על זכותו של הפסיכולוג לעכב מסירת תוצאות אבחון

ד"ר אבי רימר, עו"ד במשרד עו"ד אברהמי, היועץ המשפטי של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
מערכת היחסים שבין הפסיכולוג למטופליו מקפלת בתוכה, בנוסף על הרובד המקצועי, גם רובד מסחרי ועסקי. העיסוק בפסיכולוגיה מהווה מקור פרנסה לעוסקים בו, הנותנים שירות טיפולי לאלה הזקוקים לו.
בחלק מהמקרים, נוצרים יחסי ספק-לקוח באופן ישיר בין המטופל, מקבל השירות, לבין הפסיכולוג, נותן השירות. במקרים אחרים, המטופל או המאובחן מזמין את השירות מגורם מתווך, אשר מעסיק פסיכולוגים או קשור עמם בהסכמי קבלנות משנה לצורך מתן השירות המקצועי ללקוח. נושא התשלום עבור השירות הוא נושא עדין, כאשר קיימים מקרים שבהם הפסיכולוג מבצע את עבודתו המקצועית אך לא מקבל תמורה מהגורם האמור לשלם עבורה.
במאמר זה ניגע בקליפת אגוז בסוגיית זכותו של פסיכולוג, המבצע אבחון עבור גורם מזמין, לעכב בידיו דו"חות אבחון עד לקבלת התמורה עבור שירותיו. נקדים ונאמר, כי בכוונת המאמר לעסוק בהיבט הכללי ואין הוא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני לכל מקרה לפי נסיבותיו המיוחדות.
הנושא של מסירת תוצאות אבחון פסיכולוגי איננו מוסדר בחוק לגבי כל סוגי האבחונים. חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996 מתייחס רק למידע על "מטופל". הגדרת מטופל בחוק היא "חולה וכל המבקש או המקבל טיפול רפואי"; ו"טיפול רפואי" מוגדר "לרבות פעולות אבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי".
על-פי ההגדרות של חוק הפסיכולוגים, התשל"ז - 1977, יש הבדל בין אבחון פסיכולוגי לבין טיפול פסיכולוגי, ולפיכך אין להתייחס אל אדם העובר אבחון פסיכולוגי שלא למטרות טיפול כאל "מטופל".
לכן אין לנבחנים שעברו אבחון פסיכולוגי שלא למטרות טיפול זכות לקבל לידיהם את תוצאות המבחנים שעשו. מן הראוי אפוא לציין על טופסי המבחנים או בדף הסבר לנבחן, כי המבחנים חסויים ולא יימסרו לאף אדם, כולל הנבדק עצמו.
כפי שכבר נאמר, מסגרת היחסים שבין מטפל למטופל אינה מצטמצמת רק למישור המקצועי. יחד עם מתן השירות קמה למטפל הזכות לקבל שכר ראוי עבור השירות שנתן למטופל.
הסכם לקבלת שירות תמורת תשלום שכר אינו חייב להיעשות בכתב. זכות זו מעוגנת בהסכם שבהתנהגות הצדדים ("אני מטפל – אתה משלם") ובנורמות המקובלות, הקובעות כי מי שמקבל שירות, אשר ידוע כי אינו ניתן בחינם, חייב לשלם לנותן השירות את שכר טרחתו. חובה זו קמה הן מדיני החוזים והן מדיני עשיית עושר.
זהותו של הגורם המשלם, כמו גם התנאים שבהם קמה לפסיכולוג המטפל או המאבחן הזכות לקבל תמורה עבור עבודתו, נקבעים בהסכמה זו שבין הצדדים, במפורש או מכללא.
בין אם המזמין הוא המאובחן עצמו ובין אם מדובר בגורם מתווך או בצד שלישי שהזמין את האבחון, בעת מתן השירות המקצועי ובמסגרת היחסים שבין המזמין לפסיכולוג, על הפסיכולוג לשמור על סטנדרטים גבוהים של מיומנות מקצועית. זאת תוך הכרה בגבולות יכולותיו המקצועיים ועשיית שימוש אך ורק בכלים ובשיטות שאליהן הוסמך. במסגרת זו לא ישתמש הפסיכולוג במבחנים פסיכולוגיים, אם לא למד באופן פורמלי את העקרונות המתודולוגיים שעליהם הם מושתתים ולא צבר ניסיון מספק בתחום הפסיכו-דיאגנוסטיקה. בחירת המבחנים תיעשה תוך דגש על התאמתם למטרה הספציפית שנקבעה והוגדרה על-ידי המזמין.
עם ביצוע האבחון ומסירתו למזמין, קמה לפסיכולוג הזכות לקבלת התמורה המוסכמת. אם המזמין אינו משלם את התמורה המוסכמת, קמה לפסיכולוג עילת תביעה נגדו במישור החוזי, והוא יכול לפנות לערכאות למימוש זכויותיו וגביית חובו של המזמין, לרבות עיכוב חוות-הדעת שהיא קניינו ופרי רוחו, מוחו ומומחיותו.
כאשר המאובחן אינו המזמין והוא מבקש לקבל את האבחון ובכפוף להסכמת המזמין, קיימת אפשרות למסור את האבחון לנבחן בתנאי שעלות ביצוע האבחון תשולם ישירות לפסיכולוג. במקרה זה, אם תמורת האבחון שולמה על-ידי הנבחן גם למכון אבחון, יהיה על הנבחן לחזור אל המכון ולדרוש את החזר הכספים ששילם.
לסיכום:
הסכם ההתקשרות שבין הפסיכולוג למכון האבחון הוא בעל חשיבות מכרעת להכרעה בסוגיה שבנדון. זכויותיהם של הצדדים, כמו גם חובותיהם ההדדיות, נגזרות מהסכם זה, ויש לבדוק כל הסכם בפירוט בטרם נקיטה בצעד זה או אחר, זאת כדי לא לחשוף את הפסיכולוג לתביעה.
כאשר מדובר על מסמך או על תוצר שאינם טיפוליים, ובמקום שבו אין חובה לתת שירות, רשאי הפסיכולוג אשר שכרו לא שולם לעכב את פרי עמלו עד לקבלת התמורה.
יש להדגיש כי מאמר זה הוא במישור הכללי בלבד. הוא אינו בא להחליף ייעוץ משפטי פרטני לכל מקרה בהתאם לנסיבותיו ולהסכם ההעסקה או רכישת השירות. בכל מקרה כזה מומלץ לקבל ייעוץ לבדיקת והערכת מערכת הזכויות והחובות של הצדדים.