65 / 68
פסיכואקטואליה
65
הפינה המשפטית
מה מקובל על פי הספרות המקצועית לכלול בתרשומת
שאלה:
אישית של פסיכולוג?
תשובה: ניתנו פרשנויות שונות ובהן דגשים שונים. מבחינה
מקצועית אפנה קוראינו לספרם החשוב של ד''ר אכמון , פרופ'
סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול
וייל ופרופ' שפלר,
). בבג"ץ פלונית הנ"ל נכתב
2007 ,
(מהדורה שלישית
הנפשי
על בסיס האמור בספר כי "הרישומים הפנימיים משמשים
את המטפלים לצרכי מחקר, הכשרה והדרכה, ומעקב אישי
שלהם על תהליך העבודה. בתרשומות אלה, המטפלים
רושמים הערכות, הרהורים והגיגים, התלבטויות וספקות,
תחושות, סברות, התרשמויות אישיות וכן את כל ההתרשמויות
הקליניות שהמטפל פיתח במהלך המפגש הטיפולי, בהתבסס
על התנהגות המטופל או על דבריו... בדיקת מהלכי המטפל
ותרומתם להליך הטיפולי".
נפנה גם לדברים שכתבנו במאמרינו ובמקורות שהבאנו
). החיסיון הפסיכולוגי, מה שנותר ממנו והיכן
2015( '
(אברהמי, ב
בכל זאת ישמור הפסיכולוג תרשומות אישיות. פסיכואקטואליה,
.)56-53 ,
אפריל
כיצד הדברים עולים בקנה אחד עם חובת בית המשפט
שאלה:
להגיע לחקר האמת? הרי מסתירים או נמנעים מלגלות חלק
מהרישומים ומהחומר?
תשובה: ניתן לומר כי התרשומת האישית היא רשמים
סובייקטיביים של הפסיכולוג. בחוות דעת להסתדרות
הפסיכולוגים שנתנו ופרסמנו עוד לפני שנים, הבענו את
הדעה כי תרשומת אישית תכלול רישומים בדבר התרשמות
סובייקטיבית של המטפל, זאת לעומת רישום נתונים
אובייקטיביים ומסקנות מקצועיות המחייבות מהם שייכללו
ברשומה הפסיכולוגית. חוות דעת זו צוטטה בספרות ובפסיקת
בית המשפט העליון (פס"ד פלונית הנ"ל. ראו גם מאמרו של ד"ר
אבי רימר ממשרדנו: "רשומה רפואית, מידע רפואי ומה ביניהם",
פורסם באתר הפ"י).
מבחינה מעשית ניתן להסתמך על כך בוודאות?
שאלה:
תשובה: עדיין הדברים לא פשוטים, ולדעתי כל יישום מעשי צריך
להיות בזהירות ובאחריות.
נראה לי כי כיום כבר יש הכרה בכך כי התרשומת האישית
אינה חלק מהרשומה הטיפולית ואין לדרוש שהמטפל יחשוף
רשומות אלה, בשונה מרשומות רפואיות ופסיכולוגיות. יש ביטוי
לכך בפסק דינו של כבוד השופט יצחק עמית (בג"צ פלונית
הנ"ל). מלומדים כתבו על כך כי "התרשומת האישית נועדה
לאפשר למטפלים מרחב מקצועי מוגן להרהר ולהתלבט
בהתרשמותיהם מחשבותיהם ודעותיהם" (לדרמן, ש' ושפלר, ג'
). ניהול רישום כפול בפסיכותרפיה פסיכו־דינמית: הגנה
2011(
נוספת לפרטיותו של המטופל בהקשר של הטיפול הנפשי.
.)88 ,84 43
רפואה ומשפט
היישום המעשי לא פשוט. הקו המבחין בין האובייקטיבי לבין
הסובייקטיבי לגבי ממצאים, הערות, התרשמות ומסקנות של
פסיכולוג אינו חד וחלק. הקו המבחין עלול להיות במחלוקת
). הרשומה
2012( '
ונושא לדיון (נא ראו גיל, צ' ואברהמי, ב
הפסיכולוגית בבית המשפט בהליך אזרחי, או: של מי הרשומה
.)62 ,45
הזו? רפואה ומשפט
אציין כי הערתו של השופט עמית נאמרה לגבי הליכים ומשפטים
אזרחיים. היא לא נאמרה לגבי משפטים פליליים, ובהם לדעתי
המצב והתוצאה המשפטית עשויים להיות שונים.
האם חובת הסודיות והחיסיון הפסיכולוגי יכולים להגן על
שאלה:
הרשומה הפסיכולוגית או התרשומת האישית מפני חשיפה?
תשובה: כן, אבל נראה כי באופן חלקי, יחסי ולא מוחלט. המחוקק
לחוק הפסיכולוגים,
7
הכיר אומנם בחובת הסודיות בסעיף
לחוק זכויות החולה, אך בית המשפט
19
ובסעיף
1977-
תשל"ז
רשאי להסיר את החיסיון. בתי המשפט שוקלים כל מקרה
בהתאם לנסיבותיו ובוחנים האם האינטרס לגלות את הרשומה
הפסיכולוגית ואת התרשומת האישית ולקבלן כראיה עולה על
האינטרס להשאיר אותן חסויות.
בחינת דרכם ופסקי הדין של בתי המשפט הלכה למעשה
מלמדת לדעתי על העדפה ברורה להסיר חיסיון ולחייב ולמסור
את הרשומות בעיקר במשפטים פליליים.
מניסיוני עליי לומר כי בתי המשפט נוהגים לראות בחקר האמת
מטרה, ונותנים לכך משקל מכריע.
, על ביתהמשפט
1971-
לפקודתהראיות, תשל"א
50
על פי סעיף
להניח על כפות המאזניים בכל מקרה ומקרה את השיקולים
לכאן או לכאן. פקודת הראיות (שהיא במעמד חוק) קובעת כי
פסיכולוג־מומחה לא חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם
שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עבודתו כפסיכולוג, והוא
מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לפסיכולוג בדרך כלל מתוך
אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החיסיון או שמצא
בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף
מן העניין שיש לא לגלותה.
עדיין, לדעתי, העדר חובה למסור תרשומת אישית והעדר
זכויות של החולה והמטופל מחוק זכויות החולה אינה נוטלת
מבית המשפט סמכות זו שיש לו להורות על גילוי, בעיקר