התמודדות עם מחלת הסרטן: עבודה עם צוותים חינוכיים בבי"ס ערבי ובבי"ס ממלכתי-דתי

מאת: ד"ר מירי נהרי, בשיר מנסור, שלומית (נויפלד) סימון

 

מחלת הסרטן, או כל מחלה מסכנת חיים אחרת, מפחידים, מאיימים וקשים לכולם. (יאלום א. 1980)  חרדה קיומית מתעוררת ואיום המוות מרחף במחשבות החולה והקרובים לו  גם אם הם בטוחים  שיחלים וגם אם בסוף התהליך, אכן החלים. חייה של משפחה המקבלת אבחנה שמי במשפחה חולה במחלת הסרטן משתנים ברגע  מקצה לקצה. המשפחה עוברת טלטלות רגשיות עזות ושינויים בהתנהלות היומיומית – טיפולים קשים ומתמשכים, חילופי תפקידים במשפחה, הפסקת חלק מהפעילויות שבשגרה,  בדידות ועוד. לפי הסטטיסטיקה כיום אדם אחד מתוך שלושה יחלה במחלה במהלך חייו,  סביר אם כן להניח כי  בבתי הספר יש מספר לא קטן של תלמידים שהסרטן נגע בחייהם כלומר, שהם עצמם חולים במחלה, או שמי במשפחה הורה או אח, חולה .  המחקר מראה כי בית הספר הוא אחד הגורמים המשמעותיים בתמיכה בהתמודדות התלמידה* עם המצב החדש והארוכים בה . Bessel 2001, Rynard et al. 1998 , נהרי ותורן, 2008 (    

התמיכה בבית הספר, בתלמידה שהסרטן  נגע בחייה  מורכבת ומגוונת.  מורים אמורים להדריך את תלמידי הכתה כיצד לעזור לתלמידה, לא להשאיר אותה לבדה במקום מפחיד זה ובו בזמן  להיות ערים לחברי הכיתה האחרים. חשוב לזכור כי תלמידים בכיתה, הם עצמם עשויים להגיב במתח או בחרדה ממחלת חברתם, בין אם  בעברם היה מפגש קשה עם הסרטן או כי "הלא זה יכול לקרות גם לי".   מתעוררות דילמות  של שמירת סוד מול גילוי, של דרישה מהתלמידה החולה לעמוד במשימות הלימודיות או התחשבות וויתור; עולות שאלות כגון מה נכון ומתאים לעשות עם תלמידי הכיתה אם התלמיד החולה אכן נפטר, או כאשר אח או הורה של תלמיד נפטר, איך לעזור לתלמידים להתמודד עם הצער על מות חבר או  להשתתף בצער של חבר שמי במשפחתו נפטר. 

מה שיקבע את מידת המוכנות והפניות של הסגל החינוכי להבחין בקושי ולעזור לתלמידה שהסרטן נגע בחייה הוא המטען הרגשי שיביאו איתן ממפגשיהם הקודמים עם הסרטן.  כאמור בפתח המבוא, סרטן, או מחלה מסכנת חיים אחרת, מפחידים, מאיימים וקשים לכולם. מורה* לא תוכל להבחין, להקשיב ולתמוך בתלמידתה, כאשר התלמידה נמצאת במצב שהמורה עצמה, חוששת ממנו. יש חשיבות רבה למוכנות הרגשית והמסוגלות של המורים  לפגוש את הנושא בתוך עצמם, כמו גם להיכרותם את הקשיים, המשימות והדילמות שעומדות  בפני תלמידיהם שהסרטן נגע בחייהם. ) Vance& Eiser 2002, Heffer& Lowe 2000 , נהרי וסימון נויפלד 2012 )

מטרת מאמר זה לעורר את המודעות בקרב מורים, מנהלים יועצים,  שיש צורך לתמוך לסייע ולהדריך את הסגל החינוכי בבתי הספר כדי  להקל עליהם לתמוך באופן משמעותי בתלמידים שהסרטן נגע בחייהם.
המאמר מתאר שתי  התערבויות שנעשו באופן נפרד ועצמאי, עם צוותים חינוכיים בשני בתי- ספר שונים  בנושא התמודדות של תלמידים שהסרטן נגע בהם. בשני המקרים ההתערבות הייתה מענה לבקשה שהגיעה מהנהלת בית הספר, והן נבנו  מתוך התיחסות לצרכים המיידיים והייחודים שעלו תוך כדי עבודה, ותוך רגישות להקשרים התרבותיים. השתלמות אחת התבצעה בבי"ס יסודי ביישוב ערבי בצפון כמענה לפניה של מנהלת ביה"ס שבו  בנוסף לתלמיד חולה סרטן נמצאו מספר תלמידים היה הורה חולה סרטן.  ההתערבות השניה התבצעה ביישוב יהודי בדרום הארץ, בבי"ס ממלכתי - דתי, שבו אחת התלמידות חלתה בסרטן, אחותה למדה באותו בי"ס ואימה לימדה בו. 

השתלמות בבית ספר יסודי בישוב ערבי

בית הספר היסודי בו נערכה ההשתלמות נחשב איכותי ביותר באזור ומוכר במשרד החינוך כבי"ס מצטיין.  בבית הספר  תלמידים ומורים נוצרים, מוסלמים ודרוזים, שמגיעים גם מאזורים מרוחקים וממשפחות בעלות יכולת כלכלית גבוהה כמו גם ממשפחות מעוטות יכולת. 

מנהלת בית הספר מנהלת אותו לאור שלושה עקרונות: אחריות, כבוד לשונות ונתינה,  היא אוהבת את התלמידים ורגישה ביותר גם להורים ולמצב המשפחתי.  המעורבות הרגשית  הגבוהה שלה  השרתה אווירה מלכדת על כל המעורבים  בפרוייקט.
מנהלת בית ספר יסודי  פנתה למנהלת לשכת הרווחה שביישוב כדי להשיג  תמיכה למשפחות של תלמידים שבמשפחתם מישהו חולה סרטן.  הפנייה ללשכה נעשתה בעקבות  המצוקה הכלכלית שהתגלתה לה ולמורות שהגיעו לבתי התלמידים כדי לעזור  להם בהכנת השיעורים.  מנהלת הלשכה התייעצה עם עמותת "חוסן -  חולי סרטן נפגשים”, שהפעילה באותה תקופה קבוצת תמיכה לחולות סרטן שד ביישוב.  המפגש בין שלושת הגופים – בית הספר, לשכת הרווחה ו"חוסן" -  הניב השתלמות למורי בית הספר.
במהלך שלושה חודשים  תוכנננה ההשתלמות למורים בשיתוף שלושת הגופים.  גוייס כסף, נמצא מנחה דובר ערבית , נוסחו מטרות ההתערבות שלאורן נבנתה תוכנית הפעולה  ואותרו משתתפים מקרב הסגל החינוכי שהביעו עניין ומחוייבות לנושא.

מבנה ההשתלמות ומהלכה
השתלמות תוכננה להיות בת 12 ש"א, במהלך 4 מפגשים שבועיים, שיתקיימו בשעות הערב המוקדמות.  נקבעו לה  ארבע מטרות: לבחון עמדות אישיות וחברתיות כלפי מחלת הסרטן ולגעת ברגשות האישיים שהיא מעוררת;להעמיק ידע בנוגע להתמודדויות הנכפות על משפחה שאחד מחבריה חולה סרטן ובמיוחד אלה של תלמידים בגילאי בית הספר; להעלות ולדון בדילמות אתיות וחינוכיות  כשבכיתה תלמיד שהסרטן נגע בחייו ולהכיר התנהגויות שעשויות  לתמוך בו.
ההשתלמות הועברה על ידי תרפיסט בהבעה ויצירה ומנחה קבוצות מטעם עמותת  "חוסן"   ל-11 משתתפים,  ביניהם יועצת ביה"ס וסגן המנהלת. הלמידה בסדנא  התנהלה בצורת דיון, פעילויות חוויתיות, משחקי תפקיד, צפיה בסרטים ולמידה עצמית מספרות מקצועית מומלצת.

במפגש הראשון התברר כי נושא ההשתלמות קשה לכולם  ואף טראומטי לחלק מהשתתפים בגלל חוויה קודמת בהתמודדות עם מחלת הסרטן במשפחותיהם.  חברי הקבוצה הגיבו בהתנגדות לצורך בהשתלמות כזו,  היה ערעור על  הלגיטימיות לדון בנושאי סרטן, מוות, , אובדן ושכול.

בגלל החשיבות הרבה שניתנה ליצירת מרחב בטוח בקבוצה כדי שמשתתפיה  יוכלו לתת ביטוי אותנטי לרגשותיהם ומחשבותיהם, רוב המפגשים הוקדשו לעיבוד אישי וקבוצתי סביב עמדות ורגשות כלפי מחלת הסרטן והשלכותיה. לצד הדיון והעיבוד המילולי, המנחה הציע לקבוצה לעסוק בעשייה ובחוויה,  הבעה ויצירה. בקבוצה נעשה שימוש בטקסטים מהספרות הקלאסית,  (ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן בספר "הנביא")   במשחקי תפקידים, סרט קצר על התמודדותה של משפחה בה האב חולה סרטן ("חייה של ריטה".)

לאחר הפנמת הרלוונטיות של נושא ההשתלמות, חברי הקבוצה גילו  נכונות לחקור את עמדותיהם האישיות ולהתעמת עם הקושי האישי במפגש עם ילדים שהסרטן נגע בחייהם.  הקבוצה הצליחה לעבוד, לטפל בתקיעות, ולאפשר תקשורת ומגע בין חבריה גם בנושאים קשים וטראומטיים.

יותר מכך, הם  הבינו כי הרגשות הקשים שהם חווים וחוסר האונים המתמשך אשר מגלים הילדים סביב נושא הסרטן מסיט את מוקד תשומת הלב מתהליכי למידה ויוצר הסתגרות ותקיעות בקרב התלמידים בכלל ובקרב התלמידים שהסרטן נגע בחייהם בפרט. מורים ומורות הבינו שללא עיבוד חוויה קשה מעין זו הם אינם מסוגלים ללמד ולהיות המחנכים עבור הכיתה.

במהלך ההשתלמות, הצליחה אחת המחכנות להביא לקבוצה את המקרה המורכב  שאיתו היא מתמודדות. אמיר (שם בדוי) לומד בכיתה ב'  מרבה להיעדר מהלימודים בגלל טיפולים כימותרפים. בכיתה הוא תמיד מלווה באימו יחד עם אחותו, הלומדת באותה כיתה.  תלמידי הכיתה יודעים על מחלתו.  מצד אחד הם מתעניינים  בו ומצד שוני  משתפים פעולה עם הסכמה של הרוב לשמור בסוד את נושא המחלה.  המחנכת חשבה שאימו של  אמיר לא מעוניינת לדבר בכל מה שנוגע למחלת בנה.  אחרי המפגשים הקבוצתיים ועיבוד הקושי של המורה בהתמודדות עם המקרה, היא אזרה אומץ, הזמינה את האם לפגישה וגיליתה  שהאם מעוניינת להיפתח ולשתף את המחנכת בקשיים היא חווה בגלל מחלת בנה ואף  על חוסר הנוכחות והסיוע של בעלה בכל הקשור למחלה ולהתארגנות בבית.  השיחה הישירה של המחכנת והאם, שתיהן אימהות ושותפות לקושי, אפשרה לאם להבין שהיא יכולה לסמוך  על המורה שתהיה קשובה לצרכים של הבן ויכלה  להתפנות  מדאגה בשעות הלימודים.  מאוחר יותר, בכיתה הוזמנו כל התלמידים לספר אם והיכן הם פגשו מישהו חולה סרטן.  שיחה זו אפשרה להם לדבר על המחלה בכלל, לדעת  שכולם יודעים על קיומה, אבל לא מדברים עליה.  כך נשבר קשר השתיקה בין התלמיד החולה לבין חבריו.

עם סיום ההשתלמות היה ברור לכולם כי יש צורך בהמשך להשתלמות זווכי יש חשיבות רבה שהיא תועבר לכל הסגל החינוכי בבית הספר. אחת המשתתפות בהשתלמות חושבת שמפגשים כאלה הם בגדר חובה לכל איש חינוך. היא בעצמה הצליחה לדבר על אחותה חולת הסרטן ועל המחלה, לאחר ששנים ניסתה להכחיש את קיום המחלה אצלה במשפחה.

מאפייני ההשתלמות – דיון וסיכום
ההשתלמות באה לתת מענה לצורך מתמשך בתמיכה לסגל החינוכי בעבודתו עםתלמידי בית ספר שהסרטן פלש לחייהם.  בבניית התוכנית היה צורך להתאים את הידע המקצועי שנצבר בעמותת "חוסן", שפעלה בעיקר בקרב אוכלוסיה יהודית, להתערבות משמעותית בתרבות הערבית. הערבית נבחרה כשפת התמיכה והושקעו משאבים רבים  בתכנון ההשתלמות מתוך שיתוף פעולה מלא עם מנהלת בית הספר והמנחה שנבחר.
המפגש הבין-דתי, אימת מחלת הסרטן,  ומיעוט העיסוק ברגשות בחברה הערבית באופן כללי ,  השפיעו על כך שחלק ניכר מזמן ההשתלמות  הוקדש להתבוננות ברובד הרגשי- אישי- תרבותי  בנושאי סרטן, אובדן, מוות ושכול.  הגמישות שהראה המנחה ביחס לתוכנית שכללה מרכיבים נוספים, אפשרה הסרת ההתנגדות לעסוק בנושא והסרת חומות של שתיקה בין המשתתפים. הזמן לא הספיק למפגשים שיועדו להעמקת הידע , לרכישת כלים נוספים ולדיונים על דילמות חינוכיות.
המשתתפים בהשתלמות הצליחו ללמוד כאנשי מקצוע וגם לחבר את ההתנסות בקבוצה לעולמם הפנימי. המחנכת, אשר בכיתה שלה תלמיד חולה סרטן, הבינה שחוסר יכולתה לפגוש את האם של התלמיד החולה וההנחה ש"לא נוח לאם לדבר על מחלת בנה" הוא השלכה ישירה של חוסר מסוגלות המחנכת לגעת בנושא הסרטן בעולמה הפנימי. היא יכלה לדבר בפתיחות עם אימו על התלמיד החולה רק לאחר שעיבדה את הקושי האישי שלה במסגרת הקבוצה
ההשתלמות השיגה  מטרות מיידיות כמו  פתיחת ערוץ תקשורת ישיר ותומך בין מורה ואם של אחד התלמידים ומטרות ארוכות טווח יותר, כמו בניית קבוצת תמיכה למורים מתוך היכרות עם כוחה של הקבוצה וההתמודדות יחד. סוכם שיש צורך בהשתלמות המשך  ובהשתלמות חוזרת לכלל מורי בית הספר.

התערבות בבי"ס ממלכתי-דתי יהודי

בית הספר נמצא ביישוב בדרום הארץ ומשרת קהילה לא גדולה,  שרוב חבריה מכירים זה את זה וגרים בשכונות קרובות זו לזו.  בבית הספר כיתות נפרדות לבנים ובנות. מנהל ביה"ס הוא רב והתלמידים וחלק מן המורים פונים אליו בתוארו- הרב.  סגנית המנהל היא אשה.

נעמה (שם בדוי)  היא תלמידה בכיתה ד', חולה בסרטן ומטופלת כבר יותר משנה. היא עברה טיפולים כימותרפיים, הקרנות והשתלת מוח עצם. זמן קצר אחרי סיום הטיפולים הסרטן חזר ונעמה עברה השתלה נוספת.  הטיפולים התבצעו בבי"ח רחוק למדי מהישוב  ונעמה מעטה להגיע לביה"ס.  לנעמה מספר אחים ואחיות, אחת האחיות לומדת באותו בית ספר, גם אמה עובדת באותו בי"ס כמורה.

ההתערבות נעשתה בשני שלבים ובוצעה ע"י פסיכולוגית שהתמחתה בפסיכואונקולוגיה והייתה קשורה עם השפ"ח בישוב.  בשלב הראשון היוזמת לפניה לפסיכולוגית הייתה יועצת ביה"ס ובשלב השני היוזמה הייתה של הנהלת ביה"ס והתרחשה כחצי שנה לאחר ההתערבות הראשונה.  בשלב הראשון העבודה הייתה עם צוות המורים ובשלב השני עם הנהלת ביה"ס.

התערבות - שלב ראשון 

יועצת בית הספר פנתה לפסיכולוגית והעלתה בפניה קושי שבטאו  המורות  לגבי האופן  שבו הן יכולות או צריכות להתנהג מול אמא של נעמה, חברתן לעבודה.  "לדבר איתה? לשאול אותה איך היא מרגישה? להתעלם ולהתנהג כאילו הכל כשורה?". כמו כן היועצת אמרה כי חלק מהילדות, חברותיה של נעמה מתוחות מאד, מודאגות ברמה שמשפיעה על תיפקודן היומיומי וכי המורות אינן בטוחות כיצד נכון להתייחס לנושא. 
הפסיכולוגית והיועצת פנו להנהלת בית הספר והציעו לקיים פגישה בנושא עם צוות המורות, זאת לאחר ברור עם אמא של נעמה מה עמדתה לגבי פגישה כזו וקבלת הסכמתה.  מטרת הפגישה הייתה לאפשר למורי בית הספר ובעיקר למורות, מאחר שהבנות היו מעורבות יותר בקשר עם נעמה, להעלות את נושא מחלתה החוזרת של נעמה לשיחה פתוחה. כלומר,  לאפשר לצוות המורים לאוורר את מחשבותיהם ורגשותיהם לגבי הנושא, לאפשר לאמא של נעמה לספר להם על מצבה של נעמה ועל ריגשותיה היא, לפי בחירתה ושיקול דעתה  וליצור אווירה של תקשורת פתוחה סביב מחלתה של נעמה. בעיקבות זאת ליצור את הרקע לשלוש מטרות נוספות. האחת -  לעזור למורים לדעת מהם הגבולות הנכונים שמתאימים למשפחה ומה הצרכים של המשפחה מול צוות בית הספר כמעגל תומך, מעורב ואיכפתי.  המטרה השניה  הייתה לאפשר למורים להעלות מחשבות, רגשות, שאלות סביב נושא מחלת הסרטן  בהקשר לעצמם ולמשפחתם.  המטרה השלישית הייתה לאפשר לצוות המורים להתלבט ביחד לגבי מהן הדרכים המתאימות ביותר להקל על תלמידותיהן, בעיקר חברותיה של נעמה ושל אחותה. המורות סיפרו כי ילדות רבות בטאו חששות ופחדים  סביב מחלתה של נעמה,בעיקר סביב החזרה של המחלה. החששות שעלו התיחסו הן למצבה של נעמה והן לדאגות באשר לאפשרות שהן עצמן או מי במשפחתן יחלו.

הנהלת בית הספר קבלה את ההצעה בהקלה ובברכה.  האם הסכימה מיד לקיום מפגש כזה, אך בקשה להשתתף רק בחלק הראשון ואז לצאת ולהשאיר את הצוות להמשך מפגש עם הפסיכולגית והיועצת, שמכירה היטב  את המשפחה.

הפגישה התקיימה עם תום יום הלימודים, בחדר המורים.   בפגישה השתתפו סגנית מנהל בית הספר, היועצת, הפסיכולוגית ומורים רבים.  אחרי פתיחה קצה של תאור המחלה והטיפולים במחלת הסרטן בכלל, לא בדיוק אילו של נעמה ( לא ניתן "בולטין רפואי" מדויק על מצבה של נעמה), התפתח רב שיח פתוח, משמעותי, כבד, קשה ומשחרר.  המורים דברו על החששות שלהם עצמם, על ההתמודדות שלהם עם הנושא בבתיהם ועם ילדיהם.   הסתבר כי שמחלתה של נעמה היתה משמעותית לקהילה שהיתה  מעורבת, מקושרת, ותומכת באופן מרשים.  כמעט כל הקהילה ידעה על מצבה של נעמה והתפללה לשלומה.  המורים שאלו שאלות על מחלת הסרטן, על תוצאות אפשריות, התיעצו ביניהם על האופן בו ישוחחו על הנושא בכתות והעלו שאלות לגבי אפשרות להפנות אל היועצת ילדות שמבטאות מצוקה סביב החזרה של המחלה.  הפגישה לא תועדה בצורה פורמלית ולא נעשה מעקב מסודר אחר תוצאותיה, אך היו לה השלכות משמעותיות והמשך שלא תוכנן מראש.

התערבות - שלב שני

כחצי שנה לאחר ההתערבות הראשונה, כשהפסיכולוגית כבר לא עבדה ביישוב, הייתה אליה פנייה ממנהל בית הספר.  המנהל ביקש התיעצות דחופה ועבודת המשך עם צוות בית הספר לאור הצלחת המפגש הראשון.  מסתבר כי מצבה של הילדה התדרדר והוריה הודיעו למנהל כי נעמה גוססת וימיה ספורים. המנהל וסגניתו בטאו צורך ברור בהתיעצות דחופה לגבי אופן ההתמודדות בביה"ס עם מותה הקרוב של נעמה.  נקבעה פגישת תכנון להתנהלות ההתמודדות של צוות המורים וההנהלה לקראת המוות הקרב. בפגישה השתתפו מנהל בית הספר, סגניתו, היועצת והפסיכולוגית. מטרת הפגישה הייתה תכנון התערבות מסודרת שתעזור למורים להתכונן כדי לעזור לילדים להתמודד עם מותה המתקרב של נעמה, בעיקר אלו מכיתותיהם של נעמה, של אחותה והכתות בהן לימדה האם.  נידונו דרכים לעבוד עם המורים והם מצידם עם התלמידים, גם ברמה הרגשית וגם ברמה הקוגניטיבית.  נבנתה תכנית פעולה רב שלבית, שכללה את מעגל המורים, את מעגל כל ילדי בית הספר ואת מעגל הילדות מהכתות של נעמה, של אחותה ושל האם. בנוסף הייתה התיחסות גם למעגל ההורים של התלמידים וזאת בגלל המעורבות הרבה של הקהילה כולה בנושא.   סוכם עוד כי התהליך יתבצע בליווי של פסיכולוג בית הספר מטעם השפ"ח. 

התכנית שפותחה הייתה מפורטת ובנויה בהתאם לצרכים ולאיפיונים המיוחדים של בית הספר, התלמידים והקהילה וכללה ידע מיקצועי בתחום הפסיכולאונקולוגיה.  הושם דגש על הפן האמוני-דתי ועל תפקידו של מנהל בי"ס לא רק כמנהל, אלא גם כרב. הועלתה חשיבותה של התפילה של התלמידים למען נעמה ומשפחתה וגם של התפילה כדרך לתת משמעות למותה של חברתן הקטנה.

נקבע מועד לפגישה עם המורים, מפגש שתוכנן להיות הראשון ומטרתו עיבוד רגשי של המורים עצמם בהתמודדות לקראת מותה של נעמה וגיבוש תוכנית מקצועית משותפת לתמיכה לתלמידים
כדי לספק מרווח זמן למורות לחזור הביתה לטפל בילדיהן, שעת המפגש נקבעה לערב .  
בבוקר  אותו יום, נעמה נפטרה.  הנהלת בית הספר פעלה על פי המודל שפותח, אך כמובן, ללא תוכנית ההכנה לקראת המוות.

מאפייני ההתערבות – דיון וסיכום
ההתערבות שתוארה נבנתה כתגובה לקושי והתלבטויות של מורות  בבית הספר לגבי תלמידה חולת סרטן ואמה, מורה שמלמדת באותו ביה"ס . יועצת בית הספר  פנתה לגורם המקצועי במערכת החינוך להתיעצות והיא והפסיכולוגית יחד פנו להנהלת ביה"ס בהצעה לקיים התערבות עם המורים כדי לתת מענה לקושי. 
אופן ההתערבות התבסס על  דיאלוג  בין הגורם מקצועי לבין הנהלת בי"ס והמורים  תוך התייחסות למאפיינים  הדתיים של בית הספר: מעמדו המיוחד  של מנהל ביה"ס שהוא גם רב השפיע על התפקיד שקיבל בהתערבות, תפילות למען הילדה ומשפחתה קבלו מקום וניתנה תשומת לב מיוחדת לאספקטים אימוניים כגורם מרגיע ונותן משמעות לאירועים.  המאפיין הקהילתי, לתלמידים ולמשפחותיהם יש קשרים חברתיים בנפרד מהמפגשים בבית הספר, בתוקף מגוריהם באותו יישוב, גם הוא בא לידי ביטוי בתוכנית ההתערבות.  תוכנן להזמין את הורי התלמידות  בכיתתה של נעמה לפגישה בביה"ס עם המורה מתוך הבנה כי מותה הקרב משפיע על כולם.
המפגש האחד שנערך בין צוות המורים  לא רק שאפשר שיחה פתוחה בין האם ועמיתיה לעבודה ובין כלל מורי בית הספר באופן פתוח ומשחחר,  אלא שגם נמצאה דרך לעזור באופן קונקרטי לתלמידות במצוקה.
מפגש זה היה משמעותי ביותר לממשתתפיו וכשהתברר  שהסרטן גובר והילדה גוססת, החליטה ההנהלה שיש צורך להכין תוכנית התערבות בביה"ס לקראת מותה.  הייתה פניה חוזרת לגורם המקצועי והוכנה תוכנית התערבות מקיפה שכללה  במעגלים את המורים, התלמידים  והורי התלמידים של כתתה.  מותה המהיר של הילדה יתר את הפעלת התוכנית של ההכנה לקראת המות המתקרב, אך השאיר את ביה"ס עם תוכנית  ועם מוכנות ריגשית להתמודדות עם הפרידה מן הילדה   ועם המות. 
            
סיכום כולל

מה ניתן ללמוד משתי ההתערבויות  שהתקימו בתרבויות שונות ובאופן כה שונה?  מבט בוחן מאפשר לנו לראות נקודות דמיון לא מעטות
· קהילה, מעורבות רגשית ומחוייבות לתלמידים
ההתערבויות התרחשו ביישובים  בעלי רמת שונות ותרבויות אחרות. בית הספר היהודי ממלכתי-דתי נמצא בקהילה שבה כולם שותפים  לאותה דת, רובם אף גרים באותה שכונה או בשכונות סמוכות ומרקם החיים הוא קהילתי.  בבית הספר הערבי מלמדים ולומדים זה בצד זה ערבים משלוש דתות , עם רמת אמונה שונה.  כמו כן לבית הספר מגיעים תלמדים משכבות סוציו-אקונומיות שונות ממרחק מישובים שונים.
  יחד עם זאת שתי הנהלות בית הספר הראו מחוייבות לרווחת תלמידיהם  שגולשת מעבר לשעות הלימודים ומעבר לכותלי ביה"ס.  אם ביישוב הקהילתי היהודי הסולידריות יכולה להיתפש כמובנת מאליה, הרי בכפר הערבי שאינו יישוב קהילתי,  רוחב האחריות והמעורבות הרגשית הגבוהה של מנהלת בית הספר מעוררת הערכה רבה.
· צרכים ומערך בית ספרי
גם  הצרכים של בתי הספר  שהובילו להתערבות הם שונים.  באחד,  צורך אקוטי החל בחדר המורים של בית ספר ודרכו ניתן  היה  להתייחס גם למצוקת התלמידים.  בשני,  רצונה של מנהלת  לתמוך כלכלית או לוגיסטית בתלמידים שבמשפחתם יש חולה סרטן,  מעבר לשעות הלימודים, היה הגורם שהחל את התהליך

בשני בתי הספר עלה  התפקיד החשוב שיש ליועצת בבית הספר ולקשר הטוב שבינה לבין ההנהלה לגבי זהוי  הצורך וההחלטה לפעול להתמודדות עמו.  הנהלות בתי הספר מצאו פתרון ואף הצליחו לסחוף  את המורים להשתתף בתהליך הכל-כך מורכב.
· ייחודיות ואניברסליות
ניתן בברור לראות מתאור ההתערבויות כי נתנה תשומת לב למאפיינים התרבותיים של כל בית ספר.  באחד, התפילה ותפקיד המנהל כרב,  ובשני התאמה בין התרבות ממנה מגיע הגורם המקצועי לבין התרבות הערבית, (שפה, תכנון רב), כמו גם גמישות המנחה תוך כדי מהלך ההשתלמות  להיענות לצרכי התהליך.  יחד עם זאת,  הקושי לשוחח באופן ישיר ופתוח  בנושא הסרטן כמחלה מסכנת חיים ועם חולי סרטן ובני משפחתם, קיים בשתי החברות.  ההתערבות, שאפשרה מגע  אנושי ישיר בין המורים  לבין עצמם ובינם לבין משפחות החולים, הקלה על כולם.
· תכנון
רמת התכנון ומשך ההתשלמות של שתי ההתערבויות היתה שונה. בבית הספר היהודי הממלכתי-דתי ההתערבות היתה מיידית ומענה לצורך אקוטי.  בבית הספר הערבי היה תכנון ארוך והשקעה רבה בו. יחד עם זאת ניתן לראות שבשתי ההתערבויות  מטרות התוכנית  והמתוודה היו דומים. שתי ההתערבויות התבססו על יצירת מרחב בטוח לשיחה בין אנשים על נושאים קשים– פרידה ומוות - שנחווים כקשים  לכל אדם ובמידה זו או אחרת נחשבים כטאבו חברתי.
לאור הדמיון והשוני, נדמה שאפשר להסיק כי כאשר נוגעים בנושא אוניברסלי – מחלה מסכנת חיים, חרדה קיומית, מוות, אובדן  -  הקשיים שמתעוררים בקרב האנשים הם דומים, וגם ההתערבויות שנועדות לעזור להם להתמודד עם קשיים אלה דומות.  ראינו ש"תרבות הסוד" קיימת בשתי התרבויות וכי להשתלמויות היו מטרות ודרכי פעולה דומות ביותר.

אנחנו, כותבי המאמר שפועלים בשטח, מאמינים כי לאור תפוצתה הגבוהה של מחלת הסרטן יש תלמידים רבים במערבת  החינוך שהסרטן נגע בחייהם וכי חובה על המערכת למצוא דרכים לתמוך בהם, לפי הצורך. תיארנו שני מקרים בהם ההנהלה הבחינה בקושי ומצאה דרכים להתמודד עמו.  חשוב לנו כי מאמר זה יעודד את כלל הסגל הנהולי, הטיפולי והחינוכי  בבתי הספר  להתבונן בתלמידיהם , להבחין באלה מהם המתמודדים עם מחלת הסרטן בבתיהם ולבחון את מידת מחוייבותם , נכונותם ומוכנותם להעניק  להם תמיכה, אם זו נחוצה, שתהיה משמעותית.

מקורות
Bessel, A. G. (2001). Children surviving cancer: psychosocial adjustment, quality of life and school experiences.  Exceptional Children 67, 3, 345-359.

Heffer, R.W. & Lowe, P. A., (2000). A  review of school reintegration program for children with cancer. J. of School Psycol. 38, 5, 447-467.

Rynard,  D. W., Chambers, A., Klinck, A. M. & Gray, J. D. (1998). School support programs for chronically ill children: Evaluating the adjustment of children with cancer at school. Children’s Health Care, 27, 31-46.

Vance, Y. H. & Eiser, C. (2002). The school experience of a child with cancer.  Child: Care, Health and Development. 28, 1, 5-19.

ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן , הנביא, תמוז הוצאה לאור 1975.

חברוני נ.,  חיים של ריטה, ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה מכללת ספיר, 2011.

יאלום א. פסיכותרפיה אקזיסטציאלית, כנרת הוצאה לאור 1980

נהרי מ. ותורן ע. (2009 ). הילד חולה הסרטן ובית-הספר. פנים 47, 21-29 .

נהרי מ. וסימון--נויפלד ש. (2012 ). בית-הספר, המורה והתלמידה שהסרטן נגע בחייה. פסיכולוגיה עברית , מקוון 19 בספטמבר.