18 / 68
אוקטובר 5102
- 18 -
האם, את האישה ואת היחסים עם עולם הרגש וההתייחסות
לאחר.
נוימן אומר: “באופן סימבולי אישה יכולה להבין את העולם
לא רק מהראש אלא עם כל גופה [...] תהליכים רוחניים
רגשיים וגופנים מחוברים אצלה יחד באופן שיהיו זרים לגבר
הממוצע”. נוימן מוסיף התייחסות גם לרוח האדמה והנשי
לעומת רוח השמים והזכרי, האל הפטריארכלי. שכבת
האם הגדולה כבסיס, הן בחיים והן בהתפתחות התודעה,
מרכזית בתפיסתו של נוימן, ומעל לכול, השימוש במושג
המעניין של התודעה המטריארכלית מראה את גישתו
המיוחדת לפן הנשי-אמהי. בהמשך נותן נוימן מקום מיוחד
לנשיות המופרדת מן הפטריארכלי בהתפתחותן של נשים,
וגם לחשיבותה של נפרדות האנימה (היסוד הנשי בנפש
הגבר) מהמטריארכלי אצל גברים.
ברוח דברים אלו נוימן מתייחס למפגש בין הגברי לנשי
בפנים ובחוץ כמפגש שוויוני לכל דבר. מפגש של חתונה
פנימית וחיצונית, לא כובש ונכבש, נכנע ומכניע, אלא
השוויון, החברות, ההשלמה והפיוס ההדדי כמביאים
לשלמות, פנימית וחיצונית. ברוח זו הוא מנתח את “חליל
.)
Neumann, 1953
הקסם” (
הפחד מבטא את הזרות והרתיעה ממה
שעדיין איננו עצמי, מהאחר בתוכי,
המאיים על האדם אך גם מאתגר ומסמן
לו שהגיע הזמן לאינטגרציה של משהו
חדש. התעוררות הפחד מן הנשי יכולה
אם כך להיות דחף או קריאה להתפתחות
כדי להגיע ליעד מתקדם זה של חתונה פנימית, השלמה
ופיוס, יש לעבור מאבקים, פחדים ותהפוכות. הדבר נובע
מתוך העובדה ההתפתחותית, כי גם הגברי וגם הנשי
מוכלים מראש באם ובאב, והם נתונים גם ליחסים הסבוכים
ביניהם, אם במשפחה ואם בחברה הפטריארכלית שלנו,
.
1
גם בקולקטיב וגם בלא מודע הקולקטיבי
נוימן מדגיש עד כמה קיימת עדיין החתונה הפטריארכלית
המקובעת, שנועדה להשאיר את האישה במקומה כביכול,
במטרה לשמור על הסדר החברתי. חיזוק לכך נמצא
ביהדות, בתפילה היומית של הגבר: “ברוך שלא עשני
אישה”. שוב, זהו דבר שמקבע ויוצר הטיות נפשיות.
מכל אלה יוצא כי נוימן רואה את היחס אל הנשי.
ההיקסמות, האמביוולנטיות ובעיקר הפחד ממנו כפועל
יוצא מן ההתפתחות בילדות ובהתבגרות, אצל הילד ואצל
הילדה, ובחיי הנפש של הגבר ושל האישה. וגם מתוך
התפיסות החברתיות הפטריארכליות.
ראשית יש לומר שנוימן אינו מגנה את החשש מן הנשי,
ולהפך, הוא מנסה להבין אותו. דעתו היא כי הפחד הוא
בעצם אחד מפניו האפשריים של העצמי המתפתח אשר
עדיין איננו עצמי. הפחד מבטא את הזרות והרתיעה ממה
שעדיין איננו עצמי, מהאחר בתוכי, המאיים על האדם אך
גם מאתגר ומסמן לו שהגיע הזמן לאינטגרציה של משהו
חדש. התעוררות הפחד מן הנשי יכולה אם כך להיות דחף
או קריאה להתפתחות.
לשם ההבנה, אתחיל מן המצב שבו לא היה פחד, או רצוי
שלא היה, המצב הראשוני שבו התינוק והאם חד הם. את
המצב הראשוני הזה מכנה נוימן המציאות האחדותית
). זהו מצב שבו שולט הארכיטיפ של
Unitary Reality
(
האורובורוס (השלמות הראשונית, העולם, אחד הוא, האם
והתינוק כישות מאוחדת), מצב של התמזגות טוטאלית
שבו האם או מי שמחליף אותה הם חלק בלתי נפרד מן
התינוק. עבור התינוק, טוען נוימן, האם בשלב זה היא העולם
כולו, הפנים והחוץ, ואי לכך נושאת עבורו בשלב זה את
העצמי הגדול. זוהי תלות מוחלטת, הגנה מוחלטת, שבה
כל חרדה ולו הקלה ביותר נפתרת על ידי האם הגדולה
הזו. זוהי אחדות בעלת מבנה טרנס-פרסונלי בחיבוק
שהוא גם פנימי וגם חיצוני. מה שיוצר את הקשר, האחיזה,
, זהו מצב בסיסי שחייב להיות בו ביטחון, אין
bonding
ה-
פחד, חיים הרמוניים בתוך האם.
באם המכילה מותנה אם כך גם כל הביטחון הבסיסי
הזה וגם היכולת המאוחרת של האדם לקשר אינטימי.
הדבר נכון גם עבור הילד עצמו אך גם עבור הגרעין של
האני הקטן בתוכו. גם לקשר עם עצמו. הביטחון, הבסיס
הרגשי שהיצור האנושי מקבל, הוא בעל איכות אמהית,
נשית. בשנה הראשונה, בתחילה, זה החום, המגע, ההכלה,
ההשתקפות בעיניה של האם, הטיפול ותשומת הלב
המתאימה. זהו יחס מגן באמצעים הכי ראשוניים וטבעיים.
כלומר, התלות המוחלטת בנשי-אמהי נחוצה להתפתחות,
אך היא תיצור גם את העמדה המאוחרת כלפיו.
אך מגיע הרגע שבו העצמי מכוון את ההמשך. זהו הרגע
שבו מופיעים הרצון, הפעילות, הלמידה, האבחנה בין טוב
ורע וכן ההתחלה של צורך להסתגל לחברתי, לקבוצתי,
לעולם אנושי מחוץ למעגל האם. ברגע זה זרעו של האני-
האגו מתחיל לגדול, והעצמי, כוח הגדילה לשלמות, זה
הדוחף והמושך אותו נודד אל האב, אל הפטריארכלי.
נוימן מתאר את התפתחות האני במונחים חדשניים
ומקוריים, ורואה בתהליך הצמיחה הזה כוח מולד על-אישי,
הזהה לכל יצור אנושי בחברה שבה גדל. התגלמותו של
. הוא שדוחף לגדילה ומתחבא
2
הכוח הזה הוא בעצמי
ומתחפש לארכיטיפ הבא שיופיע כחשוב להתפתחות
בשלב נתון (אם, אב, חברה, אנימה וכו’). בצורה שיופיע, זוהי
הלא מודע המולד בנוי מתבניות יסוד שבהן נוצק חומר תרבותי, חברתי ואישי במהלך חייו של הפרט.
1
אצל נויימן, בתוספת ליונג, העצמי הוא כוח מוטבע לגדילה והתפתחות לייחודיות האישית אבל גם שדה של סדר קוסמי מחוץ לאדם.
2