14 / 68
2020
אפריל
14
לבדיות מתפתחת מחוויית לבדיות רגועה של התינוק בנוכחות
דמות התקשרות משמעותית (לרוב, האם). נוכחותה של אם
,)
Winnicott, 1958, 1963
טובה דיה, כפי שמכנה אותה ויניקוט (
זמינה תגובתית ורגישה לצורכי התינוק, מאפשרת לו מרחב
."
going
on
being
בטוח שבו הוא יכול להתקיים במצב של "
במצב זה, כיוון שהתינוק איננו מונע מדחפים ביולוגיים דחופים
ויכול להרגיש בטוח בנוכחות אימו, הוא יכול ליהנות מהיותו במצב
Winnicott
נפשי רגוע ולחוות תחושת ורגשות באופן מודע ונוכח (,
). אולם אם האם מגיבה באופן חודרני ולא מאפשרת
1958
לתינוק להישאר במצב המנוחה של לבדיות, התינוק לא יכול
לחוות באופן מלא ולהכיר את דחפיו, תחושותיו ורגשותיו כחלק
מהתפתחות העצמי שלו. בדומה לכך, אם האם איננה זמינה או
תגובתית כשהתינוק זקוק לה, דחפיו, תחושותיו ורגשותיו עלולים
להציף אותו ולגרום מתח ופחד כאשר יהיה לבדו. למעשה, רק
כאשר האם (או דמות הורית אחרת) תגיב לתינוק באופן אוהב
ולא חודרני, הוא יוכל להכיר, ליהנות ולחקור את חוויותיו הפנימיות
). בהדרגה, תינוקות מפנימים
Tuber, 2008
באופן פתוח ונינוח (
ייצוג של הורה אוהב ותומך ומסגלים את היכולת ליהנות מרגעים
.)
Winnicott
,
1958
,
1963
של לבדיות (
), אנו מציעים
Winnicott, 1958, 1963
על פי ההסקה של ויניקוט (
כי היכולת להיות לבד באופן נינוח ונעים מאפשרת לאדם ליהנות
הן מתחושת עצמיותו והן מהיותו קרוב וקשור לאחר אוהב. לפי
), אדם שפיתח את היכולת
Winnicott, 1958
מונחיו של ויניקוט (
להיות לבד, הוא לעולם לא באמת לבד. למעשה, כאשר אדם עם
עצמו, הוא בזיקה נפשית לאדם קרוב מיטיב, כך שאיננו מרגיש
בודד. נוכחות מופנמת זו זמינה עבורו בתודעתו לכשיזדקק לכך.
לפיכך, אם היכולת להיות לבד מתפתחת באופן בריא, רגעים
של לבדיות מעוררים בעצמי הפעלה מחדש של ייצוגים מנטליים
של אחר משמעותי אוהב, לא חודרני, שניתן לסמוך עליו. ויניקוט
) טען שאדם בוגר יכול להשתמש ברגעים
Winnicott, 1958
(
הללו כדי לווסת חרדה ולפעול בשוויון נפש רגשי כלפי אירועים
מעוררי לחץ, בעודו נשען על הייצוגים המופנמים של דמויות
ההתקשרות שלו המעניקים לו ביטחון ואהבה.
עולה אפוא החשיבות בהבחנה בין: (א) לבדיות במובן של
נסיגה חברתית וניתוק מהאחר באופן מאיים ומדכא, אל מול (ב)
התפתחות בריאה של היכולת להיות לבד באופן נינוח ומתוך
שמירה על יחסים קרובים עם אדם אוהב. הבחנה הכרחית נוספת
היא בין היכולת להיות לבד (כלומר להרגיש נוח במהלך פרקי זמן
של לבדיות בנוכחות האחר) לעומת הזיקה או ההעדפה ללבדיות
(מוטיבציה פנימית לחיפוש יזום של האדם להיות לבד פיזית
ורחוק מאחרים).
אדם שפיתח את היכולת להיות לבד, הוא
לעולם לא באמת לבד
בבגרות, יחסים רומנטיים ונישואין מספקים את המרחב העיקרי
שבו אדם יכול ליהנות מלבדיות בנוכחות אדם אחר. שותף ליחסים
רומנטיים הוא דמות התקשרות משמעותית בחייו הבוגרים של
האדם. מעניין לדעתנו לבחון את השפעת דינמיקת ההתקשרות
בין בני הזוג על היכולת להיות לבד אחד בנוכחות השני. ויניקוט
אומנם התייחס לדיאדת "אם־תינוק", אך התובנות הנובעות
מכתביו רלוונטיות לדיאדה של בני זוג בבגרות.
תחושות פנימיות של ביטחון המתפתחות במהלך אינטראקציות
עם דמויות התקשרות אוהבות ותגובתיות הן בעלות תרומה
חשובה להתפתחות היכולת להיות לבד וליהנות מלבדיות.
מבוגרים בעלי תחושה חזקה של ביטחון בהתקשרות נוטים
לשמור על ייצוגים חיוביים של אחרים משמעותיים ולהישען על
ייצוגים אלו כדי להקל על תחושת לחץ וכדי לעסוק בנינוחות
.)
Mikulincer & Shaver
,
2016
והנאה בחקירה, משחק ולמידה (
ייצוגים מיטיבים אלו אף מאפשרים להם ליהנות מלבדיות מבלי
לחשוש מחוסר קבלה, דחייה או חודרנות מצד שותפיהם. בניגוד
לכך, חוסר ביטחון בהתקשרות עלול להפריע ליכולתו של האדם
ליהנות ולהרוויח מרגעים שבהם הוא לבד, ואף לעודד דחייה
.)
Marcoen et al., 1987
) (
aversion to aloneness
מלבדיות (
הקושי ליהנות מלבדיות מתבטא במיוחד בקרב אנשים עם חרדת
התקשרות גבוהה, שכן יש להם צורך לא מסופק להיות קרוב
לאחר, והם נוטים לדאוג ואף להגיב בחרדה במצבים שבהם
קירבה זו נראית בלתי זמינה או בעת שיש איום לפרידה או נטישה
.)
Hazan & Shaver, 1987; Shaver & Mikulincer, 2002
(
יתרה מכך, אנשים בעלי התקשרות חרדה עלולים להתנגד למצב
שבו בני זוגם ירצו להיות לבד, להיכנס למתח ברגעים שבני
זוגם נמצאים במצב של לבדיות ואף להפריע להם ברגעים אלו.
חוסר תשומת לב, דחייה או חוסר זמינותו של בן הזוג מעלה אצל