה והן במחקרי שדה) מאששות קיום קשר בין חשיפה ללחץ לבין פגיעה במערכת החיסונית ורגישות למחלות מידבקות. אצל אנשים החשופים ללחץ נמצאה נטייה מוגברת להידבקות במחלות זיהומיות, דבר כשלעצמו מטריד ולא נעים. מעבר לזאת, קיימות עדויות קליניות המצביעות על כך שחשיפה חוזרת או חשיפה בו-זמנית לכמה מחוללי מחלה מהווה גורם משמעותי בפתוגנזה של טרשת העורקים. דוגמאות למחוללי מחלה העיקריים שנמצאו כמעורבים במחלות לב וטרשת הםChlamydia pneummoniae, Helicobacter pylori, and cytomegalovirus .
בתחום השחיקה נעשו פחות עבודות, אך המגמה נמצאה דומה. כמה מחקרים הראו שקיים קשר בין שחיקה נפשית לבין ירידה במערכת החיסון, המתבטאת בירידה במספר התאים הקוטלים הטבעיים. במחקר שערכנו במלחמת המפרץ (, 1992Kushnir & Melamed) מצאנו ששחיקה קשורה לזיהום בדרכי הנשימה העליונות. חוקרים אחרים שחזרו והרחיבו ממצא זה לזיהומים נוספים כמו נזלת, שפעת ודלקת קיבה ומעי. בעבודות נוספות נמצאו עדויות לשכיחות גבוהה יותר של מחוללי מחלה
(מהסוגים המוזכרים לעיל) בקרב אנשים הסובלים משחיקה נפשית. ייתכן שזה נתיב נוסף שבאמצעותו שחיקה קשורה לסיכון מוגבר לתחלואה קרדיו-וסקולרית.
6. שחיקה והתנהגויות מסכנות בריאות. על-פי ההשערה, אחד מהנתיבים האפשריים לקשר בין גורמי לחץ פסיכו-חברתיים לבין פגיעה בבריאות הפיזית הוא קיום התנהגויות מסכנות בריאות, כגון עישון, תזונה לא נכונה, צריכת אלכוהול והיעדר פעילות גופנית. ישנם כיום כמה מחקרים שמראים כי שחיקה נפשית קשורה עם התנהגויות מסכנות בריאות. יש להניח, שהתנהגויות כאלה תורמות באופן עצמאי לפגיעה בבריאות ו/או באמצעות אינטראקציה עם פקטורים נוספים המוזכרים לעיל. בנוסף, ממצאי מחקר עדכני תומכים באפשרות של קיום אפקט סינרגיסטי בין שחיקה או VE לבין התנהגויות מסכנות בריאות בהשפעה על סיכון לתחלואה קרדיו-וסקולרית. במחקר מעקב עדכני אחרי חבורה גדולה של אנשים בריאים לכאורה נתגלה שהן VE והן עישון היוו גורמי סיכון עצמאיים להיארעות של שבץ מוחי. השילוב של שני הגורמים ביחד העלה את הסיכון ב-50 אחוז והוא הגיע לסיכון גבוה כמעט פי שלושה לעומת זה הקיים בקרב מי שאינו סובל מגורמים אלה.  
 
 
 
כיווני מחקר והתערבות אפשריים
מבחינה מחקרית, חקר ההשלכות הבריאותית של שחיקה נפשית יכול להוות מודל מצוין לבדיקת ההשפעה המצטברת של חשיפה ללחצים ממקורות שונים. על-פי-רוב, חקר ההשפעה של חשיפה ללחץ נעשה בצורה פרגמנטלית, כאשר במחקרים שונים מתמקדים במקורות לחץ שונים. אלה יכולים להיות לחצים בעבודה (רבים ומגוונים) או לחצים בחיי היומיום ו/או בממשק עבודה-משפחה (כמו קונפליקט עבודה-בית). במציאות, אדם יכול להיות חשוף בו-זמנית למספר רב של מקורות לחץ שונים, ושחיקה נפשית יכולה להיות תוצאה של התמודדות בלתי יעילה עם חשיפה מרובה כזאת. אם כן, במקום למדוד את קיום החשיפה למספר רב של גורמי לחץ (באמצעות סוללה רחבה של שאלונים), אפשר למדוד קיום שחיקה נפשית כתולדה של חשיפה זאת. שאלון טיפוסי לאבחון שחיקה הוא קצר יחסית (בסביבות 14 פריטים) ועל כן ניתן לאבחן קיום שחיקה בקלות יחסית.
קיומן של הפרעות פיזיולוגיות שונות המלוות שחיקה, והידע המצטבר לגבי ההשלכות של הפרעות אלה, מצביעים על האפשרות שהנזקים של השחיקה יכולים להיות חמורים יותר מאלה שהתגלו עד כה. כך, למשל, רמות נמוכות כרונית של קורטיזול נמצאו במגוון הפרעות גופניות כמו הפרעות אוטואימוניות, כאב כרוני, אסטמה ואלרגיות שונות. ייתכן ששחיקה נפשית תימצא במחקרים עתידיים כקשורה לחלק מהפרעות אלה. באופן דומה, דלקת סיסטמית כרונית נמצאה כגורם סיכון למחלות נוספות מעבר לאלה שהוזכרו עד כה – טרשת נפוצה ודלקת פרקים שגרונית. ייתכן שאנשים הסובלים משחיקה כרונית יהיו בסיכון גם למחלות אלה. לבסוף, על בסיס הדמיון הפיזיולוגי בין התופעות, ייתכן שבעתיד יימצא ששחיקה נפשית מהווה זרז להתפתחות תסמונת העייפות הכרונית.
 
הכרוניות של תסמיני השחיקה מהווה עניין מטריד למדי. לחופשה קצרה מהעבודה ישנה השפעה קצרת מועד. גם לשנת שבתון ישנה השפעה קצרת טווח יחסית: מורים החוזרים משבתון מדווחים על חזרתם של התסמינים כעבור שלושה חודשים ממועד חזרתם לעבודה. נראה כי כאשר שחיקה מתפתחת כתוצאה של חשיפה ללחץ כזה או אחר, היא הופכת כעבור זמן מה לאוטונומית ויכולה להתנתק ממקור הלחץ המקורי. ייתכן מאוד שקיימים כמה אפקטים מעגליים הגורמים לתחזוק הכרוניות של אפקט השחיקה.
אפשרות אחת של אפקט מעגלי כזה הוא שלחץ גורם לשחיקה. אצל האדם הסובל משחיקה יש התכלות של משאבי ההתמודדות עם הלחץ. כתוצאה, הוא יתפוס את גורם הלחץ כעוצמתי ומאיים, יישחק עוד יותר, וחוזר חלילה. תופעה כזאת התגלתה במלחמת המפרץ. עובדים שסבלו תפסו את המלחמה כמאיימת יותר מהאחרים, והמלחמה גרמה אצלם להאצת תהליך השחיקה (Melamed & Kushnir, 1992). יש להניח שהקניית מיומנויות התמודדות עם לחצים עשויה למתן את האפקט המעגלי הזה.
אפשרות אחרת לאפקט מעגלי היא שהשינויים הפיזיולוגיים המתרחשים אצל הסובלים משחיקה מתמידים לאורך זמן, פוגמים ביכולת להתמודד עם לחצים ומעצימים את תסמיני השחיקה. כך, למשל, אצל הסובלים משחיקה מופיעות הפרעות שינה (למשל כתוצאה משיבוש פעילות ציר ה-HPA). היעדר שינה מספקת גורמת לעייפות כרונית הפוגמת בתפקוד וביכולת להתמודד בצורה יעילה עם לחצים. ייתכן גם שהקשר בין מחלות שונות (או ביטויים תת-קליניים שלהן) לשחיקה הוא בכיוון ההפוך: עלייה ברמת הציטוקנים הפרודלקתיים במחלות שונות, כמו מחלת לב, משפיעה על המוח וגורמת להתנהגות מחלה (Dantzer, 2004). התנהגות מחלה (sickness behavior) מאופיינת בתסמינים רבים הדומים לתסמיני השחיקה, כגון עייפות, חוסר מרץ והפרעות קוגניטיביות.
 
בספרות ממליצים על טכניקות שונות להתמודדות עם שחיקה או למניעת שחיקה. בעיקרון, אלה הן אותן טכניקות להתמודדות עם לחצים, כמו טכניקות הנהוגות אצל העוסקים בפיתוח ארגוני: הפחתת עומס יתר בעבודה, שיפור תקשורת בין- אישית ובין מחלקות, הגדלת תחושת השליטה בעבודה (על-ידי שיתוף עובדים בקבלת החלטות או יצירת קבוצות עבודה אוטונומיות) ויישום שיטות לניהול זמן. אחרים ממליצים על טכניקות התמודדות אישיות: פעילות גופנית, תזונה נכונה, הרפיה, משוב בילוגי, אימוץ עיסוקי פנאי המאפשרים פסק זמן מנטלי, לקיחת חופשות קצרות לעתים מזומנות, רכישת מיומנויות של התנהגות אסרטיבית ולימוד טכניקות נוספות להתמודדות עם לחצים. ראוי שגם הפרט וגם הארגון ישלבו ויישמו במקביל את הטכניקות האלה מסיבות רבות ומגוונות (לטובת הפרט והארגון), אבל גם כדרך למניעת התפתחות שחיקה נפשית ואולי גם להפיכתה לכרונית. כאמור לעיל, כאשר שחיקה מתפתחת, ברוב המקרים היא הופכת כרונית והטיפול בה לא קל. קיימות עדויות לכך שהתערבויות רבות, כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אינן יעילות כשהשחיקה כרונית.
 כפתרון פוטנציאלי לטיפול בשחיקה כרונית, אפשר לנצל את הידע המצטבר מחקירת הקורלטיים הפיזיולוגיים של השחיקה הנפשית ע"מ לפתח טכניקות משולבות ולבדוק את יעילותן במחקרי רוחב ואורך מבוקרים. אלה צריכות להיות טכניקות המשלבות אלמנטים שונים מאלה המוזכרים למעלה עם טיפול בו זמני בביטויים הפזיולוגיים של השחיקה. כך למשל, כדאי לטפל בו-זמנית בהפרעות השינה הקיימות אצל חלק מהשחוקים. הפרעות שינה אלה משמרות או אפילו מתגברות את תהליך השחיקה. יש המציעים גם למצוא שיטות תרופתיות הפועלות על חלבוני השלב החריף של הדלקת או אפילו ברמת מגנוני הפיקוח על התגובה הדלקתית דרך ההשפעה למשל על ציטוקינים פרודלקטיים או הביטוי שלהם. כיום חלק מזה נשמע כמדע בדיוני אבל קיימים ניסויים שונים בכוון זה ( Raison et al., 2006 ).
 
כאמור לעיל, כיום שחיקה נפשית מוכרת בכמה מדינות כמחלת מקצוע בת פיצוי. פיצוי יכול אמנם לעזור מבחינה כלכלית לאנשים שתפקודם בעבודה נפגע (עליהם לבצע שינוי בעבודה, או שהם נמצאים בסיכון לאבד את מקום עבודתם), אך הוא איננו יכול לבטל את הנזק הפוטנציאלי לבריאותם הפיזית והנפשית. הכרה בקיום שחיקה לאחר התפתחותה מהווה התערבות מאוחרת מדי כאשר הנזק כבר קיים. אם כן, מה שראוי לעשות הוא לנקוט בפעילות מונעת בטרם מתפתחת שחיקה נפשית ו/או היא הופכת כרונית. יש צורך לשכנע את מקבלי ההחלטות לבצע ניטור של תסמיני השחיקה הנפשית לצורך זיהויה המוקדם. הנזקים הבריאותיים החמורים הקשורים לשחיקה נפשית והמתועדים בסקירה זאת עשויים לעזור במלאכת שכנוע זאת. ניטור כזה יכול להתבצע בארץ במרפאות של הרפואה התעסוקתיות כחלק מהבדיקות הבריאותיות התקופתיות המבוצעות לעובדים. בנוסף, אפשר לשלב את האבחון של שחיקה נפשית כחלק מהאבחון הכוללני המיושם במסקרי בריאות, כמו סקרי מנהלים המבוצעים במקומות שונים בארץ. במקביל, יש לפתח ולהציע חבילות טיפול שונות. מערך כזה כבר מיושם בשבדיה.
 
סיכום
שחיקה נפשית מאופיינת בתסמינים של תשישות רגשית , עייפות כרונית ולאות מחשבתית, ומהווה תולדה של התכלות משאבי התמודדות כתוצאה מחשיפה ממושכת בו-זמנית למגוון לחצים בעבודה ומחוצה לה. עדויות ממחקרי מעקב מראות, כי השחיקה הופכת כרונית והתסמינים נמשכים לאורך שנים, גם לאחר שהאדם התנתק ממקור הלחץ (או הלחצים) שתרם להתפתחות השחיקה. עדויות המצטברות בשנים האחרונות מראות ששחיקה כרונית קשורה לסיכון מוגבר לתחלואה פיזית. בספרות מוצעים מכניזמים שונים העומדים מאחורי הקשר שבין השחיקה הנפשית לבין הפגיעה בבריאות. בהסתמך על אופי מכניזמים אלה והשלכותיהם, אפשר להניח שהפגיעה הבריאותית רחבה יותר ממה שהתגלה עד כה. גם מה שנמצא עד כה חמור מספיק ומצביע על הצורך לאבחן מוקדם את התסמינים של השחיקה, כדי לנקוט בפעילות מונעת להפחתת תסמינים אלה או מניעתם ובכך אולי לצמצם את הנזק הבריאותי. במקביל, יש לפתח ולבחון את היעילות של שיטות התערבות מתוחכמות לטיפול בשחיקה כרונית. שיטות כאלה תשלבנה טיפול ברמה הפיזיולוגית, כגון טיפול מקביל בהפרעות השינה המתלוות לשחיקה. אנו מקווים שכך יהיה אפשר למנוע מחלת מקצוע חדשה ושמה שחיקה קלינית.
 
 
 
מקורות:
Dantzer, R. (2004). Cytokine-induced sickness behaviour: A neuroimmune response to activation of innate immunity. European Journal of Pharmacology, 500, 399-411
1999.
 
 Kushnir, T., Melamed, S. (1992). The Gulf War and burnout. Psychological Medicine, 22, 987-995.
 
Leiter, M. P., & Maslach, C. (2001). Burnout and Health. In A. Baum, T. A. Revenson & J. Singer (Eds.), Handbook of Health Psychology (pp. 415-426). Mahwah, NJ: Erlbaum & Associates.
Lerman, Y., Melamed, S., Shragin, Y., Kushnir, T, Rotgoltz, Y., Shirom, A., & Aronson, M.(1999). Association between burnout at work and leukocyte adhesiveness/aggregation.
Psychosomatic Medicine, 61(6), 828-834.
 
Melamed, S., Kushnir, T., & Shirom, A. (1992). Burnout and risk factors for cardiovascular disease. Behavioral Medicine, 18, 53-60.
 
Melamed S, Ugarten U, Shirom A, Kahana L, Lerman Y, Froom P. ( 1999). Chronic burnout, somatic arousal and elevated salivary cortisol levels. Journal of PsychosomaticResearch, 46(6), 591-598.
 
Melamed, S., Shirom, A., Toker, S., Berliner, S., & Shapira I.( 2006 a ).Burnout and risk of cardiovascular disease : Evidence, possible causal paths, and promising directions. Psychological Bulletin, 132 , 327 -353.
 
Melamed, S., Shirom, A., Toker, S., & Shapira,I. (2006b). Burnout and risk of Type 2 diabetes: A prospective study of apparently healthy employed persons. Psychosomatic Medicine ,68 , 863 – 869.
 
Pines, A. (1987). Marriage burnout: A new conceptual framework for working with couples. Psychotherapy in Private Practice, 5, 31-43.
 
Raison, C.L., Capuron, L., & Miller, A.H.(2006). Cytokines sing the blues: inflammation and the pathogenesis of depression. Trends in Immunology, 27, 24-31.
 
Schaufeli, W. B., & Buunk, B. P. (2003). Burnout: An overview of 25 years of research and theorizing. In M. J. Schabracq, J. A. M. Winnubst, & C. C. Cooper (Eds.), The handbook of work and health psychology (2nd ed., pp. 383-429). West Sussex, United Kingdom: Wiley.
 
Shirom, A., Melamed, S., Toker, S., Berliner, S., & Shapira I. (2005).Burnout and Health Review: Current Knowledge and Future Research Directions. International Review of Industrial and Organizational Psychology, 20 , 269 – 308.
 
Shirom, A., & Melamed, S. (2005).Does burnout affect physical health? A review of the
evidence.In: ASG. Anthoniou, C. Cooper (Eds).Research Companion to Organizational Health Psychology. Edward Elgar, Cheltenham, UK , pp 599- 622.
Tsigos, C., & Chrousos, G. (2002). Hypothalamic-pituitary-adrenal axis, neuroendocrine factors and stress. Journal of Psychosomatic Research, 53(4), 865-871.
 
 Toker, S., Shirom, A., Shapira, I., Berliner, S., & Melamed, S. (2005). The association between burnout, depression, anxiety, and inflammation biomarkers: C- reactive protein and fibrinogen in men and women. Journal of Occupational Health Psychology, 10, 344 –62.
 
 
 
 
 

מילות מפתח למאמר זה:
פסיכולוגיה קלינית    פסיכולוגיה חברתית    פסיכותראפיה    פסיכודיאגנוסטיקה    טיפול קבוצתי    ייעוץ נפשי    שיקום ראש    שיקום לב    נוירופסיכולוגיה    שמואל מלמד