59 / 68
פסיכואקטואליה
הפניות לוועדת האתיקה הן מגוונותמאוד
ובתחומים שונים. יש פעמים ולוועדת
האתיקה מגיעות פניות הנוגעות לנושאים
אישיים-אנושיים. במאמר שלהלן נתייחס
לאחד מהנושאים הרגישים והכואבים
כאשר נשאלת שאלה לגבי שמירת
רשומות ותיקים של פסיכולוג שנפטר,
או כאשר המטפל מתבקש להעביר
מידע על מטופל שלו שנפטר.
בשני המקרים הפונים הם בדרך
כלל קרובי המשפחה של הנפטר.
במקרה של פטירת פסיכולוג -
המשפחה עומדת בפני השאלה מה
לעשות עם התיקים החסויים שנותרו.
במקרה של מטופל שנפטר -
המשפחה מחפשת לעתים מענה
לשאלות שנותרו פתוחות, או מבקשת
לזכור את דמותו על ידי הוצאת
חוברת או ספר, והפנייה לפסיכולוג
היא על מנת לברר אם קיים בידו מידע
נוסף שיכול להאיר את דמות הנפטר.
הפניות בתחום זה הן בדרך כלל כאשר
המוות הוא פתאומי. סוג שכיח יותר
של פנייה הוא כאשר המוות אינו טבעי.
במקרים אלה הפניות הן של גורמי
חקירה משטרתיים בנוסף לפניות
בני משפחה שרוצים להבין יותר את
שהתרחש.
בכל פנייה נדרשת הוועדה לחזור
ולבדוק את הנתונים של כל מקרה לגופו
על מנת לתת את התשובה האתית
והמקצועית ביותר, הן תוך כדי התייחסות
לחוק ולכללי האתיקה והן תוך התחשבות
ברגישות הנושא.
במאמר זה נסקור את הכללים והחוקים
הרלוונטיים תחילה בנוגע לפטירת
הפסיכולוג המטפל, ובהמשך בנוגע
לפטירת המטופל.
1. שמירת רשומות
והעברת מידע לאחר
פטירת המטפל
בקוד האתיקה של הפסיכולוגים
-4002 בסעיף 1.3 “שמירת סודיות”
להיערך
נאמר: (ה) “על הפסיכולוגים
לאפשרות של הפסקת עבודתם
, ולדאוג
באופן מתוכנן או פתאומי
לסידורים הנאותים לשמירה על המידע
שצברו, לרבות הרשומות הרפואיות
והטיפול בהן לאחר הפסקת עבודתם”.
בנוסף, סעיף 71 לחוק זכויות החולה,
התשנ”ו-6991 מסדיר את חובתו של
מטפל לנהל רשומה רפואית ולשמור
עליה. החוק קובע (ב) כי “המטפל,
ובמוסד רפואי - מנהל המוסד, אחראים
לניהול השוטף והעדכני של הרשומה
הרפואית ולשמירתה בהתאם לכל דין”.
עו”ד ד”ר אבי רימר, שהיה היועץ המשפטי
של הפ”י, מציג את השאלה במלואה
“שמירת תיקי מטופלים של
במאמרו
(פסיכואקטואליה, 5002):
פסיכולוג שנפטר”
“לאחר פטירתו של פסיכולוג, מוטל על
יורשי המנוח לטפל בעיזבונו. בין שאר
חלקי העיזבון הנותרים במשרדו של
פסיכולוג שנפטר, לצד ספרים וריהוט,
מצויים תיקי המטופלים, שטופלו על ידיו
במועדים שונים. נשאלת השאלה, מה
ייעשה בתיקי מטופלים אלו, שהצטברו
במשך השנים במשרדו הפרטי של
ועל מי מוטלת
פסיכולוג שנפטר
האחריות לטפל בהם”.
על פסיכולוג לשקול היטב אם החומר
שבידיו יכול להיות נחוץ בעתיד למטרה
טיפולית כלשהי או לצורכי המטופל,
ובהתאם לכך להחליט אם אפשר
לבער את התיק אם לא. מאחר שאין
הפסיכולוג יכול ליישם החלטה כזו שהרי
כבר אינו בין החיים, ובוודאי שאין ציפייה
מיורשיו שיעשו זאת שהרי ברוב המקרים
אין להם ההכשרה הנדרשת להחליט
בכך, לכן, ומטעמי זהירות, יש להניח כי
החומר שבתיקי המטופלים עשוי להיות
נחוץ לטיפול בעתיד ואין היורשים רשאים
להחליט על ביעורו על דעת עצמם.
יתר על כן, מכיוון שהרשומות המתנהלות
על ידי הפסיכולוגים נדרשות, לעתים,
כדי לשמש ראיה בבית המשפט,
ההמלצה היא לשמור את התיקים
הרפואיים לתקופה שלא תפחת
מתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק
לגבי תביעות שבמסגרתן יכול להתעורר
הצורך ברשומה הפסיכולוגית כראיה.
(יש לשמור רשומה פסיכולוגית 7 שנים
מאז הרישום האחרון בתיק הפסיכולוג,
02 שנה לגבי אישום בגין רצח ו-01 שנים
בגין עבירות מין ואלימות).
לדברי עו”ד רימר, חשיפת סודותיהם של
המטופלים בפני המטפל, היא תוצאה
של מערכת יחסים אינטימית שבין
ואין היא דבר העובר
מטפל למטופל
במילים אחרות, עם פטירתו של
בירושה.
המטפל, בא הקץ אף למערכת יחסים זו.
המידע שתועד במסגרת מערכת יחסים
זו שהייתה ואיננה עוד, היא נחלת יוצרי
המערכת ולא אף אחד אחר, לרבות
יורשי המטפל. רק מי שהיה זכאי לקבל
את המידע בהיות המטפל בין החיים,
רשאי לקבלו לאחר מותו.
“בין החובות המוטלות על
והוא מסכם:
ולשמור
מטפל מצויה החובה לנהל
רשומות, למסור לידי המטופל מידע
נפטר
וכך כאשר
מתוך הרשומה
המטפל, עוברת חובת השמירה על
הרשומות ובכלל זה השמירה על חסיונם
ועדת
האתיקה
משולחנה של ועדת האתיקה
“לאחר מות...”: שמירת רשומות והעברת מידע במקרים
של פטירת פסיכולוג מטפל ופטירת מטופל
- 59 -