50 / 68
2020
יולי
50
ההיבטים החיוביים המשתמרים לצד השליליים, ואולי אף
מתקיימים בזכותם, המטרות שעדיין ניתן להשיג בעתיד, במקום
שקיעה במה שהיה בעבר והפך לבלתי זמין עבורו, ההיבטים
במצבו שנמצאים במסגרת אחריותו ולא אלו שאינם. כל אלו
נעשים תוך התמקדות המטפל במילות מפתח, או מה שמכנים
בלוגותרפיה "לוגו־רמזים", התורמים לאיתור הערכים העולים
בשיח עם המטפל ונמצאים בגרעין המשמעות שלו. תפקידו
של המטפל להאיר אותם לעיני המטופל, כמו גם להרהר לגבי
האופן שאלו יכולים לבוא לידי ביטוי במצבו הנוכחי. ככלל,
השיח מכוון תמיד כנגד הגדרתו של האדם באמצעות מחלתו
והשלכותיה הרחבות ברבדים הפסיכו־פיזיים שעד כה הוא נטה
לזהותו עימם, ובמקום זאת מושך להארת הערכים והתפקידים
המשתמרים על אף המצב הנוכחי ואשר בכוחם לתת השראה
למשמעות הייחודית שהוא יכול לממש לצד מצבו ואולי אף
בזכותו. פראנקל מדגים זאת בתיאור דבריו לאישה שחלתה
ואשר טרודה ממשמעות אבחנתה במחלה כרונית: "אל תביטי
אל התוהו־ובוהו הפנימי, אלא למה שמצפה לך. הדבר החשוב
הוא לא מה שחבוי במעמקים, אלא מה שטומן בחובו העתיד,
ממתין שתממשי אותו... את אל תתבונני בעצמך: אל תשאלי מה
מתרחש בתוכך פנימה, אלא מה מצפה לך, שתשיגי אותו. הבה
לא נדון בבעיות הטיפוליות במקרה שלך. יהיה מה שיהיה, הבה
נחשוב על כך שאת, אנה, מצפה לדבר מה, שעלייך לחושפו.
אל תחשבי על עצמך אלא התמסרי לאותה עבודה שלא נולדה,
שעלייך ליצור אותה. ורק לאחר שתצרי אותה תוכלי לדעת מי
זהות אינה
את. אנה תזוהה עם האומן שיצר את היצירה הזאת.
תוצאה של התרכזות בעצמך, אלא דווקא של התמסרות לאיזו
מטרה, של מציאת עצמך דרך מימוש העבודה המסוימת שלך"
, ההדגשה שלי).
153-152 '
, עמ
1969
(פראנקל
חירות והכרה באחריות לנקוט עמדה
לאחר שהתרחקנו מהתסמין, מטופלים פנויים לשקול מחדש
אילו ערכים ועמדות יש להם כלפי עצמם, כלפי אחרים וכלפי
החיים. הם פנויים לבחון האם ישנה עמדה שיכולה להתחלף
לגישה בריאה יותר בתקווה לחיים בעלי ערך והגשמה, חרף
המצב הקיים. בשלב זה אנו כל הזמן מנכיחים את העובדה כי
מצבו של האדם אינו תלוי בתנאי חייו אלא בתגובתו כלפיהם,
ומעמתים את האדם בהמון אמפתיה, ותוך כדי דיאלוג עם
) טען כי על אף שהאדם
1978(
האחריות לכך. פראנקל
כפוף לאילוצים הקשורים לתנאיו הביולוגיים, הפסיכולוגיים
והסוציולוגיים, תמיד תעמוד לרשותו חירות הבחירה אם לקבל
את דינם של תנאי חייו ולהיכנע להם, או להתעלות מעבר להם
) כלפי
responsibility
ולמצוא בהם משמעות. לפיו אחריות (
החיים כרוכה בהכרה בפתיחותנו לאפשרות להגיב כלפי החיים
). הלוגותרפיה מכירה בחשיבותה של העמדה
response ability
(
האמפתית כבסיסית בתהליך הריפוי, אך היא גם מזהירה מפני
הסכנות הכרוכות בה, בהיותה, במקרים מסוימים, תורמת
לשימור עמדתו של האדם ועיכוב צמיחתו. כשאנחנו מתייחסים
לאדם כאל קורבן של נסיבות והשפעותיהן, לא זו בלבד שאנחנו
חדלים להתייחס אליו כאל בן אדם, אלא שאנו פוגמים בעצם
). הלוגותרפיה מציעה כלים
1969 ,
שאיפתו להשתנות (פראנקל
שונים לסייע במהלך זה, אחד מהם "הדיאלוג הסוקראטי", שתוך
דיאלוג אמפתי מביא את המטופל להכרה בכך שהנחת היסוד
שעליה הוא נשען ותורמת לסבלו, היא בעמדתו ולא במצבו,
ופותחת לפניו את החירות לגלות משמעות במצבו הנוכחי.
במצבי השגרה של חיינו הרוח פחות
נדרשת לנו, אולם באירועי קצה שבוחנים
את יכולת העמידות והחוסן שלנו, האדם
נדרש להתעלות ולהתרומם מעל מצבי
חייו ולאמץ הסתכלות שתאפשר לו להפוך
את מציאותו הטראגית להישג אנושי
) מטרת השאלות להגמיש את
Lukas, 1998
לפי לוקאס (
החשיבה כך שרגל אחת תמיד נטועה באמפתיה להתבוננות
של המטופל על מצבו, והשנייה תמיד מוצבת בטריטוריה חדשה
של אפשרויות. השאלות מכוונות לאפשר גילוי עצמי, פתיחות
למרחב של בחירה, תפקידים ייחודיים במצב, קבלת אחריות,
התעלות עצמית והבהרה של ערכים. כל אלו יורחבו בשלב הבא.
"הלוגותרפיה מלמדת שאין היבטים שליליים וטרגיים שאינך
יכול, על פי העמדה שאנו נוקטים כלפיהם, למצוא בהם הישגים
). ממד הרוח של האדם טומן
90 '
, עמ
1969 ,
חיוביים" (פראנקל