הדרכים לקבל טיפול פסיכולוגי בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה

מאת: עו"ד ראובן בבדז'נוב, ממשרד עורכי דין ברוך אברהמי, היועץ המשפטי להפ"י

חוקי הנוער, עוסקים בחייהם של קטינים. הם נובעים מעיקרון של טובת הילד ומכוונים למימוש זכויותיו.

ההורים נושאים באחריות הישירה לילדיהם מתוקף מעמדם כאפוטרופסיהם הטבעיים. זכותם של ההורים לקיים חובתם כלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי ושוללת, בדרך כלל, התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית.
עם זאת האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב בנסיבות מוגדרות בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד.

מקורות הסמכות להורות על טיפול פסיכולוגי

מאמרינו זה נסקור באופן כללי את ההסדרים הקבועים בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך- 1960 (להלן: חוק הנוער) המקנים למדינה את היכולת להתערב לצורך מתן טיפול פסיכולוגי לקטינים.

למען השלמות, נציין כי קיים מקור סמכות נוסף לפיו בית המשפט יכול להורות על טיפול פסיכולוגי לקטין בניגוד לרצונו אחד מהוריו הוא בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962 (להלן: "חוק הכשרות") חוק הכשרות מקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב לנקוט אמצעים זמניים, ואף קבועים הנראים לו לשמירת עניינו וטובתו של הקטין וזאת להבדיל מהסדרים הקבועים בחוק הנוער לעניין המכיל מגבלות ותנאים רבים החלים במצטבר.

חוק הנוער קובע בסעיף 3 לחוק כך:
"היה פקיד סעד סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא-
(1)  לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי.

כפי שכבר הזכרנו, אם חוק הכשרות מקנה שיקול דעת רחב לבית המשפט לצורך מתן צו לטיפול פסיכולוגי לקטין, הרי שבחוק הנוער להבדיל מחוק הכשרות קובע תנאים שצריכים להתקיים במצטבר בכדי שבית המשפט יורה על מתן טיפול פסיכולוגי ונבקש לציין חלק מהם:
א. פנייה לבית המשפט היא על-ידי פקיד הסעד בבקשה שיורה על מתן טיפול נפשי לקטין.
ב. בית המשפט נוכח כי הקטין הוא נזקק.
ג. בית המשפט קיבל תסקיר מפקיד הסעד.
ד. ניתנה לקטין, לאחראי עליו ולפקיד הסעד הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם. בית המשפט רשאי להימנע מהזמין קטין לפניו, אם הוא סבור שהבאתו עלולה לסכן את שלומו.
ה. בית המשפט קיבל חוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין.
ו.  על סמך חוות הדעת של הפסיכולוג, בית המשפט נוכח כי מצבו הנפשי של הקטין מצריך טיפול פסיכולוגי לשם מניעת נזק נפשי להתפתחותו.

המקרים בהם מוצדקת התערבות

ההנחה הבסיסית שביסוד ההסדרים בחוק הנוער היא כי מדובר בקטין נזקק. אלו מקרים בהם, למשל, האחראי על הקטין מזניח את הטיפול או ההשגחה עליו או מקרים בהם שלומו הגופני או הנפשי של הקטין נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה. כן נדרש, שהאחראי על הקטין או הקטין אינם מסכימים לטיפול. במקרים אלו מוצדקת התערבות המדינה לטובת הקטין ולהגנה על זכויותיו. הפגיעה באוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם כפופה, כאמור, לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו, על כן, כשההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו כלפי ילדו, תתערב המדינה ותגן על הקטין.

מרגע שנסתרת ההנחה כי ההורים פועלים לטובת ילדם, ומוטל על גורם חיצוני ליחידה המשפחתית, הוא בית המשפט, לקבל את ההחלטות הגורליות בחיי הילד- ובענייננו, שליחתו לטיפול פסיכולוגי. בית המשפט "ניזון" מן המידע המובא בפניו. אין הוא בקיא בהוויתו של הקטין כהוריו, ואין הוא לוקח חלק בחייו. משכך, קובע חוק הנוער את הצורך בתשתית עובדתית רחבה ובחוות דעת מקצועיות, אשר תוצגנה בפני בית המשפט בטרם יקבל החלטה בעניין: החל בתסקיר שהכין פקיד הסעד, דרך שמיעת הקטין, האחראי עליו ופקיד הסעד, וכלה בחוות דעת של פסיכולוג מומחה שבדק את הקטין.

כיצד יקבע בית המשפט מהי טובת הילד לעניין טיפול פסיכולוגי?

ישנם עניינים בהם אין יתרון לגוף מקצועי כלשהו על פני בית המשפט. בעניינים אלה, קובע בית המשפט מהי טובת הילד על-פי התרשמותו, ניסיונו והשכל הישר. אולם קיימים עניינים מורכבים יותר, בהם ישנה חשיבות שתהא מונחת חוות דעת מקצועית בפני בית המשפט.

במקרה שנדון בפני בג"צ פסק בג"צ כי "כולנו נסכים כי בית-המשפט או בית-הדין הוא שיכריע מה היא טובתו של ילד פלוני, ובהכריעו כך יוסיף ויחליט לאן ילך הקטן, מה חינוך יזכה לו, היכן יגור ומה תהא דרכו, ואולם, על דרך הכלל – וברובא-דרובא של המקרים – לא יקבע בית-משפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות-דעתם של מומחים – מומחים לבריאות הגוף ובעיקר מומחים לבריאות הנפש, קרי, רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, בשאלה מה היא טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה ירע לו. טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת מימצאים-שבעובדה. מימצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות, וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים"

אבחון מצבו הנפשי של הקטין

דברים אלו, אשר נאמרו לעניין חינוכו של הקטין, מסבים עצמם בדרך קל וחומר לעניין הטיפול הנפשי בו. טובת הילד הוא מושג רחב, כללי ואמורפי, וכפי שצוין, נעזר בית המשפט כדבר שבשגרה במומחים על מנת לקבוע מהי טובת הילד. בפרט נכון הדבר לעניין קביעת טובת הילד בשאלת מתן טיפול פסיכולוגי, נושא בו קיימת אמת מידה מקצועית בה שומה על בית המשפט להיעזר. מדע הפסיכולוגיה הוא מסוג העניינים בהם ישנו ערך רב לאבחנתם של אנשי המקצוע, מומחים לחקר הנפש. ביכולתם ובהכשרתם להיפגש עם הקטין ולחוות את דעתם באשר למצבו הנפשי, ולהמליץ המלצות ביחס לנחיצותו של טיפול עתידי, מקומו ותנאיו. קביעת מצבו הנפשי של הקטין, אינה מומחיות טבועה של בית המשפט. כפי שמורה אותנו חוק הנוער, כל מומחה ותחומו הוא. אין למנות פסיכיאטר לצורך החלטה על טיפול פסיכולוגי, כשם שפסיכולוג מומחה לא יסכון כשמדובר בטיפול פסיכיאטרי.

מההסדרים שבחוק הנוער ניתן ללמוד על חשיבות ההפרדה בין הטיפול לבין האבחון. אין להתחיל טיפול פסיכולוגי בצו בית משפט לפני שפסיכולוג מומחה נפגש עם הקטין לפגישת אבחון. באמצעות פגישת ההערכה, יכול הפסיכולוג להתרשם ממצבו הנפשי של הילד, ולחוות את דעתו המקצועית לעניין מידת הנחיצות של טיפול פסיכולוגי בעניינו. קשה להשיג מטרה זו במסגרת טיפול קיים, בשל ניגוד עניינים העשוי להיווצר בסיטואציה. מסיבה זו, נראה כי עדיף שתישמר הפרדה בין הפסיכולוג המאבחן לבין הפסיכולוג המטפל.

אם כן, מהאמור לעיל עולה כי לאבחון פסיכולוגי נכון בטרם מתן צו של בית המפשט המורה על טיפול פסיכולוגי לקטין נזקק בהתאם לחוק הנוער יש חשיבות משפיע ומכריע לצורך קביעת מצבו הנפשי של הקטין.

בשנים האחרונות, מסתמנת גישה בפסיקה של בתי המשפט כי אין טעם אמיתי להבחנה בין הוראה על טיפול פסיכולוגי לפי חוק הנוער, לבין הוראה על טיפול פסיכולוגי לפי חוק הכשרות (שכאמור מאפשר לבית המשפט שיקול דעת נרחב), לעניין הצורך בחוות דעת של פסיכולוג מומחה עובר להכרעה. בשני המקרים, ללא שייכות לשאלה אם מדובר בקטין נזקק אם לאו, יידרש בית המשפט לחוות דעת מקצועית על מנת להכריע.