המועצה להורות בישראל

שנת 2008
נציגות הסתדרות הפסיכולוגים במועצה הציבורית להורים בישראל

הרקע להקמת מועצה להורות בישראל
הורות כתפקיד, כזהות מתממשת ומתפתחת, היא חבל הטבור דרכו עוברים אל הילד האהבה, השייכות, האחריות והדאגה. דרכו עוברים התכנים המעצבים את אישיותו של הילד. הורות מתגבשת בתוך מרחב תרבותי מבחינת הנורמות והחוקים שמגדירים את הציפיות מההורים, מרחב זה מספקת המדינה . בפארפרזה על מכתמו של וויניקוט – אין תינוק אלא יש תינוק-אם, כך יש תינוק-הורה-חברה.
ואכן, ההורות הישראלית נמצאת בשנים האחרונות במוקד השיח החברתי, החינוכי והציבורי.
כמי שמעורים בעשייה בתחום הורים ומשפחה, אנו סבורות שלהורים יש כיום צורך בידע, גיבוי והעצמה.
הורים רבים אינם בטוחים בדרכם החינוכית, הם חשים בודדים ומוחלשים במעגלים השונים של התפקיד ההורי. הם פועלים במציאות שיש בה אלימות וכוחנות, בה הערכים האישיים והחברתיים אינם ברורים, מעמדם וסמכותם נחלשים והלגיטימיות שלהם כאחראים וכמשפיעים בכל הנוגע לחינוך והטיפול בילדיהם מוטלת לעיתים קרובות בספק.
על מנת לממש את אחריותם וזכותם באופן אופטימאלי, הורים זקוקים להכרה בתפקידם ובמעמדם במשפחה, ולהכרה בחשיבותם במארג הקהילתי והחברתי.
המועצה הוקמה על מנת לחזק ולהעצים את ההורים בתפקידיהם המשפחתיים והחברתיים
לפעול עם ההורים ולמענם – להכרה בהם, לחיזוקם ולעיגון מעמדם. המועצה גיבשה מגילת יסוד ובה נאמר:
המועצה הציבורית להורות בישראל קבעה מספר מטרות:
המועצה פועלת במספר מישורים:
במועצה שותפים גופים רבים, בניהם האוני' העברית - המחלקה לעבודה סוציאלית, סמינר הקיבוצים, משרדי ממשלה, הרשות למלחמה בסמים, נעמ"ת, ויצ"ו, עמותות רבות, רשויות מקומיות, מכוני מחקר וכמובן הסתדרות הפסיכולוגים. כולם שותפים לרעיון של קידום שינויים חברתיים וערכיים באמצעות העצמת ההורים ומיצובם במקום משפיע ומכבד במערכות חינוך וחברה.את הפ"י מייצגות במועצה ד"ר תמר ארז, ד"ר רננה לוקס, גב' אורנה נוימן, בראש הצוות הפסיכולוגי עומדת איריס ברנט.

מקום הפסיכולוגים בקידום עיצוב מדיניות לאומית בנושא הורים:
הפסיכולוגיה מספקת לחברה בכלל ולמועצה בפרט, ידע המתבסס על תיאוריה ,מחקר וקליניקה על מנת לעצב עמדה לגבי חשיבותו , משמעותו ותפקידיו של ההורה בחיי ילדו. למשל, כאנשי מקצוע אנו יכולים לומר כי על מנת לתפקד באופן האופטימלי כהורה, ההורה חייב להיות מודע להורותו, לדפוסים שהוא מביא איתו , ובכלל זה לפצעי ילדותו . כאנשי מקצוע אנו יכולים לומר בוודאות כי על מנת שילד יתפתח באופן המקסימאלי חשוב שההורה יעניק לילדו את ההרגשה שמותר לילדו להיות מי שהוא. לחיות חיים מלאי רגש וביטוי. באותה המידה, הילד צריך שההורה יתפקד כבעל סמכות. הורה בעל חוסן פנימי, בעל חוזק פנימי ממלא צורך של הילד.
מגישות שונות בתחום הפסיכולוגיה נגזרו הוראות שונות עבור ההורים, בהתאם לרוח התקופה.
אנו מונחות על ידי התפיסה כי הורות, מבוססת בראש וראשונה על מערכת יחסי הורים-ילד. מערכת היחסים שבין כל הורה וילד היא זו שמאפשרת את מימוש הנתינה והסמכותיות ההורית. היחסים שבין ההורה והילד מאפשרים את סיפוק צרכי הילדים והוריהם. המטאפורה שנראית לנו מתאימה ביותר לתיאור מהותה של ההורות היא זו של שטיח שבו החוטים שזורים זה בתוך זה, והאחד תלוי במשנהו כך, הילד וההורה שזורים זה בזה באמצעות אינספור חוטים ותפרים, הלא הם מגעי הגומלין המתקיימים ביניהם.
ההורות נבנית והולכת על בסיס הציפיות המוקדמות של ההורים ובמהלך כל אותן אינטראקציות יומיומיות שבין ההורה לילדו חשוב לציין את עדינות המארג הזה שבו קרע קטן , אם לא יטופל / יתוקן , עלול להוביל לקרע עמוק יותר.
דפוסי ההורות מגלים מידה ניכרת של המשכיות ויציבות אך חייבים להתקיים בה גם תהליכי התפתחות מסוימים, עם הדגשים מובחנים המתאימים לצרכים המשתנים של הילד והמתבגר.
הורות טובה היא זאת המטיבה לספק את צרכי הילד וקשר כזה מזין ומטפח את בריאותם הנפשית של הילד והוריו. לעומת זאת ,כאשר ההורות איננה מספקת את צרכיו ההתפתחותיים של הילד או אף מאופיינת בהזנחה או בהתעמרות בו , קיים סיכון לליקויים בהתפתחות הנפשית , וליצור בעיות בתפקוד, בחשיבה, ברגש או במוסר, של הילד. ההורים של היום . הם המייצרים את הבוגרים בחברה של מחר.
מכיוון שהורות דורשת הקרבה, נתינה, תיקון לחוויית הורות לא טובה, המשכיות טבעית להורות טובה, ההורה זקוק למשאבים רבים
ההורה זקוק לכוחות, לזמן, להכרה בהורותו, לתמיכה, לפניות רגשית, ליכולת כלכלית בסיסית, וגם למודעות בסיסית באשר ליכולותיו ומגבלותיו. ההורות גם זקוקה למאזן של בקרה חיצונית.
כלומר, הורה יתקשה לעשות את תפקידו במנותק מהקשרים קהילתיים וחברתיים נאותים
 
הורות אינטואיטיבית- האם יש בה די?
באמירה זו עשינו דרך ארוכה מהגישה של וויניקוט שלימד אותנו שההורות היא אינטואיטיבית ואסור להתערב בה עד להופעת סימפטומים מדאיגים בתיפקוד הילד.
לדעתנו , הורות מבוססת על ידע שנרכש בכל מיני רמות – מהאופן שבו ההורים של ההורה גידלו אותו, והתרבות שמלמדת מה מותר ומה אסור, המשוב שההורה מקבל מבן-זוגו או המשוב שהוא מקבל מילדו, או מהגננת ומהשכנה . לכן חשוב לדעתנו שכל הורה יהיה מודע להורותו ולערכים, ציפיות, דפוסי עבר, רגשות ומחשבות שמובילות אותו בהורותו על מנת שיוכל לעשות הורות מושכלת גם אם ההורה נפצע בעבר בהיותו ילד ניתן להתגבר על פציעה זו ואף לצמוח כאדם, ובעזרת הורות מודעת גם להצמיח את ילדו טוב יותר.
 
הורות בישראל 2008
להיות הורה בישראל כיום זהו אתגר רציני. כיום ערכי המשפחה עוברים שינויים רבים, המבנה המסורתי של המשפחה נפרץ, תפקידי האישה עוברים שינויים וכן תפקידי הגבר. אנו חיים בחברה שבה תחושת הצורך בהישרדות דוחקת ראייה רחוקת טווח, חברה שחיה בצל אלימות רבה אך מנגד מקדשת חיים . תחושת הבילבול המאפיינת את הנמצאים במעגל החיצוני העוטף את ההורות בישראל מחלחלת ומגיעה אל כל הורה ואל כל חדר תינוקות וחדר ילדים באשר הוא.
כדי להמחיש את מורכבות ההתמודדויות של ההורים היום די אם נזכיר אחדים מן הנושאים הקשורים לגידול ילדים בתקופתנו:
- עד כמה להקדיש את עצמו לילד, עד כמה לשים את צרכיו האישיים בצד ?
- מה מינימום הזמן שילד זקוק להורה ?
- האם בכלל לשים גבולות , עד כמה, איך? של מי התפקיד – של ההורה או המחנך?
- האם גבולות לא מזיקים להתפתחות העצמי האמיתי של הילד?
- האם זה נכון להגביל את התפתחותו על ידי חוקים מהסביבה?
- האם ילד זקוק לשני הורים או שמספיק אחד?
- מה עדיף לילד: שני הורים שנמצאים ביחסים רעים, או גירושין?
- איך ישפיעו גירושין ? חד הורות?, תרומת זרע?, אימוץ?, חד-מיניות?
- עד כמה צריך לכוון את הילדים או שרק צריך לא להפריע להם לגדול?
 
היחסים שבין ההורה בישראל והמדינה:
הורות מתרחשת בתוך מעגלי הקשר ויחסים : יחסי ההורים עם המעגל הקרוב של משפחה רחבה, חברים, שכונה, מדינה, המסגרת החינוכית והרפואית. בתוך המעגלים הללו מתקיימים היחסים הספציפיים בין ההורה לילדו.
כיום ,בישראל המדינה אינה לוקחת לדעתנו אחריות מתאימה בנושא ההורות, אינה מכירה בצורך לחזק את ההורה כסוכן סוציאליזציה חשוב ביותר. על פי המודל של ברונפנברנר, המדינה צריכה לקבוע נורמות וזכויות ברמת חקיקה , כך שהמחנכים, ועובדי הקהילה הקרובים להורים, יוכלו ליישם את המלצותיה הלכה למעשה. המדינה היא זו שתקבע את הנורמות והסטנדרטים שהקהילה חייבת לספק להורים אבל הקהילה היא שתיישם זאת. למשל, במחקר על תינוקות קטנים הראו שמספר הגורמים התומכים – מספר החברים, סבתות, סבים, קרובים- היה הגורם המנבא ביותר את התפתחותם של הילדים . כאן תפקידנו כאנשי בריאות הנפש לספק למדינה את גוף הידע המתאים על מנת לבסס את בניית החוקים והנורמות המתאימים לצורך זה.
כיום המצב הוא שלא זו בלבד שהמדינה אינה מיטיבה עם ההורים ומחזקת אותם, אלא שהחברה ניכסה לעצמה חלק מתפקידי ההורה – כמו הכשרה לימודית, הנחלת ערכים והצבת קריטריונים להתנהגות מקובלת . חשוב, לדעתנו, שיתקיים דיאלוג בין רשויות הבריאות והחינוך ונציגי הורים בסוגיות בסיסיות כגון אלה.
בישראל קיימות נורמות רבות ושונות של הורות. הדבר נובע מסגנונות ותרבויות הוריות שונות, ומבנים משפחתיים מגוונים. על המדינה להכיר בפלורליזם הזה, ולהתייחס לכל ההורים בכבוד. אך בו בזמן גם גם מתוך מודעות למגבלותיהם וחסרונם של הסגנונות השונים החל מהורים לא מאושרים שבוחרים להיות יחד ולדאוג לצרכים של ילדיהם וכלה בהורים גרושים או חד הוריים, חד מיניים וכן הלאה.
במהלך הטיפול בפרט, חובת המדינה (באמצעות מוסדות ציבוריים) לבנות , באמצעות הכרות המוסדות המקומיים עם המשפחה וצרכיה, פרופיל משאבים וסיכונים הכולל את גורמי התמיכה בחיי הילד, מצב כלכלי, מצב נפשי של ההורה. מידע זה ייאסף ברגישות במפגשים מיטיבים שבין המוסדות להורה. על סמך פרופיל זה תבנה תוכנית לספוק צרכי ההורים. זו תכלול: תמיכה קהילתית מתאימה, ליווי התפתחותי מתאים. המדינה ,במודל המוצע כאן מתוארת כמשפחה מתפקדת באופן מיטבי . דהיינו כמערכת חברתית-רגשית-כלכלית הדואגת לרווחת הילדים. שאחד ממאפייניה הוא היכולת לראות את טובת הילדים לנגד עיניה והיכולת לספק את צרכי הילדים לפני הופעתם של סימפטומים .
הצרכים הבסיסיים של הילד בישראל 2008
הישרדות:הצרכים הבסיסיים של הילד הם לקבל אוכל מים , דיור הולם, אהבה וקשר משמעותי. הילד זקוק באופן בסיסי לחוש תחושת חיים ולבטאה על ידי יכולת השפעתו על הסביבה, יכולתו לחוש מאושר. כמו כן קיים הצורך להרגיש קשר משמעותי לזולת ולסביבה. קשרים שיעזרו לו למצות את הפוטנציאל הרגשי, רוחני, שכלי שלו, דרך סביבתו. חינוך הקניית הנורמות התרבותיות ויכולת הפנמתן על ידי הילד, מושג על ידי מה שאנחנו מבטאים כמשולש היחסים – נתינה הורית, יראה מפני ההורה ורצון לרצות את ההורה. זה מבטא את האמנה בין ההורה והילד, מבטא את אותה תרכובת של נתינה וקבלה הדדית בין ההורה לילדו. זהו משולש היחסים המגדיר את האלמנטים הבסיסיים המהווים בסיס ליכולת ההורה לחנך את ילדו ולהעניק לו את הערכים הראויים.
נתינה הורית
יראה מפני ההורה רצון לרצות את ההורה
מיצוי הפוטנציאל של הילד:
לכל אדם ובכל גיל קיים פוטנציאל של מימוש היצירתיות, הספונטאניות, ההנאה המרבית ומימוש יכולותיו בתחום החברתי, השכלי, ההתנהגותי, המוסרי.
היכולת של ההורה לראות פוטנציאל זה ולאפשר את מימושו , היא האתגר של ההורות.
באתר הפ"י החדש מוקדשת פינה למועצה להורות. אנחנו מזמינים אתכם להשתמש במרחב זה ולשלוח מאמרים המתייחסים להורות על כל היבטיה ובהקשריה השונים על מנת להשתתף ביצירת ידע משותף שיעמוד לרשות הורים ומטפלים כהעשרה ומאגר כלים מודעים.
כל מאמר יתקבל בסקרנות רבה ויוצע לעיונו של הציבור .
אנו נפנה בקישורים גם לאתרים של עמיתים שלנו המתמחים בסוגיות הורים. הפנו אלינו מידע על אתרים מתאימים ונשמח לפרסם קישור באתר.
אתם מוזמנים לפנות לאתר כדי להרשם להתנדבות במועצה או לקבלת מידע נוסף.