Table of Contents Table of Contents
Next Page  53 / 68 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 53 / 68 Previous Page
Page Background

פסיכואקטואליה

53

פינתההורות

על הקשר שבין ההורים המבוגרים, סבתא וסבא, ובין ילדיהם שהם

כבר הורים צעירים בעצמם ונכדיהם כתבתי בספרי החדש "הקן

שאינו מתרוקן". על הקשר הזה לא נכתב הרבה מכיוון שההורות,

כך לפחות האמנו כל חיינו, מסתיימת כשהילדים פורחים מהקן.

הם מתחתנים, יולדים ילדים והופכים להיות עצמאים. אבל האמת

הלא מסופרת היא שההורות ממשיכה כל החיים, והקן לא באמת

מתרוקן. לא רק שהוא אינו מתרוקן, אלא שבמחקר שערכתי,

בראיונות וכמובן גם בחוויה האישית של רעייתי ושלי, הסבות

סבוכה בדרכים רבות לא פחות מההורות, ולעיתים אפילו יותר.

כששני נכדיי הראשונים נולדו, בפער של חמישה ימים זו מזה,

רעייתי ואני היינו נרגשים ומאושרים. אבל האמת היא שגם נתקלנו

בהרבה נושאים סבוכים וכואבים שאיש אינו מעז לדבר עליהם.

כאבא, למשל, היה לי מאוד פשוט וברור. היו לנו שלושה ילדים

קטנים שאהבנו עד כלות, והם, כמובן, גם אהבו אותנו. אבל בימים

כתיקונם, בערב שבת, אחרי שהילדים והנכדים שבים לבתיהם

מארוחת השבת אצלנו, עולה לא פעם התהייה האם הם באים

אלינו כי כיף להם איתנו, או כי "צריך".

יש משהו טראגי בתפקיד ההורות. את כל חיינו אנחנו מקדישים

לילדינו, ובכל זאת כמעט בכל ראיון שערכתי עם סבים, וגם עם

ההורים הצעירים, עלו קשיים, טרוניות ומצוקות סביב הקשר

הסבוך והנפלא ביניהם. לפתע, בדיוק ברגע שחשבנו שהאחריות

ההורית הוסרה מכתפינו והאמנו שיש בידינו סוף סוף לעשות כל

שחפצה נפשנו, אנחנו מגלים שאנו מוקפים בשבט שלם שעדיין

זקוק לתמיכה שלנו. יש כאלה שתומכים כלכלית בילדיהם שהיו

להורים, ויש כאלה שעוזרים עם הנכדים, ורובנו עוזרים גם וגם.

הרבה נכתב בשנים האחרונות על כך שההורים הצעירים של היום

הם עצלנים, לא מתמידים בעבודתם, עושים מה שבראש שלהם

ולא לוקחים אחריות על חייהם כפי שאנו, הסבים, נהגנו בגילם.

אך העובדות והמחקרים מראים לנו שהמציאות הפוכה בתכלית.

ההורים הצעירים עובדים מהבוקר ועד הערב, מנסים בשארית

כוחם גם להיות הורים מסורים, ובכל זאת המצב הכלכלי הוא כזה,

בכל העולם המערבי, שהם לא מצליחים לסיים את החודש בלי

העזרה של הוריהם - סבתא וסבא. על דירה ומכונית אין בכלל מה

לדבר, אבל פעמים רבות הם גם זקוקים לתמיכה חודשית לסגירת

ד"ר עלי כ"ץ הוא פסיכולוג קליני בכיר, התמקד בטיפול ובמחקר בתחום יחסים בין הורים לילדים. ניהל מוסדות פסיכיאטריים לילדים ומתבגרים בישראל ובארצות

הברית, מרצה כפרופסור אורח באקדמיה ובפני הקהל הרחב. ספריו הקודמים ''אוף, גוזל' ו''אינטליגנציה אבהית'' היו לרבי מכר שמהדורותיהם מודפסות ונמכרות

גם כיום.

מערכת היחסים התלת־דורית בין הורים, במיטב שנותיהם, לבין צאצאיהם הבוגרים שהקימו משפחה, ובינם לבין הנכדים, הוא נושא

שאינו מטופל דיו ולא נחקר דיו. לרוב, הדיון בהורות מסתיים כאשר הצאצאים גדלו והקימו משפחות משל עצמם. הקן התרוקן.

האומנם?

המשפחה התלת־דורית עברה שנויים הקשורים לתהליכים בתחומים רבים של חיינו. בתחום הרפואה - תוחלת החיים התארכה

מאוד ואיכות החיים בגיל המבוגר השתפרה. הורים לא נעשים "זקנים" כל כך מהר. בסוציולוגיה - התארכה מאוד תקופת המורטוריום

של הצעירים והם לוקחים אחריות מלאה על חייהם בגיל מבוגר יותר מאשר בעבר. בכלכלה - במקרים רבים בימינו קיימת תלות של

דור הצאצאים הבוגרים בהוריהם, למשל, לקניית דירה, לתשלום עבור לימודים ולהחזקת רמת חיים שפעמים רבות איננה תואמת

את הכנסותיהם. בפסיכולוגיה - מערכת המשפחה השתנתה. ההורים המבוגרים שהיו פעם הזקנים החלשים שצריך לטפל בהם, הם

היום הקבוצה החזקה, והצאצאים הבוגרים תלויים בהם לא רק כלכלית אלא גם רגשית וגם בהתנהלות חייהם. ההורים המבוגרים

מצופים, למשל, לקחת חלק באופן קבוע בטיפול בנכדים הקטנים, ולא רק ליהנות מהם.

מערכת יחסים זו היא מערכת מלאת אהבה והנאה אך גם רצופת קונפליקטים, מהמורות וציפיות לא מתואמות. עלי כ"ץ כתב ספר על

"הקן שאינו מתרוקן" והוזמן לשתף אותנו, בנגיעות קלות, במהמורות, בציפיות, בקונפליקטים ובתובנות.

מירי נהרי

שיחות ותובנות על כל מה

הקן שאינו מתרוקן

שלא העזתם לדבר עליו בקשר שבין סבתות וסבים לבין

הורים ונכדים

עלי כ''ץ