23 / 68
פסיכואקטואליה
23
'היות שהניסיון שלך בלמידה לבד לא טוב, אתה לא רוצה
לחוות שוב את חוסר הנחת וחוסר הנעימות שכרוכים
במצב זה. מתחת לתחושות האלו טמון רגש לא מודע של
פוטנציאלי, הצפוי לך בסיטואציה הזאת.
פחד מכישלון
הפחד הזה הוא לא פחד מודע, הישרדותי או מורגש כמו
במצבים של סכנה, אך הוא פחד קיומי שקיים אצל כל
אחד מאתנו וגורם לנו לעשות דברים שאנחנו טובים בהם
ולהימנע מלעשות מדברים שלא נעימים לנו'.
'אני לא חושב שאני פוחד, אני פשוט עצלן'.
'עצלנות זו תווית שיפוטית שאתה נותן לעצמך, והיא
מגנה עליך מפני התמודדות אמתית עם הבעיה. כי אם
אתה עצלן, אז זה לכאורה האופי שלך, ואין מה לעשות עם
זה. עצלנות היא לא תכונת אופי מולדת; כמעט אף אדם
נורמלי לא נולד עצלן או סקרן. ההתנסויות השליליות בעבר
בתחום מסוים יוצרות פחד ורתיעה מלחוות כישלון נוסף
באותו תחום, וכך נוצרת התנהגות של דחייה והימנעות
מלמידה, שלה אתה קורא עצלנות'.
'אני מבין, אבל בכל זאת אני לא מרגיש בגוף פחד'.
'זה הגיוני בהחלט! כמו שאמרתי קודם, פחד מסוג זה לא
מורגש כפחד בגוף, אלא מתבטא יותר בצורה של מועקה,
אדישות, דחייה, חוסר מוטיבציה, חוסר נוחות וכדומה'.
'אז למה לא לקרוא לזה ככה? למה לקרוא לזה פחד?'
שאל דני בחשדנות.
'זאת שאלה מצוינת! תכף נבין למה זה חשוב לזהות את
הפחד כרגש מקורי ולתת לו מקום. לצורך ההדגמה כרגע,
אני אהיה הפחד שלך, ואתה תקשיב לו'.
'טוב', אישר דני במבוכה.
'לפני כן אני רוצה שתדמיין את הפחד שלך ותגיד לי מה
אתה רואה בדמיון'.
'לדמיין את הפחד? מה זאת אומרת? אני לא יכול באמת
לראות אותו, אף פעם לא דמיינתי אותו', אמר דני במבוכה
גלויה.
'בלי לחשוב יותר מדי, תגיד צבע שמסמל עבורך את
הפחד ברגע זה', ביקשתי.
'אני יודע... אולי שחור', אמר דני בהיסוס.
'יופי! האם לשחור הזה יש צורה או שהוא מרוח?'
דני חשב כמה שניות ולבסוף השיב: 'יש לו צורה של
מפלצת'.
'טוב, עכשיו תשמע מה שיש לו להגיד לך:
"אני נמצא אצלך מאז שהיית ילד קטן. במקור הגעתי
אליך על מנת לשמור עליך. כשהיית קטן התייחסת אליי
בטבעיות ובכבוד ופעלנו ביחד. מאז שהתבגרת אתה
מנסה להדחיק אותי ולהתעלם ממני, וכשאתה כבר שם
לב אליי, אתה מנסה לדחות אותי ולגרש אותי. בטווח הקצר
אתה מצליח, אבל בטווח הארוך אני רק מחכה להזדמנות
להתפרץ. וכשאתה פחות שומר ומשגיח כי אתה עסוק
ומתכנן לעסוק בלמידה, אני מזהה פתח יציאה ומתפרץ
אליך בכל הכוח. זה קורה כך כי הייתי מובלע וחנוק בך
לאורך זמן. ככל שאתה דוחה אותי יותר, כך אני מציק
לך יותר ומפריע לך יותר בחייך. הסיבה לכך היא שאני
יכול לקבל שחרור וביטוי רק דרכך, ואני חייב להשתחרר,
לפחות מדי פעם. אם אני לא משתחרר בטוב, אז אין לי
ברירה, ואני נאלץ להשתחרר בעיתוי שבו אתה מוחלש
ולגרום לך נזק. מה שאני מבקש ממך זה לתת לי מקום
באופן עקבי, לראות אותי, לקרוא לי בשמי, להתייחס אליי
כאל רגש לגיטימי. כך לא אתרחב ולא אצטרך להתפרץ
עליך ולצאת בדרך של הימנעות מלמידה"'.
תוך כדי שדיברתי בשם הפחד שמתי לב שדני מהנהן
בראשו ומגלה עניין בדבריי. ניכר בו כי הוא מבין את
המשמעות של מה שנאמר. שאלתי אותו אם הוא מעוניין
לשנות את מערכת היחסים שלו עם הפחד.
'כן, הייתי רוצה אבל איך עושים את זה בפועל?'
'הפחד זקוק לתשומת לב יומיומית, בעיקר בימים שבהם
אתה מתכנן ללמוד. בכל פעם שתתכנן ללמוד ותתחיל
לעשות זאת אמור לעצמך: "יש בי פחד, ומותר לי לפחד";
ואז תמשיך להגיד: "עם זאת, אני מסוגל ללמוד עכשיו
במשך רבע שעה בדרך שלי"'.
'מה זה אומר בדרך שלי?'
'על זה נדבר עוד מעט. עכשיו בבקשה דמיין שוב את
הפחד ואמור לי איך הוא נראה'.
'הוא נראה דומה, אבל הצבעים בהירים יותר, ויש לו פנים'.
'יפה, זה מראה לנו שכאשר אנחנו נותנים מקום לפחד,
)2015 ,
(ארנון
הוא קטן ומשנה צורה'."
לאחר מכן דני ענה על השאלון לבדיקת סגנון הלמידה.
כצפוי, יצא שהוא לומד בסגנון רב ערוצי. הוא קיבל הסבר
מותאם לגיל ולשלב שבו הוא נמצא בדבר מה זה אומר
להיות תלמיד בסגנון רב ערוצי, ולאחר מכן בדקנו כיצד
הוא מתנהל בשיעורים בכיתה. דני סיפר שבשיעורים
מסוימים הוא יושב מקדימה, ואז הוא מרוכז יותר, אך
בשיעורים שבהם הוא יושב מאחור, הוא מפטפט יותר
ומרוכז פחות. הוא גם סיפר שכשהמורה מסבירה, הוא
לא כותב כלום. כשהמורה כותבת על הלוח, הוא מספיק
להעתיק את רוב החומר, וכשהיא מכתיבה, הוא קצת
.)2015 ,
מתקשה לעמוד בקצב (ארנון
"הסברתי לו שכדאי לו תמיד לשבת בקדמת הכיתה,