12 / 68
2020
אפריל
12
משולחנהשל
וקשר עין. שאלות פילוסופיות מתעוררות באשר לקשר בין
אדם לאדם. האם נכנסנו לעידן של שינוי אופנות הקשר
הבין־אישי? עידן שבו נפגוש אלה את אלה עם מסכות? עידן
שבו חלק משרירי הפנים, אמצעי ההבעה הרגשית הטבעיים
שלנו, יהיו מוסתרים מן העין? נצטרך לתווך את הבעת הפנים
במילים: "אתה לא רואה, עכשיו אני מחייכת". איך נבחין בין
חיוך אותנטי לבין חיוך מנומס? מושג הזמן מתעתע, קשה לנו
להפנים מה השתנה בחיינו בתוך קצת יותר מחודש. בעיקר
אנו חסרים תמונת עתיד באשר לאורחות החיים שיאפיינו
את חיינו בשבועות הבאים. חסרה לנו המשגה והפנמה של
המשמעויות האישיות והבין־אישיות של התקופה החדשה
בחיינו. סימני שאלה אקזיסטנציאליים.
מה באשר לשירות פסיכולוגי־חינוכי בעת קורונה?
השירות הפסיכולוגי־חינוכי מוצא עצמו בתהליך מקביל
נאבק על ההנכחה של הנפש. במהלך השבועות הראשונים
רוח ההישרדות מקבלת את ביטויה במונח: עובדים חיוניים.
הנחיות משרד הפנים בנוגע להעסקת הפסיכולוגים
החיוניים מקבלת פרשנות שונה ברשויות מקומיות שונות.
כל רשות מחליטה על היקף העסקת הפסיכולוגים מאפס
אחוז העסקה ועד מאה אחוזים. החיוניות הפורמלית
והחיוניות שבליבה הפרופסיונלית מתגלות כזרות זו לזו.
מנהלי השפ"חים מצאו עצמם במלחמה חדשה, כשהם
נאבקים על ההנכחה של הנפש. הדיסוננס בין העמדת
הפסיכולוגים החינוכיים של משרד החינוך כאנשי בריאות
הנפש של מערכת החינוך והקהילה לבין סוגיות של צמצום
כוח האדם הפעיל ברשויות, היה קשה במיוחד לניהול.
בערב חג הפסח פרסמה ממשלת ישראל תקנות חירום
שבהן הוחרגו על פי בקשת משרד החינוך הפסיכולוגים
החינוכיים ועובדי קידום נוער, לצד החרגת העו"סים בהתאם
לבקשת משרד הרווחה. התקנות הן בבחינת מסר לציבור.
בכל מצבי החירום שפקדו את ישראל בעבר לא היה ספק
באשר לחשיבות מתן עזרה ראשונה נפשית, רציפות הקשר
בין מטפל למטופל, תמיכה והסברה פסיכולוגית בקנה מידה
רחב ויצירת קשר עם תלמידים, הורים וצוותי חינוך. יתרה
מזאת, הציבור זקוק לנורמליזציה וללגיטימציה של החוויה
הרגשית: הפחדים, החרדות, הייאוש, הדיכאון והתקווה.
לאנשי בריאות נפש נודע תפקיד חשוב בעת הזו. תפקידם
לפעול בהיבטים פתוגניים וסלוטוגניים. לפסיכולוגים
החינוכיים יש הזכות בימים אלה להבטיח רציפות של
השירות. מזה, המשך הטיפולים הפסיכולוגיים באופן מקוון
והערכות הסיכון, ומזה, פעולות מחסנות נפשית, פנייה
) להורים, הערכת "מד מצב
reaching out
אקטיבית (
הרוח", בירור הצרכים ומתן הזדמנות להיוועצות וסיוע.
מצאנו שפנייה להורים בשאלונים באמצעים מגוונים הביאה
לפניות רבות של הורים. פניות רבות התקבלו גם מיועצים
חינוכיים, מורים וגננות שנמצאו בקשר עם תלמידים, ופנו
במקרים שבהם חוו ילד הנתון במצוקה. כן למדנו על יוזמות
יצירתיות של יצירת קשר של הפסיכולוגים עם תלמידים,
הורים וצוותי חינוך ומתן סוגים חדשים של שירות פסיכולוגי
חינוכי.
עידן חדש בשדה יחסי מורה־תלמיד ומלאכת ההוראה
נפתח. הפדגוגיה החדשה של למידה מרחוק מספקת
רציפות מסוג חדש. משדרים, תרתי משמע, תכנים לימודיים
לצד מסר חינוכי־חברתי. יש צורך להחזיק את המתח
שבין הערך הרב של רציפות הלמידה והקשר בין מורה
לתלמיד אל מול קשיים של כל אחד מהשותפים במעשה
החינוכי החדש. הקושי של תלמידים ללמידה באמצעות
מסך, ישיבה ממושכת, התמקמות בתוך קבוצה באמצעים
טכנולוגיים ולעיתים חוויה של ניכור כלפי המדיה החדשה.
הורים שמתקשים לא אחת להתמודד עם הציפייה להפוך
את הבית לכיתה רב גילית של תלמידים ממושמעים, ואנשי
החינוך שנדרשים למיומנויות חדשות לחלוטין של דרכי
הוראה, מיומנויות החזקה של כיתה וקשר עם תלמידים,
בתוך פרק זמן קצר כל כך. שינוי רב ממדי זה, מזמין את
הפסיכולוגים להתבוננות חדשה על האקולוגיה הנפשית
של מקבלי השירות בגן הילדים ובבית הספר, בחינוך הרגיל
ובחינוך המיוחד.
הנפש, זו הלומדת את המציאות, מגלה יכולות הסתגלות
מופלאות, אך יודעת גם סבל וכאב מה הם, והיא מחשבת
מסלול מחדש. יש לפסיכולוגים ולכלל העוסקים בתחום
הנפש זכות וחובה ללמוד מקרוב "מה השתנה הלילה הזה".
ניצב בפנינו אתגר ללמוד, להמשיג ולהתאים את השירות
הפסיכולוגי־חינוכי לעידן חדש זה.
גילוי נאות: אני כותבת לפסיכואקטואליה זה מספר שנים.
זו לי הפעם הראשונה שבה אני חווה את הכתיבה כמעין
מתן עדות, במציאות של שינוי העובר על המין האנושי כולו.
הקשר בין הזמן, התוכן וההמשגה משתנים יומיום באורח
חמקמק. חוויה של התייחסות להיום, מבלי לדעת את המחר.
תקווה, למידה ובריאות טובה לכולם,
חוה