סמכות הורית ורווחת הילד

סמכות הורית ורווחת הילד -אורנה ניומן

דנה בת הארבע מבקשת לאכול גלידת שוקולד בזמן ארוחת צהריים, אופיר בן העשר מעדיף לשחק במחשב במקום להכין שיעורי בית, דני המתבגר רוצה ללכת למפגש חברתי שנקבע בזמן ארוחה משפחתית.

אלה הן מקצת הדילמות בהן מתנסים הורים בכל שעה משעות היממה. רבים מהם שואלים את עצמם מה מאפיין הורות טובה, זו שמצמיחה ילדים אוטונומיים, יצרניים , משתפי פעולה קומפטנטיים ויציבים רגשית?

דיאנה באומרינד, חוקרת הורות מזה כמה עשורים שאלה אף היא שאלה זו. באומרינד ראתה שהתנהגויות ספציפיות של הורים הן פחות משמעותיות לניבוי רווחתו של הילד מאשר דפוס רחב שמאגד תכונות, עמדות, רגשות והתנהגות, דפוס אותו היא מכנה "סגנון הורות". באומרינד הניחה שהתפקיד העיקרי של ההורה הוא חיברות (סוציאליזציה) של הילד במסגרת המשפחה והחברה ולתפיסתה האתגר בהורות הוא ללמד את הילד לקבל ולהפנים את ערכי הסביבה ודרישותיה תוך שמירה על תחושת אוטונומיה ואינטגרציה פנימית של הילד. הורים שמגדלים ילדים בחברה ליברלית מתלבטים בשאלה כיצד להנחיל ערכים שחשובים להם כמו שיתוף פעולה, התחשבות בזולת ומצוינות באופן שהילד יפנים את הערכים ולא יפעל מתוך כפיה.

באומרינד זיהתה ארבע סגנונות הוריים הנובעים משילוב של שני מאפיינים הוריים עיקריים: הענות הורית ודרישה הורית.

הענות הורית מתייחסת לאופן בו הורים מכוונים לעודד את הייחודיות של הילד, תוך מתן מקום לביטוי עצמי של הילד. הם עושים זאת על ידי היותם תומכים, מקבלים, מעודדים ומחזקים את הנטיות הספונטניות של הילד. הורה שמקשיב לחוויות של הילד בבית הספר, מצטרף למשחק שהילד יוזם ומנחם אותו כשנפל ונחבט או שנכשל במשימה – כל אלה דוגמאות לגילויי הענות מצד ההורה כלפי הילד.

דרישה הורית מתייחסת לתביעות ההורים להתנהגות מצופה. הם עושים זאת באמצעות הצבת גבולות, פיקוח על התנהגות ודרישה להתנהגות בוגרת ועמידה בציפיות. הורים מגבילים זמן משחק עם חברים או בילוי חברתי בלילה, מטילים משימות על הילד בעזרה לארגון הבית ודורשים מהילד לדחות סיפוק ולקבל דרישות מציאות הכרחיות כמו לקום בזמן לבית הספר.

על פי באומרינד שילוב נכון ומאוזן בין הענות הורית ודרישה הורית מעצב סגנון הורות המכונה הורות סמכותית.

מיהו ההורה הסמכותי:

הורה סמכותי משלב רמה גבוהה של היענות הורית ורמה גבוהה של דרישה הורית. הוא נותן מקום להבעת רצונות הילד, אך נענה בגבולות האפשר. הוא מציב דרישות להתנהגות בוגרת עצמאית ואחראית, אך מלווה את הילד ותומך בו בדרך להשגת התוצאה המצופה. הוא משתמש בדרכי שכנוע ובתקשורת דו- כיוונית אך מסביר מהן הגבולות בהן רצון הילד יכול לבוא לידי ביטוי.

הורה סמכותי יבין ויכבד את רצונה של דנה לאכול גלידה אך יסביר לה את חשיבותה של תזונה בריאה ודחיית סיפוק ויסכם איתה על שעה מתאימה יותר לגלידת השוקולד. הוא גם יכבד את הצרכים החברתיים של דני המתבגר וינסה לתאם עם דני בין סדר היום החברתי והמשפחתי.

סגנונות הורות נוספים

ההורה הסמכותני – ההורה הסמכותני משלב רמה גבוהה של דרישה הורית עם רמה נמוכה של הענות הורית. הורה סמכותני מצפה מהילד לעמוד בסטנדרטים גבוהים של התנהגות הנקבעים מראש על פי צרכי הסביבה בלי לקחת בחשבון את צרכי הילד. הוא אינו נותן מקום ואינו מגלה עניין בביטוי ייחודי של הילד ומצפה מהילד להיענות לתכתיבים מבחוץ. הוא רואה בצייתנות ערך ומשתמש באמצעי איום וענישה במצבי קונפליקט.

הורה סמכותני יכעס על דנה שמעדיפה לאכול ג'אנק פוד במקום אוכל מזין ואולי אף יאיים בענישה במידה ולא תציית. הוא ינסה לכפות על דני לוותר על מפגשים חברתיים שאינם מתאימים לצרכים המשפחתיים וכאשר יתעורר קונפליקט ההורה ייגרר למאבק כוח מי חשוב יותר המשפחה או החברים.

ההורה המפנק – סגנון הורות זה משלב רמה גבוהה של הענות הורית עם רמה נמוכה של דרישה הורית. הורה מפנק מאפשר לילד להביע את צרכיו באופן שמתאים לילד ונמנע מהגבלה ודחיית סיפוק. הוא אף רואה עצמו משאב לסיפוק רצונותיו של הילד, מתאמץ להתאים את הסביבה כך שתהייה נוחה לילד ואינו מצפה מהילד ולא מכוון אותו לעמוד בציפייה חיצונית.

הורה מפנק יסכים שדנה תאכל את הגלידה ואולי אף ידחה את הארוחה לזמן שנוח לה, הוא יאפשר לדני להעדר מארוחות משפחתיות ויוותר לאופיר על הכנת שיעורי הבית. הורה מפנק עשוי לבקש מהמורה להקל על עומס שיעורי הבית של אופיר כדי לא להכביד עליה בשעות אחר הצהריים.

ההורה הלא מעורב – זהו סגנון הורות שיש בו רמה נמוכה של הענות הורית ודרישה הורית גם יחד. הוורה לא מעורב אינו מציב דרישות להתנהגות מצופה ואינו מכוון את הילד להתנהגות רצויה. במקביל ישנה מעורבות רגשית נמוכה שמתבטאת בחוסר עניין בעולמו של הילד ובריחוק רגשי. במקרים רבים מדובר בהזנחה הורית.

כיצד משפיע סגנון ההורות על רווחת הילד?

שורה ארוכה של מחקרים מראים באופן עקבי את היתרונות הבולטים של סגנון ההורות הסמכותי על פני שאר הסגנונות ההוריים בניבוי הסתגלות טובה של ילדים בטווח רחב של גילאים.

ילדים להורים סמכותיים מציגים כשירות רגשית חברתית ולימודית טובה יותר באופן משמעותי מילדים שגדלו עם הורים שאימצו סגנונות הורות אחרים.

ילדים להורים סמכותיים מגלים יכולת אמפטיה בינאישית גבוהה וכישורים חברתיים מגוונים נוספים. הם נוטים פחות לפתח הפרעות התנהגות או הפרעות מפנימות כמו דיכאון ותלות בחומרים ממכרים. הממצאים מראים שילדים אלה משממשים באסטרטגיות התמודדות יעילות כאשר הם נתקלים בקושי ומגיעים להישגים לימודיים גבוהים.

נראה שסגנון הורות סמכותי מהווה גורם חוסן עבור ילדים מאוכלוסיה רגילה ואפילו עבור ילדים באוכלוסיית סיכון.

מהם הגורמים המשפיעים והמעצבים סגנון הורות?

לנוכח העדויות הרבות של ההשפעה המצמיחה של הורות סמכותית עולה שאלה מה מביא הורים לאמץ גישה סמכותית בהורות? מה מסייע ומה מקשה על הורים לשלב באופן יעיל הענות ורגישות הורית יחד עם דרישה וציפייה להתנהגות בוגרת?

מפתיח לגלות כמה מעט הוקדש לחקר הגורמים המעצבים סגנון הורות, למרות ההצהרה על חשיבותו התיאורטית והמעשית בהנחיית הורים. מהידוע עד כה ברור שגורמים סביבתיים כמו לחץ כלכלי, לחצים משפחתיים וזוגיים ובריאות נפשית כללית של ההורים מנבאים כישורי הורות. מחקרים שבדקו הבדלי תרבות מלמדים אותנו שערכים תרבותיים מעצבים את האופן בו משפיע סגנון ההורות על רווחת הילד.

מהידוע עד כה ניתן להניח שהורות נטועה בתוך מערך חברתי-תרבותי נתון ולא ניתן להפריד בין נורמות וערכים תרבותיים ובין יכולתם של הורים להיות אפקטיביים בהשפעה על ילדיהם. נראה שקשה להמעיט בערכה של התערבות ברמה החברתית והתרבותית בניסיון לסייע להורים לאמץ סגנון הורות שיספק לילדיהם קרקע פורייה להתפתחות ולהסתגלות בריאה.

מילות מפתח למאמר זה:
סמכות הורית פסיכולוגיה חינוכית פסיכולוגיה התפתחותית רווחת הילד פסיכולוגיה קלינית ייעוץ נפשי הטרדה מינית פסיכותראפיה דיאגנוסטיקה