8 / 68
2020
אפריל
8
חדשותהחטיבות
רגע בזמן שעוד אפשר היה להתכנס, להתחבר ולהתחבק כמו
שרגילים לעשות כשפוגשים משהו/י אהובים, כאשר מקבלים
משהו משמעותי מהזולת וכאשר משהו/י מצליחים לגעת בנו
בצורה עמוקה.
מניתוח ראשוני של המשוב של המשתתפים על הכנס ניתן
ללמוד שהוא עומד על שתי רגליים עיקריות. האחת זו חוויה
אישית - חוויית הלמידה והיכולת להתפתח ברמה המקצועית,
השנייה זו חוויה קולקטיבית - השייכות לקבוצה. קבוצה
מקצועית במקרה שלנו.
הפסיכולוג אלפרד אדלר גרס כי אנחנו כאן כולנו כדי לממש
תחושה של שייכות. שזו המטרה האנושית המשותפת לכולנו.
הוא המשיך והמשיג מה כוללת החוויה של מימוש תחושת
שייכות:
•
תחושת צמיחה והתפתחות
•
תחושה שביכולתי להועיל ולתרום
•
חוויה של היות הפרט בעל ערך ושווה ערך
•
חוויה שהפרט זוכה לקבל התייחסות אישית
•
חוויה של משמעות אישית
ביום־יום כולנו מפוזרים במקומות עבודה שונים, נמצאים
בנקודות זמן שונות בתהליכי ההכשרה שלנו ומבצעים מגוון
רחב של תפקידים. המשותף לכולנו, לפחות ברמת הכותרת,
הוא שכולנו פסיכולוגים של עולם העבודה. לכולנו יש תשוקה
משותפת והיא לראות את הפרט או הארגון משגשגים, והתשוקה
לסייע להם להגיע לשם.
העצירה לכמה ימים מדי שנה מאפשרת לנו להגיע לחוויית
יחד, כל אחד/ת מהמקום שמגיע/ה ממנו, להחליף מבטים,
פרספקטיבות, מידע שימושי, ובייחוד להרגיש גאים על הבית
המקצועי הזה שכולנו שייכים ושייכות אליו.
ימי העיון המוצעים לציבור הפסיכולוגים הם רבים ומגוונים. למה
לבחור דווקא בכנס השנתי?
לדידנו התשובה היא ברורה - כי זה לא רק ללמוד ולהרחיב דעת
ברמה הפרטית, אלא זה בשביל לקבל את החוויה הקולקטיבית
של השייכות.
גם השנה הצלחנו בכך.
אנחנו עם הפנים קדימה, חושבות איך להרחיב את הפעילות של
החטיבה ואיך לתת לאדוות של הכנס להגיע רחוק ככל האפשר,
אל כל הציבור שלנו, ולגייסו לקחת חלק בתרומה מעשית ובעצם
השתתפותו בפעילות.
אנחנו תמיד שמחות למתנדבות ולמתנדבים חדשים - לגמרי
יש מקום.
נסיים בברכת בריאות טובה וביטחון אישי והמשך צמיחה
כפרטים וכחברה.
שלכם,
ועד החטיבה
דבר החטיבה הרפואית
חברי חטיבה יקרים,
שפע מילים כבר נכתבו על הקורונה, ועל ההזדמנות שהיא מביאה
עימה.
רבות נכתב גם על הפרידות שהיא מביאה איתה, פרידות
מתפיסות ושגרות מוכרות לצד האדפטיביות והשינויים החדים
שהיא מייצרת בקליניקה, בבתי החולים, במרפאות וכמובן בחיים
הפרטיים שלנו.
זו אולי הפעם הראשונה שבה אנחנו והמטופלים שלנו שותפים
לחרדה משותפת, כולנו באותה סירה, אנו נבדלים זה מזה בעמדה
אל מול הסירה.
קהילת הפסיכולוגים הרפואיים הייתה אמורה להיות בכנס
השלישי שלה, בסוף מרץ. הכנס נדחה בשל דרישת הריחוק
החברתי שהיא הביאה איתה. נושא הכנס, "פסיכולוגיה רפואית
במעגל החיים", נבחר באופן אינטואיטיבי על ידי צוות ההיגוי של
הכנס, על ארוחת צהריים מתובלת ביין ואהבה, וחלומות, על איך
ייראה הכנס ומה מהותו.
ובשולחן ההוא עוד לא הייתה קורונה, ואז היא הגיעה, וגרמה
לסוגיה של מעגל החיים להיות כל כך רלוונטית.
פתאום הנושא של חיים ומוות נהיה רלוונטי לכל אחד מאיתנו. יש
מאיתנו המטפלים, שזה המפגש הקרוב הראשון להם עם איום
המוות, מה שמאפשר הרחבת הלב לאלה שכבר פגשו בו בעבר,
או שפוגשים אותו מפעם לפעם.
על אף החשש ליפול לקלישאות, בלתי נמנע יהיה לומר שהקורונה
לא רק שהיא מזמינה שינוי, היא לעיתים אף כופה אותו עלינו, כמו
אומרת לנו: "המצב השתנה - תשתנה".
והפסיכולוגים והפסיכולוגיות הרפואיים בימים אלה פרושים