12 / 68
2020
יולי
12
הפסיכולוגיתהראשית במשרד החינוך
ד"ר חוה פרידמן,
בתחילת חודש יוני השתתפתי לראשונה בחתונה בזמן
קורונה. כמקובל באירועים בזמנים של שגרה, השולחן
שלנו היה שולחן של חברים לעבודה, כולנו פסיכולוגים
חינוכיים. ניתן היה להרגיש את השמחה ולראותה על פניהם
של המוזמנים. תהיתי אם לבד משמחתנו לראות חתן וכלה
מאושרים, הבאים בברית הנישואין ומקימים בית בישראל,
האם יש כאן עוד מרכיבים התורמים לאווירה? כיצד משפיעה
עלינו ההזדמנות לחגוג חתונה כשעננת הקורונה נוכחת פה
מזה כארבעה חודשים? מה מסמלת עבורנו השתתפות
ראשונה בשמחה, שנדחתה בשל הנחיות הסגר והגבלות
ההתכנסות? ייתכן שהחתן והכלה העניקו לנו את שמחתם
במתנה.
לאחר דקות ארוכות של שיח על הא ועל דא, ליד שולחן
עמוס כל טוב, התחלנו לדבר על עבודה. בשלב מסוים
התחוור לי שהשולחן נחלק לשניים. בצידו האחד, מדברים
על רשמי השתתפות הפסיכולוגים בוועדות זכאות ואפיון.
נדמה שמתוך מְכל שופע אכפתיות, עולים רגשות של דאגה,
כאב, כעס ואכזבה. בצידו האחר של השולחן התוכן אחר וגם
האפקט הרגשי. כאן מדברים במאור פנים על הזדמנויות
חדשות שנבטו בשפ"חים, בתוך משבר הקורונה, עם הפנים
לחיסון נפשי של הקהילה.
בצידו האחד של השולחן תיארו מנהלי שפ"חים דאגה
אותנטית באשר למקומו של הקול הפסיכולוגי. ניתן היה
להתרשם מחרדה ממשית באשר לאובדן החופש הדרוש
למקצוע הפסיכולוגיה כדי לייצג נאמנה את הצרכים
ההתפתחותיים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים. דיבור שנוגע
ללב ליבה של הזהות המקצועית והאתיקה של הפרופסיה.
בצידו האחר של השולחן תוארו יוזמות יצירתיות של
פסיכולוגים בשפ"חים לפנייה לקהלים רחבים בעיר או
ברשות. דובר על ציודם של הורים וצוותי חינוך במשמעות,
המשגה וכלים של הכלה רגשית בזמן קורונה. תוארו שיחות
בזום או בצ'ט של הפסיכולוגים עם קהלים מגוונים, בנושאי
המעבר ממעון לגן ומגן לבית הספר, שיח על תפקידו של
המבוגר המשמעותי (הורה ומורה) בעת הזו, היבטים רגשיים
בקשר מורה־תלמיד בזמן הלמידה מרחוק ובלמידה פנים
אל פנים, ועוד. ניכר כי מדובר בהזדמנות נדירה ליזום וליצור
לקהלים רחבים.
psycho
-
education
דרכים חדשות של
ניתן היה לחוש בתשוקה לנתינה מקצועית משמעותית.
בכל אחד מחלקי השולחן הבליח נושא החרגת הפסיכולוגים
החינוכיים כעובדים חיוניים בזמן הקורונה. סימן השאלה
שריחף מעל שאלת החיוניות עם פרוץ המגפה, וההנחיות
בדבר העסקה חלקית של עובדים ברשויות המקומיות
ובמשק בכלל, נחווה כשבר עמוק. נפער פער בין תחושת
האחריות והמחויבות המקצועית הנטועה בליבם של
הפסיכולוגים לבין הסטטוס המקצועי שנכפה עד להחרגה
בתקנות החירום.
הייתי עסוקה במשמעות של השיח הזה. מה זימנה לנו
החתונה בזמן קורונה? המרחב המיוחד הזה בו אנו חוגגים
צמיחה אנושית, והשתתפות בברית אוהבים, הזמין אותנו
הפסיכולוגים לדיבור כן על ההוויה הפרופסיונלית.
על רחבת הריקודים רקד הזוג הצעיר, והדיון שלנו העמיק
והתפתח כשהוא נוגע במשאלת ההשפעה המקצועית שלנו.
על מי רוצים הדוברים משני עברי השולחן להשפיע? מה הן
זירות ההשפעה המשמעותיות? מהם הגבולות האתיים של
המקצוע במצבי משבר? מה נרצה לקחת איתנו מתקופת
הקורונה אל שגרת העבודה שלנו? הקולות משני עברי
השולחן גרמו לי להאמין שמתוך חוויית הכאב והחסר מתגלה
פוטנציאל ההשפעה הגדול של הפסיכולוגיה החינוכית.
הרב שבירך את הזוג הצעיר בזמן החופה, דיבר על כוחם
של יחסים לצלוח משברים במהלך החיים. חתונה, קורונה
ופסיכולוגיה חינוכית!
בברכת קיץ של בריאות, הפוגה וכל טוב,
חוה
חתונה, קורונה ופסיכולוגיה חינוכית
משולחנהשל