24 / 68
2017
ינואר
24
להיות פעיל ולהשתתף בשיעור כדי להיות מרוכז יותר.
הצעתי לו לכתוב מילות מפתח, לשרבט, לשחק בכדור
גמיש או להפעיל את האצבעות ואת הידיים בכל דרך בזמן
השיעור, זאת כדי לשמור על ריכוז. העצות האלו נראו לדני
מעשיות עבורו, והוא הבטיח שינסה.
בסיום הפגישה השנייה, נתתי לדני משימה קטנה לשבוע
הבא - ללמוד פעם אחת במהלך השבוע, במשך רבע
שעה, באופן עצמאי. שאלתי אותו באיזה מקצוע הוא
מעדיף להתמקד באותה יחידת למידה, ומהו הזמן הנוח
לו ביותר לעשות זאת במהלך השבוע. דני השיב שהוא
רוצה ללמוד מתמטיקה. הוא נקב ביום ובשעה שנראים
לו מתאימים. לאחר מכן הנחיתי אותו כיצד ללמוד בסגנון
רב-ערוצי. הצעתי לו לרכוש לוח מחיק ולהתחיל לפתור
עליו תרגיל שנפתר בשיעור. זאת גם כדי להתחיל את
יחידת הלמידה בתנועה וגם כדי להעמיק את ההפנמה
של החומר מהשיעור. לאחר מכן המלצתי לו לשבת
בכיסא מסתובב עם גלגלים, לבחור מוזיקה קצבית ללא
מילים ולפתור תרגיל אחד או שניים. דני היה מרוצה
מהמטלה שנתתי לו, כי נראה היה לו שהוא יכול לעמוד
בה. הזכרתי לו שלפני שהוא מתחיל ללמוד בעזרת הלוח
המחיק שיאמר לעצמו: 'יש בי פחד, ומותר לי לפחד. עם
זאת, אני מסוגל ללמוד עכשיו במשך רבע שעה בדרך שלי
כי יש לי כלים'. כאשר הזכרתי לו את המשפט, ראיתי לפי
הבעת פניו שהוא באמת מאמין שהוא מסוגל.
בפגישה הבאה דני מיד סיפר לי שהוא למד בבית
מתמטיקה כפי שהגדרנו בפגישה. הוא לא זכר אם הוא
אמר לעצמו במדויק את המשפט על הפחד וחשב את
המחשבה האלטרנטיבית, אבל זה היה קיים באוויר,
לדבריו. הוא הצליח ללמוד עשרים וחמש דקות ופתר
)2015 ,
(ארנון
שלושה תרגילים."
ניסיון זה של דני ממחיש כיצד כאשר מגדירים משימה
קטנה וממוקדת ויודעים איך לעבוד עם הפחד ועם
המחשבה האלטרנטיבית, מצליחים להשיג עוד יותר
מהיעד שהוגדר. ניסיון ראשון ומדויק זה גרם לדני להיות
מרוצה מעצמו, והוא אמר שעכשיו הוא מאמין שהוא
.)2015 ,
מסוגל (ארנון
"בפגישות הבאות דיברנו על ניהול זמן, תזונה ושינה ונתתי
לדני המלצות כיצד להתנהל נכון יותר בנושאים אילו.
נפגשנו שלוש פעמים. במהלך הפגישות עקבתי אחר
ביצוע המשימות שהטלתי על דני מפגישה לפגישה. כל
שבוע הגדלנו בהדרגה את מספר יחידות הלמידה עד
שהגענו למצב שדני למד כמעט עשרים דקות או קצת
יותר בכל יום, ועשה זאת בדרך שלו. הוא ישב רוב הזמן
בקדמת הכיתה, השתתף יותר בשיעורים והניע את
הידיים ואת האצבעות במהלכם. כך הוא הבין הרבה יותר
את השיעור והפנים אותו.
המטרה החשובה ביותר שהושגה בפגישות עם דני הייתה
הצלחתו להשיג שליטה על הלמידה. דני הבין מהי דרך
הלימוד הנכונה ביותר עבורו והצליח ליישם אותה. הוא
הצליח לשבור את המעגל האינסופי של דחיינות והימנעות
ולקחת יותר אחריות על הלמידה שלו. דני לא הפך להיות
אדם אחר בעקבות הפגישות שלנו. עדיין יש לו נטייה
להתנהגות דחיינית בכל מה שקשור לביצוע משימות
לימודיות, וזה יהיה כך תמיד. אך בעקבות המפגשים
שלנו, יש לו יותר מודעות ויותר כלים כיצד להתמודד וכיצד
להפחית התנהגות דחיינית. והחשוב ביותר זה שדני החל
)2015 ,
(ארנון
להאמין שהוא מסוגל."
בהקשר התעסוקתי
דחיינותמשפיעה על עמידה בזמנים כגון השלמת פרויקטים
והצבת יעדים, ועל כן משפיעה על התפקוד השוטף
בעבודה וכן עשויה לגרור הידרדרות ביחסים עם המנהל
ועם חברי הצוות. דחיינות כרונית מוגדרת כעיכוב משימות
שלא לצורך, ללא רציונל, וכתוצאה מכך פגיעה בתפקוד.
כשעובד מחליט לדחות ביצוע מטלה מתוך שיקול דעת זו
אינה דחיינות. העובד ה"דחיין" יעכב את ביצוע המשימה על
אף שברור לו כי זה נוגד את האינטרסים שלו. על כן עובדים
דחיינים נוטים להשקיע פחות זמן הכנה במטלות שצפויות
להצליח ויותר זמן בכאלו שעתידות להיכשל. הם מעריכים
לא נכון את כמות הזמן שתידרש למשימה, מקדישים פחות
זמן לחיפוש מידע שיסייע בביצוע המשימה וצפויים להתחיל
משימה ברגע האחרון ולצפות לסיים אותה במהרה. ככלל
ניתן לומר כי הם ממוקדים בהווה ולא בעתיד. הם מדווחים
בעצמם על קשיים בעמידה בזמנים ותופסים את המושג
זמן כפחות ניתן לניהול, כלומר חשים שאין להם השפעה
ממשית עליו. יש שהנטייה לדחיינות נובעת מפחד מכישלון
ומרצון לשמור על תדמית אישית וחברתית, אנשים אלו
צפויים לנהל את זמנם בצורה לקויה ולדחות את תחילת
ביצוע המטלה, ויש שהנטייה לדחיינות נובעת מנטייה להיות
מוסחים מגירויים בקלות, אלו צפויים לנהל את זמנם בצורה
טובה לטווח הקצר ולתפקד בביצוע המשימה אך לא יוכלו
Ferrari & Diaz-
לתכנן קדימה את ביצוע המשימות שלהם (
.)
Morales
, 2007
מושפע
קבלת החלטה לגבי בחירת מקצוע
גם תהליך