• חטיבה קלינית

    מהי פסיכולוגיה קלינית?

    פסיכולוגיה קלינית היא הענף הוותיק והמוכר ביותר מבין מקצועות הטיפול הנפשי בישראל והוא היחיד שממוקד כולו בבריאות הנפש. התחום מאופיין בשילוב של ידע מדעי, ידע תיאורטי וניסיון קליני, לצורך מניעה וטיפול במצוקה נפשית וכן לצורך שיפור הרווחה הנפשית ואפשרות של צמיחה. שני תחומי העיסוק העיקריים של פסיכולוגים קליניים הם טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) בילדים, נוער, מבוגרים, טיפול זוגי, משפחתי וקבוצתי, ואבחון מקיף  (פסיכודיאגנוסטיקה) תוך שימוש במבחנים פסיכולוגיים הכולל התייחסות מעמיקה לאישיות, יכולות קוגנטיביות, ופסיכופתולוגיות.

    מי רשאי להיקרא פסיכולוג קליני ומהו מסלול ההכשרה שעליו לעבור?

    רק מי שקיבל רישיון מומחה בפסיכולוגיה קלינית ממשרד הבריאות הוא פסיכולוג קליני. הקוד האתי של הסתדרות הפסיכולוגים מחייב תלייה של תעודת המומחיות בחדר הטיפולים. כמו כן ניתן למצוא רישום בפנקס כפסיכולוג ובנוסף לכך רישום כמומחה בפסיכולוגיה קלינית ב"פנקס הפסיכולוגים" המופיע באתר משרד הבריאות בקישור הבא:

    https://www.old.health.gov.il/oskimbbriut/psiholog/index.asp

     

    מסלול ההכשרה כולל קבלה לתואר שני במגמה קלינית, השלמת תואר שני מחקרי עם תזה הכולל בתוכו עבודה מעשית טיפולית תחת הדרכה. לאחר סיום התואר השני עוברים פסיכולוגים קלינים ארבע שנות התמחות (חלקה במסגרת מרפאתית של בריאות הנפש וחלקה ביחידה אשפוזית פסיכיאטרת). לאחר ההתמחות ניתן לגשת למבחן רישוי. מעבר של המבחן מקנה רישיון מומחה בפסיכולוגיה קלינית.

    במהלך מסלול ההכשרה נצבר ניסיון של אלפי שעות בטיפול אבחון וריאיון וכן מאות שעות של הדרכה ומאות שעות של סמינרים תיאורטיים וקליניים.  אין היקף הכשרה מוסדר בפסיכותרפיה העולה על זה של פסיכולוגים קליניים.

     

    גישות ושיטות טיפוליות העומדות לרשות פסיכולוגים קליניים:

    ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית כוללת לכל הפחות הכשרה והתנסות בשתי גישות טיפוליות מתוך שלושת הגישות העיקריות : דינמית (מבוססת על תיאוריות פסיכואנליטיות), קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ומערכתית (קבוצתית, משפחתית וזוגית). הטיפול יכול להיות קצר מועד או ארוך טווח. פרטני, זוגי/משפחתי או קבוצתי לפי הצורך. פסיכולוגים קליניים רבים עושים שימוש בגישות או בטכניקות נוספות או ספציפיות יותר כגון פסיכואנליזה, היפנוזה, ביו-פידבק, מיינדפולנס ועוד.

    מאפיין ייחודי של ההכשרה והפרקטיקה הקלינית:

    ההכשרה הקלינית מתמקדת בתהליכי עומק של שינוי שנעשים מתוך תפיסה רחבה של האישיות. גם טיפול ממוקד שנעשה על ידי פסיכולוג קליני ייקח בחשבון מאפיינים אישיותיים וייעשה בו שימוש בניסיון שנרכש בטיפולים ארוכי טווח. ההכשרה כוללת התנסות בכל טווח הקשיים הנפשיים מהקלים ביותר (שאלות של זהות, צורך בהתמודדות עם שינוי בחיים, קושי לייצר אינטימיות ורצון בצמיחה) ועד הקשים ביותר (התמודדות עם טראומה קשה, דיכאון או פסיכוזה).

    בתחום האבחון וההערכה, ההכשרה המקיפה של הפסיכולוג הקליני וההתנסות הרחבה במספר רב של קשיים נפשיים, החל מחרדה, ועד סכיזופרניה, מאפשרים הבנה מדויקת של הקשיים של המטופל והתאמת טיפול בהתאם.

     

    היכן עובדים פסיכולוגים קליניים?

    בשירות הציבורי ניתן למצוא פסיכולוגים קליניים בתחנות לבריאות הנפש של משרד הבריאות ובמרפאות לבריאות הנפש של קופות החולים (לילדים ולמבוגרים), בבתי החולים הפסיכיאטריים, ביחידות לטיפול ואשפוז יום פסיכיאטרי, באגף בריאות הנפש של צה"ל, בשירותי הייעוץ לסטודנט באוניברסיטאות ובמכללות השונות וכן בסגלי המחקר וההוראה האקדמיים. באופן פרטי פסיכולוגים קליניים עובדים בקליניקות פרטיות או במכונים טיפוליים ואבחוניים.

     

     

  • חטיבה חינוכית

    הפסיכולוג החינוכי

    הפסיכולוגיה החינוכית ממוקדת בעבודתה במערכת החינוכית (חינוך רגיל וחינוך מיוחד) בתלמידים ובהוריהם, במורים ובמנהלים, בגננות, ביועצות, בצוותים הפדגוגיים וביחסי הגומלין ביניהם.

    רוב הפסיכולוגים החינוכיים מועסקים בשירותים הפסיכולוגיים המקומיים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. שירותים אלה פועלים במסגרות הלימודיות המקומיות הכוללות: גני ילדים, בתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ובתי ספר תיכוניים.

    הפסיכולוג החינוכי עוסק בראש ובראשונה באבחון ובהדרכה, בקונסולטציה ובליווי לצוותים פדגוגיים, בקידום תהליכי צמיחה רגשית וחינוכית במערכת החינוך, במניעה ובטיפול.
    הפסיכולוג משתתף בפורומים בין-מקצועיים במערכת החינוכית לשם בניית תוכניות התערבות רב-מקצועיות לילדים הזקוקים לכך. הפורומים עוסקים במגוון רחב מאוד של נושאים העולים תוך כדי עבודה שוטפת עם המערכת. לדוגמא; טיפול באלימות, הטמעת אסטרטגיות למידה, התמודדות עם מצבי חרדה בבחינות, עבודה על פיתוח צוות, על יחסי מנהל ומורים ועל יחסי מנהל והורים, הכנת תוכניות מניעה בנושאי סמים, אלכוהול, נהיגה, גיוס לצה"ל, מעברים וכד'. 

    הפסיכולוג מלווה את הקמתן של מסגרות חינוך פיתוחן וסגירתן על פי המתבקש. בעבודת הפסיכולוג החינוכי מושם דגש על המלצות להקמת מסגרות חינוכיות מיוחדות (פיגור, מחוננות, ליקויי למידה, קשיים רגשיים וכדומה) על מנת לשלב בהן אוכלוסייה בעלת צרכים חינוכיים מיוחדים. הפסיכולוג החינוכי משמש כמומחה להשמת ילדים בחינוך מיוחד על-פי חוק, ומשתתף בוועדות החלטה שונות בלשכות הרווחה לקביעת הוצאת ילד למוסד, למשפחה אומנת או לאימוץ. כמו כן, הפסיכולוג החינוכי הוא מומחה בכיר בצוותים הבונים תוכניות שילוב פרטניות וקבוצתיות לילדים בעלי צרכים מיוחדים. הוא מלווה ליווי מקצועי את התלמיד המשולב, את משפחתו, את הגורמים המשלבים ואת הצוותים החינוכיים המעורבים בתהליך השילוב.

    הפסיכולוג החינוכי מטפל, מאבחן ומעריך תלמידים בעלי צרכים מיוחדים כמתחייב מתוך חוק החינוך המיוחד, משתתף בוועדות מתי"א, בוועדות השמה ושיבוץ וכד'. במקרי חירום מקומיים, עירוניים וביטחוניים, הפסיכולוג החינוכי מבצע התערבות ראשונית, מערכתית ופרטנית, במערכת החינוך ובקהילה.

    הפסיכולוג החינוכי עוסק באבחון ובטיפול בילדים ובמתבגרים הסובלים מקשיים התפתחותיים, מהפרעות קוגניטיביות, מהפרעות רגשיות ומהפרעות התנהגותיות. הוא משתמש במערכות של מבחנים דיאגנוסטיים פורמליים מקובלים, ובאמצעי הערכה יחודיים, שפותחו במסגרת העבודה הפסיכולוגית החינוכית.
    הוא מתמחה בשיטות טיפול מגוונות הכוללות; טיפול פסיכולוגי במגוון שיטות, טיפול משפחתי, קונסולטציה, ייעוץ והדרכה. בעבודה בבית הספר עוסק הפסיכולוג החינוכי בקשת של בעיות נורמטיביות – התפתחותיות, ובבעיות של חריגות: טיפול במצבי לחץ ומשבר, כגון; מעבר מגן לבית הספר, מתיכון לצבא, תפקוד בלימודים, משברים במשפחה ובמצבי חירום.

    התערבותו בתחומים אלה נעשית הן בדרך של טיפול ישיר בפונה והן בדרך של טיפול מערכתי עקיף, הבא לעזור למשפחות ולמורים להתמודד עם בעיות ועם קשיים של המופנים.

    הפסיכולוג החינוכי מועסק גם על-ידי משרדים ממשלתיים וציבוריים כגון: משרד הרווחה, הסוכנות וכד'. פסיכולוגים חינוכיים עובדים גם בהוראה ובמחקר באוניברסיטאות ובמדרשות להכשרת מורים, ורבים מהם עובדים במסגרות פרטיות.

  • חטיבה התפתחותית

    הפסיכולוג ההתפתחותי

    הפסיכולוג ההתפתחותי מטפל בתינוקות, בפעוטות ובילדים עם קשיים התפתחותיים, עם לקויות מולדות בתחומי ההתפתחות  הפיזיולוגיים, הקוגניטיביים, החברתיים וההתנהגותיים ובמצוקות הרגשיות הנלוות להם.

    הפסיכולוג ההתפתחותי מטפל במכלול האינטראקציות בין הילד לבין סביבתו במטרה לאפשר הסתגלות, התפתחות והשתלבות טובה ביותר התואמת את יכולותיו של הילד ואת כישוריו בכל התחומים.

    עבודתו של הפסיכולוג ההתפתחותי כוללת איתור, אבחון וטיפול בילדים הסובלים:

    • מעיכובים ו/או מאיחורים בהתפתחות (מוטורית, שפתית, קוגניטיבית ורגשית).
    • מבעיות סומטיות, נוירולוגיות (אפילפסיה, CP, ADHD, ADD וכו')
    • מתסמונות גנטיות, ממחלות כרוניות, מפגיעות טראומטיות (מלידה או בשנים הראשונות).
    • מקשיי התקשרות ראשוניים, תקשורת חברתית (אוטיזם, D.D.P , D.D.S.M ) ומהפרעות התנהגות.     

    לטיפול הפסיכולוגי ההתפתחותי מספר היבטים:

    1. טיפול במערכות היחסים הבין-אישיים של הילד ושל הוריו המאפשר הבנה ותהליך של עיבוד וקבלה של הפגיעה והקושי של הילד.
    2. התמודדות עם הקשיים דרך בניית תוכנית טיפולית רב-תחומית שתאפשר התפתחות קוגניטיבית וחברתית תקינה יותר.
    3. הדרכת אנשי צוות טיפולי וחינוכי המטפלים בילד בנוסף להורים. 
    4. הטיפול הפסיכולוגי מאפשר ומסייע לטיפולים הפרה רפואיים שהילד נזקק להם (ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, פיזיותרפיה וכו').
    5. הטיפול המניעתי -  קשור באיתור ובאבחון מוקדם שנעשה במרכזים לבריאות המשפחה, במעונות ובמרכזים לגיל הרך, במחלקות ילודים ופגים ובמכונים להתפתחות הילד, המלווים בטיפול יחידני וקבוצתי באמהות (אבות) וילדים, ילדים בסיכון, אמהות בסיכון, אחים ואחיות לילדים מיוחדים וכו'.
    6. הפסיכולוג ההתפתחותי המחקרי  עוסק בחקר תהליכים, סיטואציות והתנהגויות והבנתם,  פיתוח של כלים חדשים להערכה ואבחון, קידום ושיפור  עבודת השדה באיתור, אבחון וטיפול.        

    ההפניה לפסיכולוג ההתפתחותי נעשית ביוזמת ההורים, רופאי ילדים, רופאי משפחה, אחיות לבריאות המשפחה (טיפות חלב), שירותי רווחה, גננות ושירותים פסיכולוגיים.

    הפסיכולוג ההתפתחותי עובד במכונים להתפתחות הילד, במרכזים לגיל הרך, ובמסגרות פרטיות.

  • חטיבה חברתית-תעסוקתית

    הפסיכולוג החברתי-תעסוקתי-ארגוני

    הפסיכולוגיה החברתית- תעסוקתית- ארגונית ממשיגה וחוקרת  את הפרט ויחסי הגומלין שלו עם הקבוצה והארגון, בתוך ההקשר של עולם המעשה. היא מתעניינת בקשרים שבין משתנים פסיכולוגיים של יחידים ושל קבוצות ובין משתנים מעולם העבודה ומהרמה הארגונית.
    הפרקטיקה של הפסיכולוגיה החברתית-תעסוקתית-ארגונית עוסקת באבחון ובהפעלת התערבות פסיכולוגית במרחב של הפרט, הקבוצה והארגון. ההתערבויות האופייניות לפסיכולוגיה החברתית- תעסוקתית- ארגונית כוללות: תהליכי ייעוץ אישיים, הנחיית קבוצות, פיתוח וליווי תהליכי שינוי ארגוניים.
    מכלול העשייה של הפסיכולוגיה החברתית- תעסוקתית-ארגונית מכוון לעיצוב תנאים מיטביים למימוש הפוטנציאל ולצמיחה של הפרט, של הקבוצה ושל הארגון, בסביבה משתנה ובמציאות דינאמית.
    דוגמאות ליישומים של הפסיכולוגיה החברתית - תעסוקתית - ארגונית:
    • פיתוח והפעלה של כלי מיון, של מערכות מיון ושל מרכזי הערכה.
    • פיתוח והפעלה של מערכות הערכת עובדים.
    • עריכת מחקרים יישומיים: ביצוע סקרים ארגוניים, ביצוע מחקרי הערכה לפרויקטים.
    • פיתוח והפעלה של תוכניות חזרה לפוטנציאל העבודה לאחר משבר: פיטורין, אבטלה, אובדן כושר עבודה.
    • ייעוץ לבחירת מסלול לימודים, ייעוץ לבחירת מקצוע בשלבים שונים של התפתחות הפרט.
    • אבחון, ייעוץ וליווי בפרשות דרכים תעסוקתיות, בכל שלבי הקריירה.
    • פיתוח והנחייה של תוכניות לעובדים בדרגים השונים בכל הקשור בפיתוח מיומנויות, פיתוח והעצמה של עתודה ניהולית, בנייה ופיתוח של צוותים.
    • תכנון וליווי של שינוי ארגוני כמו: הכנסה של שיטות עבודה חדשות, הטמעת מערכות מידע חדשות, צמצומים, מיזוגים.
    כיוון שהמרחב בו עוסקת הפסיכולוגיה החברתית - תעסוקתית - ארגונית הינו רחב ומגוון, מחולקת ההתמחות בו לשלושה ענפים, כל ענף ומסלול ההתמחות שלו:
    • ענף 1 - מבחנים, הערכה, מיון וברירה
    • ענף 2 - ייעוץ תעסוקתי
    • ענף 4 - ייעוץ ופיתוח ארגוני
    (ענף 3 : הנדסת מערכות אנוש - אינו קיים יותר כמסלול התמחות)
     
    מסלול ההתמחות בכל אחד מהענפים כולל רכישת ידע בסוגיות תיאורטיות ומתודולוגיות ופיתוח מיומנויות בהיבטים מתודולוגיים ויישומיים, זאת במגוון של אוכלוסיות וארגונים ובמגוון של התערבויות.

     

  • חטיבה שיקומית - ראשי

    Rehabilitation Psychology in Israel

    פסיכולוגיה שיקומית: תעודת זהות

    הפסיכולוגיה השיקומית היא גישה טיפולית, אבחונית ותיאורטית לעבודה עם אנשים ובני משפחה שמתמודדים עם נכויות ומחלות פיזיות, נפשיות, התפתחותיות, חברתיות, משברי חיים וחוויות של אובדן וטראומה בכל שלבי החיים.להלן מידע שנערך על ידי הועד השיקומי של החטיבה לפסיכולוגיה שיקומית בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל, אפריל 2013.
     

    ההיסטוריה של הפסיכולוגיה השיקומית

    לאחר מלחמת העולם השנייה, עלה הצורך להתייחס לפצועי המלחמה שנזקקו לתמיכה נפשית, שלא במסגרות האשפוז הפסיכיאטרי אלא במסגרת המתאימה לאנשים שתפקודם הנפשי לפני הפציעה היה נורמטיבי. הפסיכולוגיה השיקומית החלה להתגבש כדיסיפלינה ייחודית בארה"ב בשנת 1948 (Division 22, APA), ומאז צמחו והתפתחו תחומים רבים נוספים בפסיכולוגיה השיקומית, בניהם העוסקים בפסיכולוגיה של הנכות, בשיקום אוכלוסיות מיוחדות כגון הגיל השלישי, אוכלוסיות מתמכרים ונוער שוליים (שיקום חברתי), וכן טיפול במתמודדים עם מחלות כרוניות, לרבות מחלות נפשיות (שיקום פסיכיאטרי). הטיפול הפסיכולוגי השיקומי החל להתפתח בישראל לאחר מלחמת יום כיפור, אשר השאירה רבבות פצועים ומספר רב של נפגעי ראש. אלו הזדקקו למסגרות טיפוליות ייחודיות אשר מכירות בהשלכות הפגיעה המוחית על ההתנהגות, המצב הרגשי והבינאישי הנלווה להן. בישראל הוכרה הפסיכולוגיה השיקומית בחוק הפסיכולוגים בשנת 1979 כמקצוע ייחודי בפסיכולוגיה, ובתאריך 13.12.2010 החוק הגדיר מחדש כי פסיכולוגים שיקומיים, כמו כל הפסיכולוגים שהנם בעלי מומחיות מוכרת,רשאים לעסוק בפסיכותרפיה בהתאם לתחום מומחיותם.

    בסיס תיאורטי של "הפסיכולוגיה של מצבי בריאות כרוניים"

    הפסיכולוגיה השיקומית מושתתת על אמונה בערכו וכבודו של האדם וביכולת שלו לחיות חיים איכותיים ומספקים לצד ההתמודדות עם המחלה, הנכות, האובדן, או המשבר. 
    עבודתו של הפסיכולוג השיקומי נשענת על מודלים תאורטיים ומחקרים מדעיים ביחס להתמודדות עם מחלה ועם נכות ומצבי חיים שונים. מודלים תאורטיים ומחקרים אלו מציעים כי האופן שבו אדם מתמודד עם נכות, מגבלה, טראומה, אובדן ומשבר מושפעים מכמה גורמים; חלק מהגורמים קשורים לאופי המגבלה, לנכות או לאובדן וחלק קשורים לאישיותו של האדם, לחוויות עבר ולמשאבים הפנימיים והחיצוניים שברשותו.
     

    כלי העבודה העומדים לרשות הפסיכולוגים השיקומייo

    אבחונים
    אבחון פסיכולוגי שיקומי כולל הערכה רחבה של מאפייני אישיות, כישורים ויכולות תוך שימוש במבחנים נוירופסיכולגיםופסיכודיאגנוסטיים. הערכה שכזו מהווה פעמים רבות בסיס לטיפול ותהליך שיקומי מאחר והיא מתווה את הדרך המיטבית לעזור לאדם לשפר את איכות חייו.
     

    גישות טיפוליות
    הגישות הפסיכותרפויטיות כוללות טיפולים קצרי מועד כמו גם טיפולים ארוכי טווח. הטיפול עשוי להיות פרטני, זוגי, משפחתי או קבוצתי, בהתאם להכשרת המטפל. הגישות הטיפוליות כוללותבין השאר, טיפול קוגנטיבי-התנהגותי, טיפול פסיכודינאמי הנשען על תיאוריות פסיכואנליטיותוטיפול אקזיסטנציליטי-הומניסטי. כמו כן, לפסיכולוג השיקומי קיימים לעיתים כלים טיפוליים נוספים בהתאם להכשרתו כגון ביופידבק,שימוש בטכניקות להורדת דחק והיפנוזה. במקרים רבים הטיפול אינטגרטיבי ומשלב גישות פסיכותרפויטיות שונותבהתאם לצורך.
     

    היכן עובדים פסיכולוגים שיקומיים?
    כיום ניתן למצוא פסיכולוגים שיקומיים העובדים בבתי חולים, במרכזים לבריאות הנפש, במרכזי שיקום פסיכולוגי, תעסוקתי ומקצועי בקהילה, במסגרות שיקומיות לדיור חוץ ביתי, בבתי ספרלחינוך מיוחד, בתחנות לטיפול בילד ובמשפחה, בקליניקות פרטיות, במחקר אקדמי מתקדם ובהוראה במכללות ובאוניברסיטאות, בקידום חקיקה ובפעילות העוסקת בחקר ובקידום בריאות.
     

    תחומי עיסוק ייחודיים
    פסיכולוגים שיקומיים עוסקים בתחומים שונים ומגוונים, בניהם, אבחון וטיפול נוירופסיכולוגי, שיקום פסיכיאטרי, שיקום ילדים, שיקום בגיל השלישי, התמודדות עם מחלות כרוניות ונכות, נכויות והפרעות התפתחותיות, שיקום עבריינים ונוער שוליים ועוד.
    לפרטים נוספים ניתן לפנות לוועד החטיבה לפסיכולוגיה שיקומית של הסתדרות הפסיכולוגים.

  • חטיבה רפואית

    הפסיכולוג הרפואי

    הפסיכולוגיה הרפואית עוסקת ברמה התיאורטית, הקלינית  והמחקרית בסוגיית יחסי הגומלין בין גוף לנפש, ובאופן ספציפי יותר בקשרים שבין המשתנים הפיזיולוגיים לבין המשתנים הפסיכולוגיים והחברתיים,  היכולים להשפיע על התפרצות תופעות ומחלות גופניות, דרכי ההתמודדות איתן ומניעתן. הפסיכולוגיה הרפואית התפתחה לקראת סוף המאה ה- 20 לאור השינויים שחלו במפת התחלואה בעולם המערבי, ואשר אופיינו בירידה בשיעור התמותה ממחלות אקוטיות לצד עלייה תלולה בשכיחות מחלות כרוניות. אלו חייבו הערכה מחודשת של המשתנים השונים המשתתפים בתהליכי מחלה ובריאות. נוסף על כך טכנולוגיות מתקדמות פתחו אפשרויות התערבות חדשות  ביצירת חיים ובהארכתם, זאת תוך שימוש בטכניקות טיפול חדשניות החל בהפריית מבחנה, פונדקאות וכלה בהשתלת איברים. אלו עוררו סוגיות פסיכולוגיות ואתיות מורכבות אשר חייבו שיתוף פעולה בין הצוות הרפואי לבין המטופל ובני משפחתו, והצריכו פיתוח מיומנויות תקשורת תואמות והכשרת אנשי מקצוע בהתייחס לתהליכי קבלת החלטות. התפתחות רבה חלה גם במחקר הפסיכו-רפואי, התפתחו ערוצי תקשורת בין המקצועות השונים העוסקים בנושאי בריאות וחולי ונוצרו תחומי עניין   משותפים המאגדים בתוכם דיסיפלינות שונות. הדבר בא לידי ביטוי בהתפתחות תחומים חדשים כגון: פסיכואונקולוגיה, פסיכונוירואימונולוגיה, ובפיתוח שיטות התערבות תואמות  הניתנות  ליישום  במערכת  הרפואית. מחקרים שנעשו בתחום מראים שיישום התערבויות פסיכולוגיות תוך התייחסות לאספקטים הנפשיים הכרוכים בפרוצדורות רפואיות שונות ושיפור הקשר בין החולה לבין הצוות המטפל, עשויים לסייע בזירוז תהליכי החלמה, בקיצור ימי אשפוז, בירידה בצריכת תרופות ובעלייה בשביעות הרצון של המטופלים.
     
    הפסיכולוגים הרפואיים מתמקדים בשלושה תחומי עיסוק:
    1. יישומי  2. מחקרי  3. הוראה.
     
    1. בתחום היישומי נמצא פסיכולוגים העובדים במערכת הבריאות, ואשר מטפלים ויועצים לאנשים בנושאי בריאות והתמודדות עם מגבלות, מחלות, אבדנים ונכויות. זאת, תוך שימוש בטכניקות שנגזרו מגישות פסיכולוגיות שונות והותאמו למטרות אבחון, טיפול, שיקום, מניעה והדרכה בהקשר לבריאות ולחולי גופני. ניתן לראות שהפסיכולוגיה הרפואית היישומית חובקת את כל הרצף של בריאות וחולי החל בעבודת מניעה ובהכנה מוקדמת לפרוצדורות רפואיות דרך תמיכה בחולים הנזקקים לטיפולים רפואיים שונים, מתן סיוע נפשי לחולים שחלו במחלות אקוטיות או במחלות כרוניות, ועד לטיפול בחולים סופניים.
    הפסיכולוג הרפואי מיישם בעבודתו שיטות טיפול התואמות את מבנה המערכת הרפואית ואת אופי הבעיות המופנות אליו, זאת תוך התמקדות בטיפולים קצרי מועד ושימוש בטכניקות פסיכופיזיולוגיות: הרפיה, היפנוזה, ביופידבק, גישות קוגניטיביות והתנהגותיות. ההתערבות נעשית ברמה האינדיבידואלית, המשפחתית והקבוצתית. כמו כן מייעץ הפסיכולוג לצוות הרפואי בסוגיות פסיכולוגיות המתעוררות בעבודתם.
    הפסיכולוג הרפואי משתתף בישיבות צוות ובביקורי רופאים. כמו כן הוא משתתף במפגשים קבוצתיים של פסיכולוגים ממחלקות נוספות בבית החולים למטרות לימוד משותף, הדרכה, דיון בבעיות מקצועיות המתעוררות בעבודה, ובקשיים האישיים המתעוררים בעבודת הפסיכולוג החשוף מידי יום למפגש עם חולי, טראומה ומוות.
     
    2. בתחום המחקרי נמצא פסיכולוגים המקיימים מחקרים, אם במעבדה ואם במערכות הבריאות, שמטרתם להבין את קשרי הגומלין בין המערכות השונות. דוגמאות אפשריות: השפעת דחק נפשי על התפרצות מחלות ותופעות גופניות, יעילות תמיכה חברתית בהתמודדות עם מחלות גופניות וכו'.
     
    3. הוראת הפסיכולוגיה הרפואית בארץ מתקיימת במוסדות להשכלה גבוהה על ידי פסיכולוגים העוסקים במחקר ו/או בעבודת שדה. 
  • חטיבה מתמחים

    ההתמחות בפסיכולוגיה היא שלב מרכזי בהתפתחות המקצועית של הפסיכולוג, והיא טומנת בחובה צרכים ייחודיים של המתמחה הדורשים ייצוג. חטיבת המתמחים קמה סביב העיקרון כי המתמחים זכאים  לייצוג עצמאי והם בעלי זכות ויכולת להשפיע על מצבם ועתידם. מטרתה המרכזית של החטיבה הנה קידום סדר היום המשותף למתמחים בפסיכולוגיה מכל תחומי ההתמחות.

    חטיבת המתמחים בהפ"י היא ייחודית ו"על-חטיבתית" בכך מורכבת מחברים מכל החטיבות הפסיכולוגיות השונות (קלינית, התפתחותית, חינוכית, שיקומית, רפואית וחברתית-תעסוקתית-ארגונית).

    חטיבת המתמחים תפעל לקידום ענייני המתמחים באשר הם, תגן על זכויותיהם, תפעל להבטחת רמת הכשרה נאותה עבורם, תקדם ערבות הדדית המתמחים בניהם, ותעודד אותם לקחת אחריות על עתידם המקצועי ועל עתיד המקצוע כאחד.

    אנו מקווים כי המודל ה"על חטיבתי" יביא עמו רוח של ערבות הדדית ותתרום לעבודה מתוך מכנה משותף והצבת חזון שבו הדומה רב על השונה.

    להצטרפות לרשימת המטפלים לחצו כאן

שלח מייל לוועד החטיבה

captcha