57 / 68
פסיכואקטואליה
57
פרופיל אישי
"הילדים של מי אנחנו". בחזרנו לארץ התחלתי ללמוד
בגימנסיה הרצליה במגמה מתמטית-פיזיקלית, מה
שכונה באותה תקופה "ריאלית", ושוב מסר מהבית,
תמיד להצטיין...
כל ילדותי וגם בתקופת האוניברסיטה למדתי נגינה
בפסנתר ובקונסרבטוריון, עם בחינה שנתית מאיימת מדי
שנה בשנה. לא הצגתי בצבא את מכתב ההמלצה לשרת
קרוב לבית כדי להמשיך לטפח את הפסנתרנות, כדי
להיות "חיילת אמיתית". לאחר סיום התיכון התגייסתי לחיל
האוויר, בהמשך קורס קצינות (אותו מסר מהבית לתרום
ולתרום), ושירתי כקצינת ח"ן, תרבות וסעד בבסיס חיל
אוויר במצפה רמון. מעניין שאמי, בפעילות התנדבותית
כל השנים, הגיעה גם לבסיס בו שירתי והצליחה לגייס
תרומות לפעילויות תרבותיות בעבור כל חיילי הבסיס. בדור
שלי לא פרגנו לעצמנו נסיעה לחו"ל המסורתית כיום,
חונכנו שצריך להקדים ללמוד, וכך עשיתי.
מצב משפחתי
נשואה עם שלושה ילדים ותשעה נכדים. בן זוגי אהוד,
מהנדס כימאי במקצועו, שוקד בשנים האחרונות על
פיתוח תרופות בשלוש חברות סטארט-אפ שהקים.
לילך בכורתי קיבלה לאחרונה תואר דוקטור בחינוך
) שבוונקובר,
British Columbia) UBC
מאוניברסיטת
הישג מרשים בפרט לאור היותה אם לחמישה ילדים (היא
חילונית...). בני שחר הקים את גלריית תיאטרון החנות
בתל אביב, שהפכה להיות מקום איכותי להצגות ובית
גידול לאמנים נחשבים, והמנהל האמנותי של תיאטרון
הקרון בירושלים, נשוי ואב לשלושה ילדים. שירלי, שלעד
תישאר הקטנה שלנו, עורכת ומתרגמת, נשואה ואם
לטנא, וחוטאת ככל ילדי גם בתחום האמנותי, למשל
ריקוד בוטו היפני. הילדים, בני זוגם וילדיהם, מהווים מקור
לאושר גדול וגאווה לשבט שיצרנו.
התחביבים שלי
ספרות מקצועית - החידושים במדע מתמיד מרתקים
אותי; ספרות יפה (לאחרונה נהניתי מסיפוריה של אליס
מונרו ומהחברה הגאונה של אלנה פרנטה); הופעות
מחול שגורמות לי להנאה גדולה; האזנה למוזיקה
קלאסית בעיקר, אך גם ענקים כלאונרד כהן; תערוכות
אמנות וטיולי טבע וסרטי איכות. משתדלת לצעוד כמעט
מדי יום השכם בבוקר למשך שעה ופעילות ספורט
נוספת במהלך השבוע. בסופי שבוע בעיקר מפגשים
מהנים עם משפחה וחברים.
סדר יום טיפוסי
אין ממש טיפוסי... אני קמה מוקדם ואם ניתן צועדת כשעה
בהליכה מהירה. במהלך השבוע העבודה משתלטת על
זמני (גהה, הרצאות, הדרכות, טיפולים, קריאה מקצועית).
בשבע שנותי כיו"ר איט"ה עד לאחרונה, כמה שעות ביום
הוקדשו לקידום וטיפול בנושאי איט"ה וקידום טיפולים
מבוססי ראיות בארץ. בזמן המצומצם שנותר משתדלת
לקרוא. בסופ"שים צרכי התרבותיים והחברתיים באים על
סיפוקם.
רקע מקצועי
נרשמתי לאוניברסיטה העברית ללימודי כימיה תוך
התלבטות בין זה לרפואה, ובסופו של דבר המשיכה
למקצוע שעוסק באנשים כנראה הכריעה והתנתבתי
לכיוון פסיכולוגיה, אותה למדתי באוניברסיטת תל
אביב. מכיוון שבתואר הראשון היה הכרח ללמוד מקצוע
נוסף בחרתי בפילוסופיה, שם בחרתי את כל הקורסים
בפילוסופיה של המדע, מהם מאוד נהניתי, וקורסי לוגיקה
בהם הצטיינתי. בלימודי הפסיכולוגיה לתואר השני במגמה
הקלינית של הילד, הייתי יוצאת דופן בכך שבעיקר אהבתי
סטטיסטיקה, פיזיולוגיה ושיטות מחקר. גיליתי ביקורת
כלפי החומר הנלמד ועקב אי שביעות רצון מ"תאוריות
אישיות" שנלמדו באותה תקופה, חשבתי שתהיה לי
תאוריה משלי... בתואר השני, גם הוא באוניברסיטת
תל אביב, כבר היה לי ברור שאני נמשכת לתאוריות
וטיפולים שמבוססים על מחקרים ועל עדויות אמפיריות.
משיכתי לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי כיום ובעבר טיפול
התנהגותי ובהמשך טיפול קוגניטיבי, הייתה יוצאת דופן
בתקופה שבה למדתי, שבה הטיפול הפסיכודינמי היה
למעשה הטיפול היחיד שנלמד באותה העת. התחלתי
התמחותי בבית החולים בילינסון בחטיבת הילדים (כיום
בית חולים שניידר) ומשם עברתי לגהה, בה למדתי את
יסודות הפסיכיאטריה וניתבתי עצמי לתחום המבוגרים,
אף שאהבה גדולה יש בי לילדים ולטיפול בהם.
את הדוקטורט בנושא השפעת המשפחה על מהלך
מחלה של חולים שסובלים מסכיזופרניה, עשיתי בבריטניה
באוניברסיטת נוטינגהם אצל פרופסור פיטר ג'ונס (כיום