52 / 68
2020
יולי
52
ייעודם ואת המשמעות שהחיים מציעים להם. לא בכל מצב
מושקעות זו אפשרית באותו אופן, ונראה שככל שמצב המחלה
חמור יותר כך יש פחות דרגות חירות לקיימו, אולם דווקא בממד
הרוח נוכל למצוא דרך לקיימו על אף תנאי המצב המחמירים.
אישה שסבלה מלוקמיה והייתה לקראת סוף חייה שיתפה אותי
בכך שקרוביה תמיד חששו מהמוות ושעצם גסיסתה מפגישה
אותם עם הפחד הגדול ביותר שלהם. עבודה בהכוונה זו הובילה
אותה להרגיש שהסוף הוא הזדמנות להעניק לאהוביה מזור
לכאבם דרך הדגמה של התמודדות חיובית עם סוף החיים. בכך
לקחה את עצם המאבק צעד אחד קדימה, והפכה את הטרגדיה
לשליחות שנטעה בסבלה תחושת גאווה וגבורה לקראת סוף
) מציע שהאדם נדחף על ידי הדחפים שלו
1969(
חייה. פראנקל
אך נמשך על ידי ערכים ומשמעות.
לסיום אביא מדבריו של ברטולד ברכט:
ַיִם
ּ
ֶאֵרַע, אֵרַע. הַמ
ׁ ּ
מַה ש
כַל
ּ
ו
ּ
א ת
ֹ
ַיִן, ל
ּ
ךְ הַי
ֹ
ו
ּ
ָ אֶל-ת
ּ
ָזַגְת
ּ
ֶמ
ׁ
ש
ַחֲזָרָה, אֲבָל
ּ
תָם ב
ֹ
ךְ או
ֹ ּ
ְפ
ׁ
לִש
ׁ
ֶה. לְהַתְחִיל מֵחָדָש
ּ
ַנ
ּ
ְת
ׁ
ל מִש
ֹ ּ
הַכ
נָה.
ֹ
הָאַחְרו
ֹ
ִימָתו
ׁ
ִנְש
ּ
ל אָדָם ב
ֹ
יָכו
(מתוך השיר "הכל משתנה" מאת ברכט, בתרגומו של ה' בנימין,
מאתר הספריה החדשה)
שיר זה, שנכתבעל ידי ברטולטברכט, במאי ומשורר גרמני, מבטא
את השתנות מצבי חיינו, גם עקב אירועים שהתרחשו וגם עקב
בחירות שנעשו ואין להשיבן לאחור. מצבים אלו שהפכו לגורל
בלתי ניתן לשינוי, לעולם לא יוכלו להכניע את רוחו של האדם
לנקוט עמדה כלפיהם, ובשארית חירותו למצוא בהם ערך
ומשמעות. כעת משהופשט האדם מתפקודיו ותפקידיו, יגולמו
ערכיו ברובד הרוחני ובעצם הגרעין העמוק ביותר של אישיותו,
בעצם הווייתו. תרומתה של הלוגותרפיה היא בהיותה לא
רק פילוסופיית חיים אלא גם תאוריה מעשית וטכניקה טיפולית
המכוונת לשמר את צלם אנושיותו של האדם, גם תחת התנאים
המגבילים ביותר, ולהפוך את סבלו להישג אנושי. פראנקל
) טען שכשם שעל גובהו של רכס הרים אחד לא לומדים
2010(
לפי עומקו של העמק אלא לפי פסגת ההר הגבוהה ביותר, כך
גם על משמעות החיים יעידו הפסגות, ורגע אחד עשוי להעניק
משמעות לכל החיים שלפניו. דווקא בשל כך, החולה הנוטה
למות ניצב בפני ההזדמנות, בפרט בערוב ימיו, לשיר את שירת
הברבור הייחודית שלו, וברוחו לרקום בחורי האובדן תפרים של
ערך ומשמעות. חירות רוחנית זו, אותה אין לשלול מהאדם, היא
)1978(
שמאירה את משמעותם של חייו, חרף סופיותם. פרנקל
מציע כי המוות מגדיר את החיים כיצירה בידי אומן העומד בפני
זמן מוגבל לסיימה על הצד הטוב ביותר. בשל כך הוא מעניק
לרגעים אלו של סוף חייו את התו הייחודי שלהם, האומנות של
החיים שנחיו על ידו.
1 1
.
). פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית. הוצאת מגנס
2011( '
יאלום, א
2 2
.
). המיתוס של סיזיפוס: מסה על האבסורד. תרגום: צבי ארד. עם עובד.
1978( '
קאמי, א
3 3
.
). השאיפה למשמעות. תרגום: שאול ברוידא. הוצאת דביר.
1969/1985( '
פראנקל, ו
4 4
.
). הזעקה הלא נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם. תרגום: חיים איזק.
1978/1982( '
פראנקל, ו
5 5
.
). האל הלא מודע: פסיכותרפיה ודת. תרגום: שמעון לוי. הוצאת דביר
1979/1985( '
פראנקל, ו
6 6
.
). הרופא והנפש: יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאליסטית. תרגום: דוד גוטמן. הוצאת דביר.
2010( '
פראנקל, ו
7 7
.
). המוות חשוב לחיים. תרגום: ירדן בר-כוכבא. הוצאת כתר.
2002( '
קובלר רוס, א
8.
Barnes, R.C. (1995). Logotherapy and the human spirit. Abilene: Viktor Frankl Institute of Logotherapy.
9.
Breitbart, W &Applebaum, A. (2011). Meaning-centered group Psychotherapy. In M. Watson & D.W. Kissane (Eds.) Handbook
of Psychotherapy in Cancer Care, First Edition (pp. 137-148). John Wiley & Sons.
10. Fabry, J. (1998). Guideposts to meaning. New Harbinger.
11. Kassler, D. (2019). Finding meaning: The sixth stage of grief. Scribner.
12. Lukas, E. (1996). Logotherapy in crisis prevention. Seminar. University of Toronto.
13. Lukas, E. (1998). Logotherapy Textbook. Library Press.
14. Marshall, M. & Marshall, E. (2012). Logotherapy Revisited: Review of The Tenets of Viktor E. Frankl's logotherapy. Ottawa
Institute of Logotherapy.
15. Wilson, R. (1995). Combining Frankl's Logothrapy with a holistic wellness model. Presentation. Dallas: Tenth World Congress
on Logotherapy.
מקורות