53 / 68
פסיכואקטואליה
53
השבועות הראשונים אחרי הלידה -
חוויה בקרב יהודי אתיופיה
במאמר זה אנו רוצות לתאר מנהג שהתקיים שנים רבות בקרב
יהודי אתיופיה, ויש משפחות שמקיימות אותו גם כיום בארץ, באופן
מותאם לימינו. המנהג קשור להתנהלות המשפחתית בשבועות
הראשונים לאחר הלידה. בחלק הראשון נתאר את ההקשרים
השונים של הורות ומשפחה כמבנים חברתיים־פסיכולוגיים
מתפתחים ומשתנים. אנו תומכות בתפיסהשלפיה מבנה ודינמיקה
של משפחה והתנהלות הורית הם תלויי הקשרים סביבתיים:
הקשר אנתרופולוגי, הקשר היסטורי־סוציולוגי והקשר פסיכולוגי.
כלומר, הורות משתנה לאורך זמן היסטורי, לרוחב מרחב גאוגרפי־
אנתרופולוגי ולעומק פסיכולוגי. בחלק השני נתאר את המנהג
של יהודי אתיופיה תוך שימוש בציטוטים ממעט ראיונות שערכנו,
וננתח את המשמעויות הפסיכולוגיות של השלכותיו דרך תאוריות
מוכרות.
במרחב ההיסטורי־סוציולוגי, חברות שונות ממציאות או מוצאות
מחדש את הילדות וההורות בתוך הקשר של המשפחה. הקשר
הורה־ילד לא נתפס תמיד כ"טבעי", אלא מוגדר על ידי החברה או
התקופה. הורות יכולה להיות מובנית בהקשר דתי־מוסרי, בהקשר
כלכלי, בהקשר רפואי או פסיכולוגי ולאחרונה בהקשר משפטי.
היו תקופות בהיסטוריה, למשל, שבהן ילדים היו משאב כלכלי
חשוב למשפחה, והיו תקופות שבהן הורים נדרשו לא להפגין
, פן נפשם תושחת. בתקופות אלו,
7
ביטויי אהבה לילדיהם מגיל
גם אם היה קשר רגשי בין הורים לילדים, הילדים היו מעל לכול
מקור כלכלי עבור ההורים. לעומת זאת, כיום במשפחה המערבית
ילדים הפכו להיות עול כלכלי כבד, בעיקר נוכח הארכת התקופה
שבה עליהם ללמוד מקצוע ודחיית התחלת התעסוקה. וגם לאחר
שיתחילו לעבוד, ההכנסה של הילדים לא תגיע להורים.
מבחינה היסטורית, למשל, באירופה במחצית השנייה של המאה
, ילדים היו חסרי מעמד משפטי. הם היו "חפץ" השייך
18־
ה
להוריהם שיכלו לעשות בהם כרצונם. הם יכלו, למשל, למכור את
הורשעה אישה על "גרימת נזק
1751־
ילדם או אף לפגוע בגופו. ב
לרכוש הזולת" לאחר שניקרה את עיניהם של ילדים שאינם שלה
כדי שיקבצו עבורה נדבות. הדגש הוא על כך ש"הילדים לא היו
שלה". על האישה נגזרו שנתיים מאסר. נשות האצולה לא הניקו
את תינוקותיהן ואלה נמסרו למינקת, ולפעמים עברו לגור בביתה.
האם ביקרה את תינוקה כמה פעמים בשנה בלבד. אם שמסרה
את תינוקה למינקת לא נחשבה אם רעה אלא בעלת מעמד סוציו־
פרסם ג'ון לוק מאמר "כמה הרהורים על
1763־
אקונומי גבוה. ב
התינוק", ובו העלה את חובת המדינה לחינוך ילדיה. המאמר
דיבר על כך שהילד נולד "לוח חלק" ומה ש"ייכתב" עליו במשך
השנים הוא תוצאות הפעילות של הוריו ושל המדינה. שנים רבות
,
CROC
, נכנסה לתוקף האמנה לזכויות הילד,
1989־
לאחר מכן, ב
. האמנה הדגישה תקופה חדשה שבה
1991־
ואושרה בישראל ב
לילד יש זכויות משלו מתוקף היותו אדם. הוא אינו רכושם של הוריו
לעשות בו כרצונם.
מחקרים אנתרופולוגיים רבים מתארים את הקשר של ההורים
אל ילדיהם. בשנות השבעים יצאה ג'ין לידלוף לטיול בוונצואלה
ופגשה את אנשי שבט היקואנה, שבעת ההיא טרם נחשפו למערב.
היא הבחינה שהתינוקות בשבט כמעט אינם בוכים והם נראו לה
רגועים ומאושרים יותר מילדי המערב שהכירה. היא חיה עם
השבט כשנתיים וזיהתה שלושה עקרונות של גידול ילדים:
) התינוק
2( ;
שעות ביממה
24
) בשבט תינוק נישא על גוף אמו
1(
זוכה לעצמאות כמעט מלאה מהרגע שבו הוא מתרחק מאמו,
) התינוק עומד
3( ;
וההורים סומכים לגמרי על חוש ההישרדות שלו
במרכז תשומת הלב של הוריו. בחברה המערבית אימהות נחשבות
האדם החשוב ביותר בחיי הילד, אך תפיסה זו אינה אוניברסלית.
ממחקרים אנתרופולוגיים עולה שאלת ההכרחיות של הקשר אם־
ילד כסביבה מטפחת, בטוחה ויציבה ונשאלת השאלה אם סביבה
כזו היא תופעה סוציו־היסטורית. הרעיון של ההורים, במיוחד האם,
טלי סמני, מירי נהרי
טלי סמני היא פסיכולוגית קלינית ואקטיביסטית. עוסקת בגיוון ורב תרבותיות והייתה שותפה לכתיבת מאמר בנושא זה בהקשר תעסוקתי. הקימה וניהלה מרכז הורה־
. כיום מנחה במיזם מקום
2018
לשנת
40־
לרשימת הצעירים והצעירות המבטיחים מתחת ל
דה מרקר
ילד בלוד עבור הורים וילדים ממוצא אתיופי ונבחרה על ידי עיתון
של מעוז ומשרד הפנים לצד טיפולים פרטניים בקליניקה. פעילה חברתית ומתנדבת בקבוצת יוצאי אתיופיה בבריאות הנפש ובפורום קידום בריאות יוצאי אתיופיה.
[email protected]"אם ילדיה של הקהילה חשובים לה, עליה לטפח את הוריהם".
- בולבי
פינתההורות