פסיכואקטואליה רבעון הסתדרות הפסיכולוגים בישראל חברה באיגוד הבין־לאומי למדע הפסיכולוגיה | הסתדרות הפסיכולוגים בישראל 102 גיליון | 2026 אביב | מופץ חינם לחברי הפ"י | ש"ח 60 מחיר חוברת כשהכאב ללא מילים: עבודה עם דימויים חזותיים בטיפול פסיכוסומטי 34 עמ׳ ״החזקה סימולטנית״: מודל אינטגרטיבי לטיפול בקונברסיה 43 עמ׳ מנקודת מבט ויניקוטיאנית פיברומיאלגיה: בין כאב גופני לכאב נפשי 51 עמ׳ וקטורים של תקווה: מודל לניווט יישומי בשדה השיקומי 12 עמ׳ הגוף מדבר, הנפש מקשיבה: טיפול דינמי־חווייתי ממוקד בפסיכוסומטיקה בילדים במתבגרים 20 עמ׳ תהודה של פציעה: כיצד הכאב העצבי משמר את הטראומה בחדר הטיפול 28 עמ׳ כשהגוף מדבר מבט שיקומי על הכאב
3 2026 אביב | פסיכואקטואליה 6 10 12 28 5 34 20 7 51 43 59 69 משולחנה של יו״ר הפ״י יונת בורנשטיין | דבר המערכת שרונה מי־טל | פתח דבר מאת העורכת האורחת - יו״ר מועצת הפסיכולוגים אילה בלוך | חדשות החטיבות משולחנה של הפסיכולוגית הראשית במשרד החינוך מיכל אנגלרט | וקטורים של תקווה: מודל לניווט יישומי בשדה השיקומי לימור שרוני | הגוף מדבר, הנפש מקשיבה – טיפול דינמי־חווייתי ממוקד בפסיכוסומטיקה בילדים ובמתבגרים הילה בר יפעת | תהודה של פציעה: כיצד הכאב העצבי משמר את הטראומה בחדר הטיפול – מאמר עיון קליני ותיאור מקרה שחף לשם | כשהכאב ללא מילים: עבודה עם דימויים חזותיים בטיפול פסיכוסומטי עידית שלו | "החזקה סימולטנית": מודל אינטגרטיבי לטיפול בקונברסיה מנקודת מבט ויניקוטיאנית שירה בן ארויה | פיברומיאלגיה: בין כאב גופני לכאב נפשי אודליה אלקנה | אקטואליה מטריצת החלום החברתי כהתערבות שמאפשרת חזרה מערכתית לשגרה לאחר המלחמה אודי בונשטיין ואור בונשטיין |ֿ � משולחנה של ועדת האתיקה עקרונות וכללי אתיקה לשימוש בכלי בינה מלאכותית בעבודת הפסיכולוג – קווים מנחים ועדת האתיקה, תת־הוועדה לקביעת כללי אתיקה לשימוש בכלי בינה מלאכותית, הפ"י עמדת קריאה - סקירת ספרים חדשים זהבה אסיאג | הפינה המשפטית מבט משפטי־פסיכולוגי על כאב, תפקוד ושיקום: מכאב גופני לכאב נפשי ולהפך צ'רלי בוזגלו | מקבלי תארים תקצירים 65 4 71 73 74 תוכן העניינים חברי וחברות המערכת .ai תמונת שער - נוצרה באמצעות ג'מיני *המערכת אינה אחראית לתוכן מודעות הפרסום המופיעות בגיליון. ד״ר מירי נהרי 054-6298888 : טלפון [email protected] דוא"ל: פרופ' סמדר בן אשר 052-3939760 : טלפון [email protected] דוא"ל: ד״ר שרונה מי־טל - יו״ר 054-4251567 : טלפון [email protected] דוא"ל: ד"ר עדי מרום־הררי 054-5732002 : טלפון [email protected] דוא"ל: ד"ר שרגא שדה 054-5605089 : טלפון [email protected] דוא"ל: אונשטיין־ברקוביץ פרופ' חדוה בר 052-2808371 : טלפון [email protected] דוא"ל: הסתדרות הפסיכולוגים בישראל: מנכ"לית הפ״י - גב׳ מריאל הוברמן | יו"ר הפ"י - יונת בורנשטיין 5200201 רמת גן 10211 , ת.ד 03-5239393 ׳ טל [email protected] דוא"ל: | 03-5230763 : פקס nataliedit.me ייעוץ לשוני: נתלי שטיבלמן – 050-8537244 עיצוב ועריכה גרפית: יעלצ׳יק - עיצוב גרפי פרסום והפצה: ניו יורק ניו יורק (ישראל) בע"מ [email protected] , תל אביב 37 יהודה הנשיא הפקה: הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ד"ר מילי אולינובר 052-3873774 : טלפון [email protected] דוא"ל: ד"ר נועה אליאס 052-2971130 : טלפון [email protected] דוא"ל: טלי סמני 050-8785995 : טלפון [email protected] דוא"ל: זהבה אסיאג 054-7940257 : טלפון [email protected] דוא"ל: פרופ׳ סמי חמדאן 052 -8863468 : טלפון [email protected] דוא"ל: לאתר הפ״י סרקו את הברקוד < ט.ל.ח.
4 2026 אביב | פסיכואקטואליה לפני כחודש נכנסתי לתפקיד יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, ואני מודה לכולכם על האמון שנתתם בי בבחירתי לתפקיד. בד בבד נפרדתי מתפקיד יו"ר ועדת האתיקה של הפ"י, תפקיד שכיהנתי בו למעלה מעשור, ואני גאה על פעילותה של הוועדה ועל הישגיה בתקופה זו לקידום הפסיכולוגיה בישראל במישור המקצועי והאתי. איתי יחד נכנסים לתפקידיהם כל הנבחרים החדשים לתפקידים השונים ומצטרפים לחברים הממשיכים בתפקיד לקדנציה נוספת: חברי וחברות הוועד המרכזי, ועדי החטיבות, ועדת האתיקה וכל שאר הוועדות – כולם נכנסים לתפקידיהם מתוך תחושת שליחות ומתוך נכונות לתרום בהתנדבות לקידום הפסיכולוגיה בישראל ולקהילת הפסיכולוגים והפסיכולוגיות. אני מבקשת להודות מקרב לב לכל ממלאי וממלאות התפקידים בקדנציה הקודמת, לחברים החדשים, לממשיכים לקדנציה נוספת ולמסיימים את תפקידיהם על תרומתם הרבה לכולנו. אני שולחת ברכות ותודות מקרב לב ליו"ר הפ"י היוצא יורם שליאר שכיהן בתפקיד היו"ר במשך שתי קדנציות. יורם עמד בראש הארגון בשנים הקשות שעוברות על המדינה והחברה באוקטובר, מלחמת חרבות 7 החל בתקופת הקורונה, דרך ברזל, התמורות בחברה הישראלית וכלה בקיטוב הגדל בתוכה שהשתקף לעיתים גם בדעות שונות ובקיטוב בקרב חברי הפ"י. יורם השכיל לנתב את הפ"י בתבונה ובנחישות במציאות לא פשוטה וקונפליקטואלית ולשמור על הפ"י כך שתמשיך להיות בית לכל חבריה. אני מאחלת ליורם הצלחה רבה גם במשימות הבאות שיקבל עליו. הגעתי לתפקיד היו"ר עם שאיפות ותוכניות לקדם את הפ"י כארגון היציג של הפסיכולוגים בישראל, להרחיב את שורות חבריה ולהתאים את מטרותיה ופעילותה לרוח התקופה והחברה. זאת תוך התמקדות בהשפעתה כארגון שמנגיש לציבור את הידע המקצועי של מקצוע הפסיכולוגיה בנושאים שעל סדר היום הציבורי והמקצועי וכדי לתרום לרווחת הציבור ולקדם את בריאותו הנפשית. כן אפעל לקדם את מעמד מקצוע הפסיכולוגיה בעיני הציבור כמקצוע המוביל במתן מענים נפשיים במציאות של מענים לא מקצועיים ולא ראויים שצצים כפטריות אחר הגשם בתקופה שבה המצוקות והצרכים הנפשיים של אזרחי המדינה עצומים. בצד אלה אפעל להרחבת השירותים שהפ"י נותנת לחבריה, בין במגזר הציבורי ובין בפרטי, כך שהחברות בהפ"י תהייה עוד יותר משמעותית ומתגמלת, גם מבחינה אישית, ולרווחת חברי וחברות הפ"י. מלבד זאת אשקוד על חיזוק החיבורים והשותפויות בין החטיבות השונות במישור המקצועי והאישי כמו גם קידום המטרות המקצועיות והפעילויות הייחודיות של כל אחת מהן לחוד. עם שותפינו בפורום הארגונים לפסיכולוגיה ציבורית נפעל לחיזוק ולהרחבת הפסיכולוגיה הציבורית, לשיפור תנאי הפסיכולוגים בשירות הציבורי ולהרחבת התקנים כדי שכל אזרח במדינה שזקוק לכך יוכל לקבל מענים פסיכולוגיים זמינים ומידיים בשירות הציבורי. לפני ימים אחדים הכריזה ההסתדרות הכללית על החלטתה להקים איגוד עצמאי לפסיכולוגים בתוך ההסתדרות הכללית ומחוץ לחטיבת המח"ר. ההכרזה באה לאחר מאבק שנמשך שנים ובו דרישה לאפשר לפסיכולוגים לייצג את עצמם בעצמם במישור התעסוקתי בשירות הציבורי ולחזק את הפסיכולוגיה הציבורית לטובת הציבור בישראל. אני שמחה על ההחלטה החשובה להקים את האיגוד העצמאי שלנו וגאה בה. נמשיך לפעול עם האיגוד החדש ועם התנועה לפסיכולוגיה ציבורית במסגרת פורום הארגונים לפסיכולוגיה ציבורית לקידום כל המטרות המשותפות. בה בעת תמשיך הפ"י להוביל את קידומם של נושאים מקצועיים וחברתיים ותפעל לקידום הרווחה והזכויות של הפסיכולוגים והפסיכולוגיות חברי הפ"י. הוועד המרכזי החדש החל את פעולתו, וגם הוועדות השונות של הפ"י החלו לפעול. מתוך כלל הנושאים שאנו עוסקים בהם בימים אלו אזכיר את הנושאים שלהלן: • הפ"י משתתפת במאבק המשותף של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ושל קואליציית ארגוני בריאות הנפש, "הצלת נפשות", כדי להביא לשינויים בטיוטת חוזר מנכ"ל משרד הבריאות – "ניהול הטיפול בבריאות הנפש" – העוסק בתוכנית לריבוד מענים נפשיים ומינוי תומכי ברה"ן. במסגרת הקואליציה אנו מארגנים ערב עיון בנושא, והוא ייערך בזום בתאריך בערב. פרטי ההרשמה יישלחו בקרוב. 15.7.26 • הפ"י משתתפת במאבק של פורום הארגונים ליישום מלא של הסכמי השכר החדשים בכל מגזרי השירות הציבורי, תוספת תקנים וקביעת מפתחות תקינה ראויים. יו"ר הפ"ייונת בורנשטיין, .משולחנה של יו"ר הפ"י שלום לחברות וחברי הפ"י,
5 2026 אביב | פסיכואקטואליה בין אני שמחה מאוד לפתוח עוד גיליון מיוחד, והפעם בנושא . בעזרת העורכת האורחת גוף לנפש: מבט שיקומי על הכאב ד"ר אילה בלוך, יו"ר מועצת הפסיכולוגים ופסיכולוגית שיקומית בכירה, וקבוצת פסיכולוגים שיקומיים שסייעו לה, מיקדנו את הזרקור ביחסי הגומלין בין הכאב הגופני והנפשי, יחסים שנמצאים בלב הטיפול בכאב בפסיכולוגיה השיקומית. אני מודה לאילה ולצוות על העזרה בגיוס מספר שיא של מאמרים. לאחר הערכה קפדנית בחרנו מתוכם את המאמרים המובאים בגיליון זה. מלבד המאמרים בנושא כאב ויחסי גומלין בין גוף לנפש מופיעים בגיליון גם המדורים הקבועים ובהם מדור מטריצת החלום החברתי כמאפשרת אקטואליה ובו המאמר לצערנו, המאמר חזרה מערכתית לשגרה לאחר המלחמה. עדיין מבטא צורך וכמיהה של כל המערכות, קל וחומר בצפון, לחזור לשגרה. במדורים האחרים, למשל בדברי החטיבות והפסיכולוגים הראשיים, אכן מנסים להמשיך בשגרה ולעשות זאת בכוחות מחודשים. גיליון זה יוצא לאור אחרי בחירות הפ"י לוועד חדש ולוועדי החטיבות השונות. אנו רוצים לברך את כל הנבחרים ובייחוד את היו"ר החדשה יונת בורנשטיין. אנו מאחלים שעם הנציגים החדשים היא תוביל אותנו בכבוד כארגון המקצועי המייצג את כלל הפסיכולוגים בישראל. עד כה עמדה יונת בראש ועדת האתיקה שמפרסמת בגיליון זה את נייר העמדה העדכני בנושא. עם הוצאתו של גיליון זה לאור אנו מתחילים בהכנת גיליון הקיץ. מאחר שבזמן האחרון הוגשו מאמרים רבים וטובים בנושאים שונים החלטנו להופכו לגיליון כללי. המועד .2026 ביולי 15 האחרון לקבלת המאמרים הוא מתוכננים גיליונות בנושאים שונים: גיליון 2027 בשנת שיעסוק בפסיכולוגיה של הגיל המבוגר, גיליון שיעסוק בהורות לילדים ונוער וגיליון בנושא אבל ושכול. כמובן, תמיד אפשר להגיש מאמרים בנושאים כלליים. כל המאמרים נשלחים להערכה עיוורת לפני קבלתם לפרסום. חשוב להתעדכן בכל הפרטים וכן בקריטריונים להערכת המאמרים. אלו מופיעים בקול הקורא המתפרסם במידעון החודשי של הפ"י ובאתר הפ"י. בשאלות שקשורות אתם פסיכואקטואליה לכתיבה ולהגשת מאמרים ל מוזמנים ומוזמנות לפנות אלינו בכל עת לכתובת: או למשרד הפ"י בכתובת: [email protected] [email protected] אנו מודים לכל הכותבות והכותבים ולכל חברי ועד העורכים וצוות המשרד בהפ"י התורמים להוצאת הגיליונות לאור. בברכה ובתקווה לימים שקטים, , יו"ר המערכתד"ר שרונה מי־טל שלום רב לכל קוראינו, .משולחנה של יו"ר הפ"י • הוועדה שהוקמה בהפ"י בקדנציה הקודמת, "מאבק במטפלים לא מורשים", ממשיכה בעבודתה ומתכננת להשיק קמפיין להגברת מודעות הציבור לצריכת מענים נפשיים רק ממטפלים מומחים ומוסמכים. • תת־הוועדה לעדכון קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגיה בישראל ממשיכה לקבל מציבור הפסיכולוגים הצעות לשינויים במסגרת משימת עדכון הקוד בהתאם לשינויים שחלו במקצוע וברוח התקופה .2017־ מאז פרסום הקוד הקודם ב • הפ"י פועלת עם משרד מבקר המדינה שהחל באיסוף נתונים לדוח המבקר בנושא בריאות הנפש בישראל. • אנו לוקחים חלק בדיוני הצוותים המקצועיים בשדה ובאקדמיה העוסקים בתוכנית לשינוי ולקיצור מסלול הלימודים וההתמחות של הפסיכולוגים בהתמחויות היישומיות. • אנו משתתפים בקבוצה רחבה של ארגוני בריאות נפש וחינוך בהובלת הג'וינט לקביעת "מדד חוסן לאומי". אני קוראת לכולכם להיות שותפים בפעילויות המגוונות של הפ"י ולהעביר הצעות לפעילויות נוספות ומאחלת לכולנו ימים טובים שבהם תשקוט הארץ למען כל אזרחיה. שלכם.ן, יונת דבר המערכת
6 2026 אביב | פסיכואקטואליה פתח דבר מאת העורכת האורחת - יו״ר מועצת הפסיכולוגים יו"ר מועצת הפסיכולוגים ,ד״ר אילה בלוך גםזו אינה טעות; בגיליון זה אני ממלאת שני תפקידים – עורכת וגםכותבת לכם את דבר יו"ר מועצת הפסיכולוגים אורחת של הגיליון העוסק בגוף־נפש ובמבט שיקומי על הכאב. מאמרים מצוינים רבים הוגשו לגיליון, והיה קשה לבחור אילו מהם יודפסו. אני מקווה שאחדים מהמאמרים שלא פורסמו הפעם יראו אור באחד הגיליונות הבאים. ככה בנפש וגם בגוף גםזה כשפסיכולוגים רבים כל כך עוסקים – בשיקום בכלל ובכאב הגופני ובדואליות שלו, נושא כה מאתגר, בפרט. העיסוק בפסיכולוגיה שיקומית הוא במהותו שילוב של תחומים, והם אינם זרים לי כלל וכלל. הם באים לידי ביטוי בזהות המקצועית שלי כפסיכולוגית וכאשת שיקום, בעיסוקי המתמיד בגישות מגוונות ובהחזקתי מטרות ואינטרסים שונים, לעיתים אפילו מנוגדים. במאמר הראשון בגיליון, וקטורים של תקווה, לימור שרוני מדגימה את הרעיון באמצעות כתיבה מרתקת ומודל יישומי שדורש בדיוק החזקה זו, כחלק בלתי נפרד מעבודת הטיפול, לאורך זמן ובכל הכוח. הפסיכולוגים השיקומיים מתמחים בטיפול בטראומה או באובדן עצמם וגם מגייסים את המשאבים הקוגניטיביים והנפשיים של האדם וסביבתו כדי לגשר על הפער בין המגבלות הפיזיות והנפשיות ובין שיפור הרווחה הנפשית שלו. הפסיכולוגים השיקומיים מסייעים לאדם לממש את הפוטנציאל התפקודי־חברתי שלו ולהתקדם בחתירתו ההומניסטית ליצירת חיים עם משמעות. אם כן, לצד פרקטיקת אבחון וטיפול פסיכולוגיים שמשותפת לכלל התחומים נראה שהעיסוק ביחסים ההדדיים בין גוף ובין נפש הוא מרכזי מאוד כמעט תמיד. והטיפול בכאב הפיזי ובכאב הנפשי המתלווים אליו הוא גולת הכותרת של הדואליות המאפיינת את הפסיכולוגיה השיקומית והרפואית – מי קודם למי בהפרעות הכאב? מי משפיע על מי? במי מהם נטפל? איך נמדוד את ההצלחה שלנו ואת ההטבה במצבם של המטופלים שלנו? המאמרים הבאים בגיליון עוסקים בין השאר בשאלות אלו. הילה בר יפעת מבקשת ליישם שיטת טיפול ממוקדת בהפרעות פסיכוסומטיות בילדים ובמתבגרים. במקרה זה הנפש היא המקור לתסמינים הגופניים וגם הנתיב לטיפול בהם. שחף לשם מזמינה אותנו למרחב הטיפול בנכי המלחמה ומציגה התייחסות מעניינת להשפעה ההדדית של הכאב הגופני והכאב הנפשי. לשם מציעה המשגה תאורטית לאופן שבו הכאב הגופני גורם להתפרצות מחודשת של הכאב הנפשי, והכאב הנפשי מעצים את הכאב הגופני. במאמר מדעי משובח מתארת ד"ר עידית שלו עבודה חושית־תפיסתית באמצעות דימויים לטיפול בכאב פסיכוסומטי שמטרתו, בין השאר, לתת משמעות רגשית לחוויה הגופנית. במידה מסוימת, ואם הבנתי נכון, היא רותמת את הגוף להבניית החוויה הרגשית (הנפש) באופן שנועד לשוב ולהשפיע על הגוף. שירה בן ארויה כתבה על טיפול אינטגרטיבי שמבוסס על התאוריה של ויניקוט בהפרעת המרה – תסמינים נוירולוגיים שלא נמצאו להם מקורות גופניים. לדבריה יעסוק הטיפול בהרחבת נכונות המטופל ויכולתו לשאת כאב נפשי. לא בכדי מופיעות בכותרת המאמר שלה המילים "סימולטנית" ו"אינטגרטיבי" – זכרו את רעיון ה"גם וגם" שציינתי בתחילת דבריי. ואחרונה חביבה פרופסור אודליה אלקנה – בשפה בהירה ובכתיבה מבוססת מחקר (שחלק גדול ממנו נעשה במעבדתה) היא מסבירה את יחסי הגומלין בין כאב גופני ובין כאב נפשי במחלת פיברומיאלגיה, מחלה ששיעור אבחנתה הולך וגדל. לפני זמן לא רב שוחחתי עם סטודנטים שלומדים לתואר ראשון בפסיכולוגיה על עבודת הפסיכולוגים בשיקום. שוב ושוב הדגשתי את המפגש הקשה שלנו עם הכאב הפיזי והנפשי של מטופלינו, כאב שלעיתים אין לו סוף. גם במרחבים אחרים של הפסיכולוגיה מתקיימים יחסי גומלין בין הכאב הגופני ובין הכאב הנפשי, ובכלל בין הגוף ובין הנפש של המטופל וסביבתו, ולעיתים רבות גם של המטפלים. אני מקווה שגיליון זה יסייע בהרחבת הנכונות והיכולת שלנו, הפסיכולוגים, לשאת את כאבי הגוף והנפש ויפתח את ליבנו להכיל אותם באהבה. היה לי הכבוד והעונג להיות שותפה במסע הזה עם צוות ועם צוות העורכים פסיכואקטואליה העורכים במערכת אורחים המסור. יבוא על הברכה צוות הפסיכולוגים השיקומיים שהיו שותפיי לדרך: ד"ר רועי אלוני, שירה חזקיהו, ד"ר הילה כהן, ד"ר טל שני־אור והקוראים החיצוניים שעזרו בהערכת המאמרים. תודה רבה גם לד"ר שרונה מי־טל על שחשפה בפניי את התהליכים הגלויים והסמויים שכרוכה בהם עריכתו של כתב עת. ותודה לאכסניה של הפ"י. זו גם הזדמנות לברך את יונת ברנשטיין על היבחרה לתפקיד יו"ר הפ"י. יונת, אני בטוחה שתמלאי את התפקיד במסירות, ביסודיות ובהצלחה כפי שאת נוהגת בכל אורחות חייך. שלכם, אילה [email protected] . היא פסיכולוגית שיקומית, מדריכה ונוירופסיכולוגית, יו"ר מועצת הפסיכולוגיםד"ר אילה בלוך
7 2026 אביב | פסיכואקטואליה דבר החטיבה הרפואית לחברי וחברות החטיבה היקרים, בימים אלו אנו מציינים תקופה משמעותית לחטיבה לפסיכולוגיה רפואית עם הקמתו של ועד חדש וההיערכות לכנס השנתי הקרב ובא. אנו שמחים לכתוב דברי פתיחה לגיליון שבמרכזו הקשר החשוב בין הגוף והנפש, שכן הפסיכולוגיה הרפואית עומדת בחזית החשיבה והעשייה, הקלינית והמחקרית, בתחום ונשענת על ההבנה ולפיה גוף ונפש נמצאים ביחסי גומלין מתמשכים ומורכבים. עבודתנו הקלינית מבקשת להחזיק באדם מכלול של מגוון מצבים רפואיים ונפשיים מתוך הבנה עמוקה כי כאב גופני אינו תופעה פיזיולוגית בלבד, כשם שגם החוויה הנפשית מכילה בתוכה מופעים גופניים ורגשיים מגוונים. בשנים האחרונות אנו עדים להתרחבותם של מחקרים וגישות טיפול שמחברים בין הגוף לנפש ומציעים התערבויות מתוך עמדה אינטגרטיבית זו. למשל, אפשר לראות התפתחויות בתחומים כגון פסיכותרפיות ממוקדות גוף, תרגולי קשיבות (מיינדפולנס) ופיתוח חמלה עצמית להתמודדות עם טראומה וכאב ושימוש הולך וגובר בהיפנוזה להתמודדות עם מצבים רפואיים שונים. התפתחויות אלו משקפות את ההבנה העכשווית של כאב כחוויה נוירופסיכולוגית מורכבת שמושפעת גם מקשב, ממשמעות ומוויסות רגשי וממחישות את תרומתה של הפסיכולוגיה הרפואית לטיפול במצבי חולי וכאב. מחקרים וגישות טיפול אלו מקבלים משנה תוקף גם בתקופה הנוכחית שבה המציאות בישראל ממשיכה להציב אתגרים מורכבים בתחום האישי, הרפואי והחברתי. מציאות זו מבליטה את חשיבותה של חשיבה אינטגרטיבית שרואה באדם שלם הגדול מסך תסמיניו. אנו מקווים כי גיליון זה יפתח מרחב לחשיבה, לסקרנות מקצועית ולדיאלוג פורה. בברכה, חברי ועד החטיבה הרפואית: אסיף הירש, צוף הופנברג, אלכס כץ, ג׳יני אושרי וגלי כהן ביצור חדשות החטיבות דבר החטיבה ההתפתחותית גופי היה חכם ממני כוח הסבל שלו היה פחות משלי הוא אמר "די" כשאני אמרתי "עוד" גופי, גופי הפסיק כשאני עוד המשכתי, ואני עוד המשכתי גופי לא יכל, כשל ואני קמתי ונאלצתי ללכת )1983 , וגופי אחרי… (וולך הגיליון הזה מוקדש למחוזות של כאב נפשי וגופני במקומות של חיבור ושל נפרדות ביניהם. התקופה האחרונה היא כזאת – יש בה שילוב של מכאובים שכרוכים בהמשך הלחימה בחזית הצפונית לצד מכאובים שכרוכים בשיקום ובהתאוששות ממלחמת ״שאגת הארי״ ומהמלחמות הקודמות לה. וכן זאת תקופה של מכאובים שמְזַמן בקביעות המועד הזה בלוח השנה, לקראת סוף שנת לימודים, זמן של מעברים, של פרדות ושל שינויים. לצד המכאובים נמשכת בטבעיות גם צמיחה והתחדשות. התחדשות כזאת התרחשה גם בוועד החטיבה ההתפתחותית בהפ״י. זאת הזדמנות לברך את יו"רית ועד החטיבה היוצאת צליל גרינברג ואת חברת הוועד יעל אוסטרייכר ולהודות להן על עשייה ענפה ומבורכת לקידום הפסיכולוגיה ההתפתחותית. צליל תוסיף לייצג את החטיבה ההתפתחותית במועצת הפסיכולוגים/ות, ואנו מאחלות לה הצלחה רבה. עם חברי ועד החטיבה החדש נמנים נועה פורת חיים, שמייצגת את החטיבה גם בוועד המרכזי של הפ"י, איריס פינק קרוננברג וגלי נאור זידמן שתחליף את צליל בתפקיד היו"רית. חברות הוועד ימשיכו לעשות כל שביכולתן כדי לקדם את הפרופסיה ולהשתתף בקידום מדיניות ציבורית לטובת הרווחה הנפשית של הורים וילדים/ות ברצף ההתפתחותי מהלידה ובייחוד בגיל הרך. המהלך הראשון של הוועד הוא השתלמות . בהשתלמות יהיו כמה 2026 מקצועית שתצא לפועל בספטמבר מפגשים שיעסקו בסוגיות אבחון בנושא ביטול מגבלת הגיל בפסיכולוגיה התפתחותית. פרטים נוספים יפורסמו בקרוב. בתקווה לימים טובים, חברות הוועד ההתפתחותי מקורות . הוצאת איכות.אור פרא .)1983( ' וולך, י
8 2026 אביב | פסיכואקטואליה דבר החטיבה הקלינית חברות וחברי החטיבה הקלינית, עם כניסתנו לקדנציה חדשה בהסתדרות הפסיכולוגים אנו מבקשים לנצל את ההזדמנות להביט קדימה, להכיר באתגרים הניצבים לפנינו ולחזק את המחויבות המשותפת שלנו למקצוע ולציבור שאנו משרתים. בעת כתיבת מילים אלו שוב מתערער הביטחון בארץ ומתחדדת ההבנה שאנו פועלים במציאות רוויית טלטלות ואי־ודאות גדולה כל כך בשנים האחרונות. מצב זה משפיע על מטופלינו, על המערכות שאנו עובדים בהן וגם עלינו, כאנשי מקצוע וכבני אדם. בתוך כך מוסיפה הפסיכולוגיה הקלינית לשמש עוגן של יציבות, של חשיבה מעמיקה ושל תקווה. עבודתנו יום־יום בקליניקות, במרפאות, בבתי החולים, במערכות הציבוריות ובקהילה היא בעלת ערך עצום. נדרשת לה מקצועיות גבוהה לצד רגישות אנושית, התמדה לצד גמישות ויכולת להישאר נוכחים גם במצבים מורכבים וכואבים. בפתח הקדנציה החדשה של הוועד אנו מבקשים לברך אתכם על עשייתכם ולהודות לכם על מחויבותכם המתמשכת למקצוע. אנו מאחלים לכולנו להוסיף ולחזק את הקהילה המקצועית שלנו, לקדם את מעמדה של הפסיכולוגיה הקלינית, להרחיב את הנגישות למענים נפשיים איכותיים בשירות הציבורי ולפעול יחד מתוך אחריות, סולידריות וראיית טובת הציבור. בקדנציה הנוכחית אנו מעוניינים להמשיך ולפעול לקידום נגישות לשירותים איכותיים ולחיזוק המענים הניתנים לאוכלוסיות מגוונות. ברצוננו להמשיך ולפעול למען שמירה על הסטנדרטים המקצועיים במערכת הציבורית ולהענקת טיפול פסיכולוגי לכלל האוכלוסייה למרות מגמות שמכרסמות במחויבות משרד הבריאות לנושא זה. בריאות הנפש היא נדבך מרכזי בחוסנה של החברה, ובתקופה זו, כשהצרכים הולכים ומתרבים, יש חשיבות מיוחדת להמשך מעורבות מקצועית, ציבורית וחברתית מתוך אחריות משותפת לעתיד המקצוע ולרווחת הציבור. בברכת הצלחה ועשייה פורייה, חברי ועד החטיבה הקלינית חדשות החטיבות דבר החטיבה השיקומית שלום לקהילת הפסיכולוגיות והפסיכולוגים השיקומיים, גיליון זה עוסק בנושא מרכזי במפגשי טיפול רבים כל כך: הקשר בין כאב גופני לכאב נפשי. מטופלים רבים מגיעים אלינו בגלל פגיעה, מחלה או אובדן תפקוד, כלומר כשהגוף הוא נקודת הכניסה, אך במהרה מתברר שהכאב הגופני אינו מתקיים בחלל ריק; הוא משפיע על הזהות, מערער יחסים, מעורר שאלות קיומיות ולעיתים חושף כאבים שקדמו לו ומעמיק אותם. ולהפך: מה שמתחיל כמצוקה נפשית מוצא את דרכו אל הגוף ומשאיר שם עקבות. הממשק הזה – המורכב, האנושי, הרב־ממדי – הוא שדה שפסיכולוגים רבים מכירים היטב, ואנו שמחים על המקום שהוענק לו בגיליון זה. בהיותנו ועד חדש אנו מגיעים לעשייה באוזניים קשובות וברצון אמיתי לשמוע על בעיות ועל קשיים שעולים מהשטח: הצרכים שטרם קיבלו מענה, הפערים המורגשים ביום־יום והנושאים שחשוב לכם לקדם. העשייה הטיפולית של כולנו מתחילה בהכרה בכאב כשלב הכרחי בדרך לשינוי, וכך גם אנו רוצים להתחיל את דרכנו – לשמוע, למפות ולפעול יחד. אם יש לכם תובנות מהשטח או ידע שתרצו לשתף עם הקהילה – דלתנו פתוחה. וכמובן, אם יש נושא שאתם נלהבים לקדם או פרויקט שתרצו שניתן לו במה – נרצה לשמוע גם עליהם. תמיד [email protected] אפשר לפנות אלינו למייל החטיבה: נשמח לשמוע אתכם ולשתף פעולה איתכם. למענכם, ועד החטיבה השיקומית
9 2026 אביב | פסיכואקטואליה חדשות החטיבות דבר החטיבה החינוכית פסיכולוגים.ות יקרים.ות, אלה ימים מורכבים של מתיחות ביטחונית ושל אלימות ברחבי הארץ, וכולנו חשופים.ות למתח נפשי, לאובדן ולצער. נוסף על כך, בהיותנו פסיכולוגים.ות חינוכיים.ות אנחנו נדרשים.ות לתת מענה מקצועי על הצרכים הגדלים של הקהילות שלנו, ובייחוד לקראת סיום שנת הלימודים. הנוכחות המקצועית התומכת שלכם.ן ב"חזית הבית" ניצבת בליבה של הפסיכולוגיה החינוכית ותורמת תרומה של ממש לחברה ולקהילה. נשלח מכאן חיזוק לכל העושים.ות במלאכה ואיחולים לימים שקטים ולבשורות טובות. ולכל הנבחנים.ות במועד הקיץ של בחינות ההתמחות נאחל הצלחה ותהליך למידה והתפתחות משמעותיים. ועד החטיבה החינוכית החדש יצא לדרך, וחברי.ות הוועד נמצאים.ות כאן בעבורכם.ן לעשייה ציבורית שיש ערך בצידה. נרצה להודות מעומק הלב לוועד החטיבה היוצא על שליחות ציבורית חשובה, על קידום המקצוע ועל אין־ספור שעות עבודה שהושקעו למען כולנו. כן נברך בגאווה את גב' יונת בורנשטיין, יו"ר הפ"י החדשה, ונאחל לה הצלחה בתפקידה החדש. ברכות גם ל"תנועה לפסיכולוגיה ציבורית" ולכל מי שתרם להצלחה במאבק להקמת איגוד חדש לפסיכולוגים.ות בהסתדרות. חודש יוני הוא גם חודש הגאווה. בשנים האחרונות הוקמו מרכזים מקצועיים של תחום הלהט"ב והוקם "פורום פסיכולוגיה חינוכית לתחום הלהט"ב" שמאגד את הרכזים.ות בשפ"חים וברשויות השונות. אנחנו עובדים.ות במסגרות חינוך במגוון גילים ואוכלוסיות, וחשוב שנזכור כי לכל תלמיד.ה הזכות להרגיש בטוח.ה במסגרת החינוך שהם.ן לומדים.ות בה ומשתייכים.ות אליה. לצערנו הרב, אנחנו עדים.ות . תפקידנו, 2026 למעשי אלימות ולהט"בפוביה גם בשנת כסוכני שינוי וכאנשי ונשות מקצוע שעובדים.ות במערכות הללו, עשוי להיות חשוב במיוחד אם נסייע למערכות בעבודה פרו־אקטיבית מניעתית של קבלת האחר וכמובן, בהתמודדות המערכות עם ביטויי שנאה ולהט"בפוביה. יש לקוות שפעולותינו יסייעו לנו בין היתר גם בהפחתת אלימות ובהרחבת פתרונות מכילים ומכלילים גם בהקשרים אחרים. 2026 העבודה על הכנס השנתי של הפסיכולוגיה החינוכית כבר החלה. סיימנו לאסוף הצעות חדשות וישנות של סדנאות לכנס, וכעת אנחנו שוקדים.ות על יצירת תוכנית כנס משובחת במיוחד. אתם.ן מוזמנים.ות להצטרף לקבוצת הווטסאפ של ועד החטיבה (קישור נשלח במידעון הקודם). ועד החטיבה החינוכית דבר החטיבה התעסוקתית־ארגונית־חברתית כשהגוף מדבר – מבט שיקומי על כאב אנחנו "חיה" חכמה; חיה שתהיה תמיד מחווטת להגן על עצמה ועל משאביה כדי להישמר מפני סכנות ולשמור על השלמות הגופנית והנפשית שלנו. פעמים רבות מסמן לנו הכאב שיש לפנינו סכנה. ובאופן אוטומטי נרצה להימנע ממנה ולתפוס מרחק ומחסה. ומה קורה כאשר משהו משתבש במערכת הגופנית? אז נדלקת אזעקה, אבל הגוף מסמן סכנה במקום שהיא איננה עוד. לפעמים הדרך היחידה שנוכל לשוב ולחווט את הגוף היא בהסכמה לפגוש את הכאב ולא להירתע ממנו. במקום שנוצר בו קיפאון עלינו לשוב וליצור חיים ותנועה. כשאנחנו מסכימות לזוז ולפגוש את הכאב עשויים לקרות דברים נפלאים – הכאב עשוי להשתנות, לדעוך, לקבל גוונים חדשים. גם אנחנו עשויים להשתנות, להתחזק וללמוד שיש בכוחנו לשאת כאב ולעבוד איתו יחד. התנועה בעולמות התעסוקתיים היא אחת מהתנועות החשובות והמחיות שיש בכוחן להעניק לפרט מזור ומרפא. זוהי אקטיבציה התנהגותית שמחוברת למשמעות, לכוחות פנימיים ולתרומה לקהילה. זוהי פעולה שנושאת בתוכה את הזהות של העצמי. והוא נושא בליבו 2023 באוקטובר 15 דפוס בארי שב לעבוד ב־ וברעש מכונותיו כאב עצום; כאב ותקווה. חברי ועד החטיבה התעסוקתית־ארגונית־חברתית
10 2026 אביב | פסיכואקטואליה יצאתי מחדר הניתוח אל חדר ההתאוששות. סביבי נשמעו קולות של אנשים ונשים שנאנקו מכאב. ניסיתי לזוז, אך לא הצלחתי. חשתי כאילו גוף זר וכבד מחובר לגבי, כמו לוח מתכת מקובע. הכאב היה עוצמתי מאוד, קשה לתיאור במילים. הצלחתי להזיז מעט את אצבעות רגליי וזכיתי להקלה רגעית, אך עוצמת הכאב לא פחתה וגם הקושי להירגע נותר בעינו. ניסיתי לקרוא לאחות, אך קולי לא נשמע כמעט. צוות הרופאים והאחיות נע סביבי במהירות, והרגשתי שאיש אינו עוצר. עלתה בי כמיהה לדמות מוכרת ומרגיעה, מישהו קרוב שיביא עימו הרגשת ביטחון בתוך אי־הוודאות והכאב. נאמר לי כי אי אפשר להכניס מלווים בשלב זה וכי רק אחר כך, כשאעבור לחדר אחר, יוכלו להיות עימדי. הרגשת הזמן היטשטשה, הרגעים נחוו כנצח, ולצד הכאב הפיזי עלו הרגשת פחד וחוסר אונים. בתוך כך עלו בי גם זיכרונות מוקדמים, מהתקופה שליווינו בה את בננו הפעוט להליכים רפואיים מורכבים. נזכרתי עד כמה משמעותית נוכחותו של הורה ברגעים כאלה ועד כמה עלול להיות שלב ההתאוששות מלווה בחוויה של בדידות וחרדה. ניסיתי להפעיל טכניקות הרגעה שמוכרות לי היטב, אך באותם רגעים הן לא סייעו לי. התחושות הגופניות התעצמו, כל חושיי התחדדו, והכאב היה בלתי נסבל. ביקשתי משככי כאבים, והאחות הציעה לי להגדיל את עוצמת המורפיום בלחיצה על הכפתור. לרגע הרגשתי שליטה. רציתי לברוח מהכאב, להירדם, להיעלם, להתעורר בעוד שנה. לאחר שעות מספר התעוררתי בטיפול נמרץ מחוברת להרבה מכשירים מצפצפים. לא האמנתי שעברו רק כמה שעות. מאז חלפו שנים רבות, עשור ויותר, אך החוויה נותרה חקוקה בזיכרוני – בגוף ובנפש כאחד. בעשורים האחרונים הולכת ומתחדדת ההבנה כי כאב אינו תופעה פיזיולוגית בלבד אלא חוויה מורכבת ורב־ממדית ששוזרת יחד גוף ונפש. במצבי נכות, מחלה כרונית, השפעות של ניתוח או תאונה אין הכאב הפיזי עומד לבדו. יתרה מכך, הכאב משנה את האופן שבו האדם, ועל אחת כמה וכמה ילד, חווה את גופו, את עצמו ואת סביבתו. הכאב עלול לפגוע בהרגשת השליטה, בחוויית הביטחון, ביכולת לבצע פעולות יום־יום פשוטות ושגרתיות (להתקלח, להתלבש, לאכול וכדומה) ולהשתתף בפעולות שונות כמו למידה, עבודה, פנאי, משחק וקשרים חברתיים. תגובות רגשיות כגון חרדה, דיכאון, תסכול ואבל על אובדן תפקוד קודם עשויות להשפיע על חוויית הכאב ואף להגביר את הכאב. כלומר קיים מנגנון דו־כיווני: כאב פיזי משפיע על מצב רגשי, ומצוקה נפשית עשויה להשפיע על הכאב. זוהי מערכת משולבת שפועלת כיחידה אחת. המּורכבות של חוויית הכאב באה לידי ביטוי גם במצבים שאין בהם הלימה ברורה בין הממצאים הרפואיים ובין עוצמת החוויה. במצבים כאלה עשויים המטופלים להתמודד לא רק עם הכאב עצמו אלא גם עם ההרגשה שהסביבה אינה מכירה בכאבם או מטילה ספק בסבלם. כאשר הפגיעה מתרחשת בגיל צעיר היא עלולה לקטוע רצף התפתחות תקין. הילד נדרש להתמודד לא רק עם כאב פיזי אלא גם עם שאלות זהות: "מי אני עכשיו?", "האם אני כמו כולם?" "מה יקרה בעתיד?", "איך החברים שלי יקבלו אותי?" הרגשות של שונות, בושה, תלות או סטיגמה חברתית עשויות להעמיק את הכאב הנפשי. במקרי פגיעה פתאומית עלולה להתווסף גם חוויה טראומטית, וזיכרון האירוע עשוי להשתלב בחוויית הכאב הכוללת. ההורים, האחים והמעטפת של המשפחה הרחבה חיוניים לתהליכי ההחלמה והשיקום. גם מסגרת החינוך משמשת רכיב חשוב שכן היא זירה נוספת להתמודדות מבחינת הילד והוריו. לעיתים קרובות עלולים ילדים שסובלים מכאב פיזי מתמשך, מחולי או מפגיעה, להיעדר ממסגרת החינוך, להתקשות בריכוז או להימנע מפעילויות חברתיות וממפגש עם בני גילם. מאחורי קשיי התפקוד מסתתרת לפעמים מצוקה רגשית שלא תמיד זוכה להכרה מספקת, ועל כן חשובה ההתערבות המערכתית והעבודה עם צוותי החינוך. תחום הטיפול בחולים והשיקום הוא ליבת העבודה של הפסיכולוגיה השיקומית והרפואית. עם זאת לפסיכולוגיה החינוכית יש תפקיד חשוב, שכן התערבות במצבים האלה צריכה לשלב התערבות טיפולית עם הילד, עם משפחתו ועם מערכת החינוך ולראות בילד מכלול של גוף, נפש והֶקשר. במשך השנים טיפלתי במספר רב של הורים וילדים שסבלו מכאב פיזי מנסיבות שונות. מתוך הניסיון הטיפולי האישי והמשפחתי אני מצרפת כמה סיפור אישי על המפגש בין כאב פיזי ובין כאב נפשי והרהורים על תפקיד הפסיכולוג החינוכי , הפסיכולוגית הארצית במשרד החינוךמיכל אנגלרט משולחנה של
11 2026 אביב | פסיכואקטואליה משולחנה של המלצות שעשויות לסייע לפסיכולוג החינוכי בליווי הילד ומשפחתו במצבים הללו: • מתן מקום לעיבוד חוויית אובדן התפקוד הקודם, חוויית הפחד והטראומה – חשוב שהמטפל "יהיה שם" למען הילד ולא ייבהל מאמירות קשות של רצון להיעלם ולחדול, שכן עוצמות כאב חזקות מפגישות עם הרגשות קשות של רצון עז לעשות הכול כדי להימנע מהכאב. אמירה כמו "כשאתה משתף בתחושה הקשה שלך אני מבין את עוצמת הכאב, אני מבין שהוא בלתי נסבל" יכולה לסייע לילד לקבל הכרה על כאבו ולעבוד על מציאת דרכים להתמודד עימו. • הכרה ותיקוף של הכאב הפיזי והנפשי כאחד וחיזוק הרגשת המסוגלות והשליטה – התייחסות לעוצמת הכאב מסייעת להחזיר שליטה, להבין מה קורה בגוף ולהיות מובן יותר גם לאחרים. אפשר לעשות זאת בעזרת טכניקת סימון רמת הכאב על רצף מהנמוך לגבוה באמצעות מספרים, צבעים או פרצופים. הטכניקה הזאת מאפשרת לילד לזהות שינוי ותנועה בעוצמת הכאב במשך יום, שבוע או יותר. חוויית התנועה מאפשרת תקווה. שיח כזה על עוצמת הכאב יכולים לנהל גם ההורים וצוות החינוך. כמובן, אפשר לשלב טכניקות של דמיון מודרך כגון שינוי גודל, מיקום וצבע כדי ליצור מניפולציות שעוזרות לשליטה ולוויסות וכן טכניקות של הסחות דעת. אחד התרגילים המדגימים זאת הוא "כתם על דף לבן" שלמדתי מפרופ' דני חמיאל. התרגיל הזה מדגים כי הדף הלבן מלא אפשרויות לבחירה לצד הכאב הנוכח. • בניית נרטיב מחזק עם תקווה גם כשיש אי־ודאות בקשר לעתיד – ישנה חשיבות לבנייה משותפת של הסיפור הייחודי של הילד מתוך חיבור לכוחותיו וליכולותיו להתמודד עם מצבו ולהשפיע על סביבתו מתוך שזירת ההתמודדות עם הפחד והכאב. • הדרכת הורים ואחאים ובני משפחה נוספים שמסייעים למשפחה – יש לתת את הדעת על הדרכת המשפחה הגרעינית או המורחבת ביצירת איזון בין אמפתיה, תמיכה והחזקת התקווה ובין מתן מקום לפחדים ולדאגה. בשל המיקוד הטבעי של המשפחה בילד המתמודד עם הקושי חשוב לתת את הדעת על תפקיד האחים ועל מקומם במערך המשפחתי הכולל ולבחון אם אפשר להרחיב את רשת התמיכה. פעמים רבות יש גם לסבים ולסבות תפקיד חשוב, ויש לבדוק איך אפשר לשלבם בתהליכי העיבוד והתמיכה. • הדרכת צוותי החינוך וחיזוק שיתוף הפעולה בין גורמי הטיפול, המשפחה ומערכת החינוך – הקושי לשאת כאב של ילדים מעורר לעיתים חוסר אונים, חרדה וצורך ל"תקן" מהר. לפעמים עשויה מערכת החינוך לנוע בין שני קצוות: הצפה רגשית שגורמת להתנהגות חרדה וזהירה מדי מצד אחד או להימנעות מצד אחר. האתגר העומד לפנינו הוא החזקת עמדה של נוכחות, הכרה ויכולת פעולה. כאב זקוק להכרה ולאו דווקא לפתרון מיידי. לסיכום, חשוב להכיר בקשר שבין כאב פיזי ובין כאב נפשי כדי לתמוך בילד ובמשפחתו. בהיותנו פסיכולוגים חינוכיים תפקידנו הוא להחזיק את המורכבות, לתווך אותה להורים, לסביבה ולמוסדות החינוך ולסייע לילד לשוב ולמצוא הרגשת רציפות, משמעות ותקווה. התחלתי בסיפור אישי ואסיים בסיפור אישי־משפחתי. באוגוסט האחרון נפטר עמוסי ז"ל, הנכדן האהוב שלי, כמעט בן שש בלכתו, אחרי שלוש שנים של התמודדות עם מחלת הסרטן. עמוסי לימד את כולנו על התמודדות ששוזרת גוף, נפש והֶקשר. כמה ימים לפני שנפטר הוא שמע את השיר "קשה בכדור הארץ", של הזמר "טונה" ), ואמר להוריו כי אינו מסכים עם האמירה 2025 (זבולון, הזאת שכן מבחינתו "כיף בכדור הארץ". נרטיב זה אורז בתוכו כוחות ותקווה משום שלמרות כל מה שחווה חי עמוסי בהרגשה שכיף בכדור הארץ. ברמה הארצית נכתב טקסט זה בימים של סיום המערכה "שאגת הארי", אחרי יום הזיכרון, כשעדיין ישנם כטב"מים ורחפני נפץ בגבול הצפון וישנה אי־ודאות בקשר להפסקת האש. מצב החירום המתמשך גובה מחיר בגוף ובנפש. אני שולחת החלמה מהירה לפצועים, בגוף ובנפש, וכוחות ותקווה לכל המתמודדים עם כאב פיזי ונפשי ולמלווים אותם. ולכם, הפסיכולוגים, תודה רבה על המענים הרחבים והאמיצים שאתם מעניקים בכל תחומי החירום. שלכם, מיכל מקורות רובים ). קשה בכדור הארץ [שיר]. בתוך 2025 זבולון, א' (טונה) ( [אלבום]. נענע דיסק.ותלתלים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=