הפסיכולוג הרפואי
הפסיכולוגיה הרפואית עוסקת ברמה התיאורטית, הקלינית והמחקרית בסוגיית יחסי הגומלין בין גוף לנפש, ובאופן ספציפי יותר בקשרים שבין המשתנים הפיזיולוגיים לבין המשתנים הפסיכולוגיים והחברתיים, היכולים להשפיע על התפרצות תופעות ומחלות גופניות, דרכי ההתמודדות איתן ומניעתן. הפסיכולוגיה הרפואית התפתחה לקראת סוף המאה ה- 20 לאור השינויים שחלו במפת התחלואה בעולם המערבי, ואשר אופיינו בירידה בשיעור התמותה ממחלות אקוטיות לצד עלייה תלולה בשכיחות מחלות כרוניות. אלו חייבו הערכה מחודשת של המשתנים השונים המשתתפים בתהליכי מחלה ובריאות. נוסף על כך טכנולוגיות מתקדמות פתחו אפשרויות התערבות חדשות ביצירת חיים ובהארכתם, זאת תוך שימוש בטכניקות טיפול חדשניות החל בהפריית מבחנה, פונדקאות וכלה בהשתלת איברים. אלו עוררו סוגיות פסיכולוגיות ואתיות מורכבות אשר חייבו שיתוף פעולה בין הצוות הרפואי לבין המטופל ובני משפחתו, והצריכו פיתוח מיומנויות תקשורת תואמות והכשרת אנשי מקצוע בהתייחס לתהליכי קבלת החלטות. התפתחות רבה חלה גם במחקר הפסיכו-רפואי, התפתחו ערוצי תקשורת בין המקצועות השונים העוסקים בנושאי בריאות וחולי ונוצרו תחומי עניין משותפים המאגדים בתוכם דיסיפלינות שונות. הדבר בא לידי ביטוי בהתפתחות תחומים חדשים כגון: פסיכואונקולוגיה, פסיכונוירואימונולוגיה, ובפיתוח שיטות התערבות תואמות הניתנות ליישום במערכת הרפואית. מחקרים שנעשו בתחום מראים שיישום התערבויות פסיכולוגיות תוך התייחסות לאספקטים הנפשיים הכרוכים בפרוצדורות רפואיות שונות ושיפור הקשר בין החולה לבין הצוות המטפל, עשויים לסייע בזירוז תהליכי החלמה, בקיצור ימי אשפוז, בירידה בצריכת תרופות ובעלייה בשביעות הרצון של המטופלים.
הפסיכולוגים הרפואיים מתמקדים בשלושה תחומי עיסוק:
1. יישומי 2. מחקרי 3. הוראה.
1. בתחום היישומי נמצא פסיכולוגים העובדים במערכת הבריאות, ואשר מטפלים ויועצים לאנשים בנושאי בריאות והתמודדות עם מגבלות, מחלות, אבדנים ונכויות. זאת, תוך שימוש בטכניקות שנגזרו מגישות פסיכולוגיות שונות והותאמו למטרות אבחון, טיפול, שיקום, מניעה והדרכה בהקשר לבריאות ולחולי גופני. ניתן לראות שהפסיכולוגיה הרפואית היישומית חובקת את כל הרצף של בריאות וחולי החל בעבודת מניעה ובהכנה מוקדמת לפרוצדורות רפואיות דרך תמיכה בחולים הנזקקים לטיפולים רפואיים שונים, מתן סיוע נפשי לחולים שחלו במחלות אקוטיות או במחלות כרוניות, ועד לטיפול בחולים סופניים.
הפסיכולוג הרפואי מיישם בעבודתו שיטות טיפול התואמות את מבנה המערכת הרפואית ואת אופי הבעיות המופנות אליו, זאת תוך התמקדות בטיפולים קצרי מועד ושימוש בטכניקות פסיכופיזיולוגיות: הרפיה, היפנוזה, ביופידבק, גישות קוגניטיביות והתנהגותיות. ההתערבות נעשית ברמה האינדיבידואלית, המשפחתית והקבוצתית. כמו כן מייעץ הפסיכולוג לצוות הרפואי בסוגיות פסיכולוגיות המתעוררות בעבודתם.
הפסיכולוג הרפואי משתתף בישיבות צוות ובביקורי רופאים. כמו כן הוא משתתף במפגשים קבוצתיים של פסיכולוגים ממחלקות נוספות בבית החולים למטרות לימוד משותף, הדרכה, דיון בבעיות מקצועיות המתעוררות בעבודה, ובקשיים האישיים המתעוררים בעבודת הפסיכולוג החשוף מידי יום למפגש עם חולי, טראומה ומוות.
2. בתחום המחקרי נמצא פסיכולוגים המקיימים מחקרים, אם במעבדה ואם במערכות הבריאות, שמטרתם להבין את קשרי הגומלין בין המערכות השונות. דוגמאות אפשריות: השפעת דחק נפשי על התפרצות מחלות ותופעות גופניות, יעילות תמיכה חברתית בהתמודדות עם מחלות גופניות וכו'.
3. הוראת הפסיכולוגיה הרפואית בארץ מתקיימת במוסדות להשכלה גבוהה על ידי פסיכולוגים העוסקים במחקר ו/או בעבודת שדה.
