58 / 68
2020
יולי
58
משולחנהשל ועדתהאתיקה
עדיין לא חזרו לשגרה מלאה וליציבות הקודמת, תוצאות המבחנים
אכן ישקפו את מצבו של המאובחן, או שהן תהיינה מוטות גם
מההשלכות הנפשיות של המצב.
עמדת ועדת האתיקה לסוגיית עריכת האבחונים בתנאים הלא
שגרתיים היא, כי כמו בכל התערבות פסיכולוגית, גם בסוגיה זו
יש לשקול את הנסיבות המיוחדות ולקבל החלטה בכל מקרה
לגופו. זאת בהתאם למטרה האבחונית וההיתכנות או הנחיצות
של השגתה בנסיבות אלה, ושיקול דעת גם לגבי ההשלכות
הפוטנציאליות של דחיית ההערכה.
קיומה של הערכה במרחק פיזי מהלקוח, לא כל שכן באמצעים
מרחוק, לא אפשרית בנסיבות מקצועיות כאלה ואחרות (לדוגמה
במקרים שבהם המאובחן הוא ילד צעיר, או כשיש צורך בשימוש
בחומרים ביצועיים). יחד עם זאת, כשהחלופה היא לא לקיים את
ההערכה כלל, חשוב לבחון את היתרונות והחסרונות לכל מקרה
ספציפי ומתוך כך גם את דחיפות השאלה האבחונית. כחלק
מתהליך זה, יש לשקול מהם כלי האבחון הנחוצים על מנת להגיע
לאבחנה, שכן אין דינו של אבחון באמצעים מרחוק המבוסס
על ראיונות ושאלונים הניתנים להעברה בעל פה, וכולל תצפית
בווידאו, לדינו של אבחון המבוסס גם על תפעול חפצים כדוגמת
מבחן אינטליגנציה.
הפרת סודיות מול גורם שלישי
וחשיפת זהות מטופלים
אל הוועדה הופנו בתקופת התפרצות מגפת הקורונה שאלות
של פסיכולוגים בדבר הדרישה האפשרית של משרד הבריאות
לחשיפת שמות מטופלים, כשהדבר נדרש במסגרת המאבק
בהתפשטות המגפה.
עקרון שמירת הסודיות, הפרטיות והחיסיון על פרטי הלקוח, הינו
תנאי חיוני ומרכזי בכל התערבות פסיכולוגית. יחד עם זאת, גם
לעקרון זה סייגים, וקיימים תנאים שבהם הפסיכולוג נדרש או חייב
לסגת מחובת הסודיות. אלו באים לידי ביטוי בזמנים שגרתיים
בעיקר במצבי סיכון של המטופל.
העיקרון המנחה מצבי שגרה מקבל משמעות רבה יותר במצבי
חירום, ועל פיו קדושת החיים עומדת מעל לחובת הסודיות. עיקרון
זה מתיר לפסיכולוג להפר את הסודיות כאשר הפרת הסודיות
חיונית לצורך שמירת החיים.
מגפתהקורונהכמגפהמסכנתחיים, יכלהבעתהתפרצותהמגפה,
ויכולה גם בתקופת שגרת הקורונה, להעמיד פסיכולוגים במצב
שבו עליהם לחשוף את זהות מטופליהם, לצורך שמירה על חייהם
או חיי המטופלים, למשל כאשר המטפל אובחן כנושא הנגיף,
ונדרש לתת את שמות האנשים שאיתם בא במגע בימים שקדמו
לאבחנה. הוועדה המליצה כי במצבים כגון אלה חיוני שהפסיכולוג
יידע אישית את המטופלים שאיתם נפגש על היותו נשא של הנגיף
או חולה במחלה. אם גורמי משרד הבריאות יקבלו את הודעתו כי
הודיע לכל הלקוחות הרלוונטיים, ניתן להימנע מחשיפת השמות
והפרת החיסיון. יחד עם זאת, והיות ויש להבטיח שמירת החיים
ומניעת התפשטות המחלה, אם לא עלה בידי הפסיכולוג ליידע
את המטופל או שהרשויות דורשות זאת, אין מנוס מחשיפת שמות
המטופלים כנדרש על ידי משרד הבריאות.
קונפליקטים בין מחויבויות סותרות בעבודת
הפסיכולוג בעת מגפת הקורונה
המעבר לטיפול מרחוק נעשה בתקופה זו הן במערכות ציבוריות
והן במסגרות פרטיות. יחד עם זאת, מאחר שמגפת הקורונה ייצגה
מצב חדש ובמידה רבה לא ידוע ודינמי, ההיתכנותשל קונפליקטים
בין מחויבויות סותרות של הפסיכולוג עלולה הייתה להיות שכיחה
יותר מאשר בשגרה. למשל, במצבים שבהם ההנחיות של מערכות
ציבוריות ופרטיות המעסיקות פסיכולוגים לא עלו בקנה אחד עם
התפיסה המקצועית־אתית של הפסיכולוג, עם הנחיות משרד
הבריאות או עם הצורך של הפסיכולוג להבטיח את בריאותו שלו
ושל בני משפחתו.
דוגמאות לכך הן מצבים שבהם המעסיק דרש המשך טיפול
פנים מול פנים, סירב למעבר של עבודה מרחוק, או שלא אפשר
את התנאים שיבטיחו התערבות ראויה ובטוחה, בין אם פנים אל
פנים ובין אם מרחוק. במצבים אלו המליצה הוועדה כי הפסיכולוג
ינהג בשקיפות מול הלקוח, ויעשה ככל יכולתו כדי להגיע לפתרון
שיאפשר לו למלא את תפקידו בצורה מקצועית ואחראית, ותוך
מניעת נזק אפשרי. כאשר פתרון זה לא ניתן להשגה, ממליצה
הוועדה כתמיד כי הפסיכולוג יפנה להתייעצות עם גורמים
מקצועיים רלוונטיים, או עם ועדת האתיקה.
הפסיכולוג כאדם בתקופת הקורונה
למשבר הקורונה כמשבר לאומי משותף לכלל החברה יכולות
להיות גם משמעויות טיפוליות. חשיפת הפגיעות האנושית
המשותפת עימה מתמודדים הן מטפלים והן מטופלים יכולה
לשנות את הדינמיקה העדינה האופיינית ליחסי מטפל־מטופל.
ההתמודדות המשותפת יכולה אומנם להיות אמצעי לחיזוק
חוויה של שותפות גורל ושייכות, הן ביחסים הטיפוליים והן
מעבר להם, אך היא גם מצריכה מהמטפל לגלות מודעות כלפי
גורמים או מצבים שבהם התמודדותו האישית, או ההכרח הכפוי
להגמיש עמדות ולשנות הרגלים, עלולים לגלוש מעבר לרצוי
ולהשפיע לרעה על העבודה הטיפולית. על אלו ניתן למנות את
חרדת המטפל עצמו מהידבקות שלו או של בני משפחתו, את