27 / 68
אוקטובר 5102
- 27 -
“הספר האדום”. הוא חש שאין די בכוחן של מילים לתת
ביטוי לעומק התהליכים שחווה. הכתיבה המאוירת נחוותה
אצלו כצורך להקנות לטקסט ממד חווייתי עתיק הנובע
ממקורות תרבותיים קדומים. מקורביו של יונג ידעו על
קיומו של הספר, אך הוא לא פורסם בימי חייו ונותר צפון
בכספת של בנק בציריך עד להוצאתו לאור בשנת 9002.
בין השנים 2191 ו-4191, ראה יונג חזיונות של קטסטרופות
שונות המתרגשות ובאות על שוויצריה מולדתו ועל אירופה
כולה. הוא התקשה להבין את פשרן ולפעמים אף חשש
שהוא עומד לפני משבר פסיכוטי. רק בעתשפרצה מלחמת
העולם הראשונה חש שהוא משתחרר מאותו פחד קמאי.
להבנתו, חזיונותיו וחלומותיו היו נבואיים ולדבריו הגיעו
“מתת-האדמה של הלא מודע”. “כל מה שנותר לי לעשות”,
אמר, “היה להעמיק ולתקף את הגילוי הזה, דבר שניסיתי
לעשותו במשך 04 שנה”. יונג היה עד אז פסיכיאטר בעל
גישה מחקרית אמפירית ופעילותו המקצועית אופיינה
בחשיבה מדעית פוזיטיביסטית. בפנטזיה ראה כדבריו
“משהו לא טהור מבחינה מדעית”. כעת משניגש לנתח
את הפנטזיות שלו, היה צריך להתגבר על התנגדות
עצמית חזקה תוך שהוא יוצא מתוך הנחה שהוא לומד על
“פונקציית יצירת המיתוס של הנפש”.
בפנטזיה ראה כדבריו “משהו לא טהור
מבחינה מדעית”. כעת משניגש לנתח את
הפנטזיותשלו, היהצריך להתגברעלהתנגדות
עצמית חזקה תוך שהוא יוצא מתוך הנחה
שהוא לומד על “פונקציית יצירת המיתוס של
הנפש”
במהלך שש עשרה שנות כתיבה בספר האדום, היה
על יונג להיכנס לבדו לארץ לא נודעת, כל זאת תוך
התנתקות מכל מסגרת מוסדית. בשלב
האחרון של הכתיבה, בחלקו השלישי של
(בדיקות קפדניות),
scrutinies
הספר המכונה
המאופיין בטקסט ללא איורים, העמיד עצמו
למבחן מתוך השאלה האם יצליח לעמוד
במטלה הזאת לבדו. יונג התעמת עם עצמו
ותקף את האמביציה הנרקיסיסטית שלו ואת
רצונו להיות מפורסם ובחן את טענותיו כלפי
עצמו מתוך ניסיון להרחיב את מודעותו. את
התהליך הגדיר “הניסוי העצמי הגדול”, שבו
ניסה לשנות גבר מערבי עם אגו דומיננטי
לאדם פתוח, אוהב ומחובר לנשי שבו, תוך
שינוי אמביציה לאהבה. הוא ביקש להתנסות
באנושיות אחרת ואולי גם להעניק את היכולת
הזאת לתרבות האוניברסלית. יונג סבר שעליו
לפרק את הגישה ההרואית בתודעתו, לרדת לעולמות
השאול ולפגוש שם את מפלצותיו האישיות, את חולשותיו
ואת רגשי הנחיתות שלו. למעשה היה זה מעין תהליך
אנליזה משולב במסע חניכה עצמית.
במהלך העבודה פיתח יונג את טכניקת הדמיון הפעיל
על מנת להניע את מסעו התוך-נפשי.
(Active Imagination
(
הוא הסביר שבדמיון הפעיל יש ללכת בעקבות הרגש
העולה, לתת לדימויים, לקולות, למילים ולדיאלוגים לעלות,
לשים אליהם לב באופן ממוקד ולאפשר להם להוביל
את הדמיון באופן עצמאי וחופשי בעולם הפנימי. בהמשך
אפשר לתעד אותם בציור, בפיסול, בכתיבה או בכל
פעילות יצירתית אחרת. יונג, האדם המודרני, הלך בסיוע
הדמיון הפעיל בשבילי המיתולוגיה, במדבריות, בתהומות,
בגן עדן ובגיהינום, בסיפורי התנ”ך והברית החדשה,
וניהל דו-שיח עם הדמויות והיצורים השונים המאכלסים
אותם. עם הזמן התפתחה מערכת יחסים עם הדמויות
והשתנתה התובנה לגבי הנפש והלא-מודע. לבסוף הכול
הוביל למושג מרכזי אחד - “אינדיבידואציה” - תהליך של
דיפרנציאציה פסיכולוגית שמטרתה התפתחות האישיות
האינדיבידואלית.
יונג ירד אל נבכי הלא-מודע החשוכים והבלתי מוכרים
בדרך אינטואיטיבית ובלי לדעת מראש לאן מובילה הדרך.
הוא הניח לדברים לקרות תוך שהוא מאפשר היווצרותם
של מצבים מיוחדים בלא-מודע האישי. למרות הסכנות
הטמונות בתהליך הוא לא נקלע לפסיכוזה, אלא פעל
כמעין אנתרופולוג בפרדיגמה של תצפית משתתפת בתוך
עולמו הפנימי. באותן שנים שבהן שהה בחדר עבודתו עד
שעות הלילה המאוחרות, כתב, צייר ופיסל, המשיך יונג
לעסוק בענייני עבודה ומשפחה ותפקד באופן רגיל.
בתחילת הספר האדום מסביר יונג את מה שהוא מכנה
.)
The way of what is to come
“הדרך למה שעוד יגיע” (
הוא מתאר מדוע החל במסע הזה אף שכבר היה בעל
מעמד מקצועי בינלאומי מוכר, שכן הסבל האישי העמוק
שלו “מאובדן נשמתו” היה כה משמעותי עד שהבין שהוא
חייב להתחיל בחיפוש אחר הרוח - הנשמה. כבר כאן מתאר
יונג את אחד המפגשים הראשונים עם עולמו הפנימי
באמצעות דמיון פעיל (עמ’ 232):
עמוד מתוך הספר האדום - מאתר פסיכולוגיה עברית