60 2022 סתיו | פסיכואקטואליה ספרים מומלצים ניצה ירום מציעה לחלץ את השפה הנוהגת בחדר הטיפול מגדרות ומכבלים שעושים אותה מאולצת ונוקשה, ולא פעם גם להישמע מזויפת. היא מציעה זאת כדי לאפשר אותה פתוחה יותר, הדדית, אנושית יותר. היא ממליצה לקיים את המפגש הטיפולי כשיחה של שניים שלומדים לשוחח ולומדים להכיר זה את זה ומפנה את המטפלים להתרכז בשאלות של הפונה ובאיכות חייו. בספר מוצגות שאלות בסיסיות שאדם שואל על מבנהו ועל מהותו של טיפול ושאלות שהוא שואל את עצמו על הצורך שלו בטיפול ומוכנותו להיכנס לתהליך טיפולי. אחרי שנסקרים מושגי היסוד ממשיכה הכתיבה ומעמיקה בהם להבנה שורשית יותר, להבנת המקורות המקצועיים ולהכרת אפיונים ודרכים פרט ַ לשימוש בהם. לומדים על נחיצותם ל ומתוודעים למורכבותם ולשיוכם למסע הטיפולי. זהו ספר הומניסטי במהותו. הוא מתאר את הפונה לטיפול כאדם פעיל ושותף ולא כמטופל שמופעלים עליו תהליכים, ואת היושב בתפקיד מטפל הוא מזמין לנהוג כאדם המשוחח עם אדם בשעה שהוא ער ומודע להיותו בתפקיד מומחה. בתפקיד זה הוא אמור, ונדרש, להקל את מצוקתו של שותפו לשיחה ולקדם אותו בתהליך משמעותי ועמוק לרכישת מסוגלות לפגוש את עצמו, להתבונן באופן מובחן וצלול יותר באישיותו ובחייו ולנקוט צעדים שיוסיפו לו נחת, הישגים וחדווה. לספר פנים רבות. הוא גם מציע, גם מהווה, גם מכיל סקירה; מילון מושגים; קווי יסוד; אבני דרך; ליבה; מבנה; רצף; המשכיות; חזון; מומחיות; אתיקה; ידע; תאוריה; תורה; אנושיות. מגוון עשיר, מפורט ומתכנס לחוויה. – החברתי והאישי בחדר הטיפול מצפן לטיפול בזמננו עמ' 177 .2022 הוצאת אוניברסיטת תל אביב, | ניצה ירום / שותף: זאב הירשפלד כספר שירים הוא ספציפי מדי, חדגוני וממוקד. כספר חברתי הוא מקומם, מטריד ומעורר. כספר דוקומנטרי הוא מרתק, חושף ומגלה ידע, הולם ומלמד ומחייב בפעולה. כספר עיון הוא שירה נהדרת. כספר שירה הוא דוח מצמרר, נוקב וחשוב. כמסמך מקצועי הוא פוקח עיניים, מכמיר לב ומעניק השראה. הספר מציג את אשת המקצוע, העובדת הסוציאלית, את המראות והכוחות הפועלים עליה, את אישיותה הנפתחת ואת נפשה העוברת במדורי הרגשות כולם, מייאוש וחוסר אונים ועד שמחה וסיפוק לרגע. צירופים שיריים במילים ובמשפטים קצרים מעלים תמונות מאזורים ומפינות שהעין אינה רואה בדרך כלל, והמבט נוטה להימנע מהם. הכוח הלירי של הכתיבה מגלה עולמות נסתרים ומוסתרים ומישיר מבט אליהם. הכותבת, העובדת הסוציאלית, בדמותה, מופיעה מעט מאוד בספר, אבל מבטיה ותחושותיה נוכחים מאוד. היא רואה את המטופלים שלה, נותנת להם להתקרב אליה, מנסה להתקרב אליהם, אל כל אחד ואחד על פי אופיו וכוחותיו. רגשותיה גועשים, היא מעיזה, היא מהססת, היא מודעת והיא גם מנסה להתרחק כשצריך. הדמויות חיות ומוחשיות בתוך חייהן. הן מביעות, מספרות, שוטחות את בקשותיהן, תובעות את מה שמגיע להן לדעתן. הדמויות הן אנשים, נשים, ילדים וילדות; והן מדברות גם כשהן שותקות. והעובדת הסוציאלית עובדת. עובדת איתן, עובדת למענן, ובמקרים לא מעטים, בעל כורחה ובנפש נקרעת, היא עובדת נגד רצונותיהן וכנגד לא יכולתי לרשום את זה בתיק עמ' 50 .2020 הוצאת פרדס, | אורית קלופשטוק
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=