48 / 68
2020
יולי
48
לממש משמעות, אולם על כל אדם למצוא בה את הלשון
), שדרכה
1979 ,
הייחודית, האישית והמקורית ביותר (פראנקל
יקבל הזדמנות להפוך כל טרגדיה אישית להישג אנושי.
האונטולוגיה התלת־ממדית של פראנקל
גישתו של פראנקל מקדמת ראייה אונטולוגית תלת־ממדית,
שכוללת התייחסות לשלושת ממדי האדם: הגופני, הנפשי
) מוקף רבדים פסיכו־פיזיים
1979(
והרוחני. האדם לפי פראנקל
אך במרכזו הוא רוחני, וממד זה הוא הגרעין העמוק ביותר של
אישיותו. הרובד הנפשי והרובד הפיזי הם מערכות "סגורות",
שמוגבלות בקיום ערכי המשמעות הנובעים מהם במצבי חיים
שונים, ובעיקר במצבי חולי ופגיעה גופנית. לעומתם, הרובד
הרוחני הוא מערכת "פתוחה" שמתקיימת מעבר לגבולות
הזמן והמרחב ומקנה לאדם את שארית חירותו הבלתי מותנית
להפיח את רוחו במצבי חייו, דרך מימוש משמעות בסבלו. הבנה
זו חשובה במיוחד לענייננו שכן בזמן מחלה, וככל שמהלכה
חמור, ההיבטים הפסיכו־פיזיים שעליהם הושתתו עד כה ערכי
המשמעות של האדם, הם הראשונים להיפגע: אם במראהו,
בתפקודו הגופני והמיני, בתפקידיו החברתיים וכן הלאה. לפיכך
ההיבט הרוחני, המהווה שער כניסה לעולמו הערכי, מקבל
חשיבות הולכת וגוברת והופך להכרחי במתן תחושת המשמעות
לחיי האדם החולה. כלומר, בעוד המחלה גובה מהאדם
להצטמצם במרחביהם של ערכי הגוף והנפש וגזרותיהם
התפקודיות, תמיד תעמוד לרשותו שארית החירות הרוחנית
להגיב ולהכריע כיצד יהפכו חייו לחיים שראוי לחיותם.
בעוד החולה נחלש פיזית, נתבע הוא
לצמוח רוחנית. אפשר אף לומר שהיכן
שהגוף נעצר, הרוח מקבלת הזדמנות
להישמע, והאדם נדחף לזקק את ערכיו
ולהתגלות בהווייתו העמוקה ביותר, כמעין
שירת הברבור שלו, יצירתו האחרונה
והחשובה ביותר
הממד הרוחני קיים בכל בני האדם ללא קשר לדתם, רוחניותם
או האוריינטציה שלהם. זהו ממד שמגלם בתוכו את היכולת
לקרוא תיגר כלפי הקושי ולהפוך אותו לניצחון של רוח האדם.
במצבי השגרה של חיינו הרוח פחות נדרשת לנו, אולם באירועי
קצה שבוחנים את יכולת העמידות והחוסן שלנו, האדם
נדרש להתעלות ולהתרומם מעל מצבי חייו ולאמץ הסתכלות
שתאפשר לו להפוך את מציאותו הטראגית להישג אנושי.
בהשראתו של פראנקל ובהתייחס ל"מיתוס של סיזיפוס" ניתן
להציע, שאין הפניית המבט ל"כל גרגר באבן" או "הבהוב מינרלי"
מספיקה לכשעצמה, אלא עצם המסע המפרך של גלגול האבן
חייב להיות בו מן מימוש הערך והמשמעות.
ערכים בגישתם של קאמי ופראנקל
בגישה של קאמי יש ביטול משמעותם של הערכים המקנים
לאדם משמעות בשל היותם סובייקטיביים ולא יכולים לעמוד
). פראנקל יסכים עם קאמי כי מצב
1978 ,
במבחן האמת (קאמי
סובייקטיבי נתון הינו תנאי להבחנה בערכיםמסוימים, אך לטענתו
מצב סובייקטיבי זה הוא בעצם המדיום או הכלי להכרה באותו
). ממדי האדם: גוף,
2010 ,
הערך אשר קיים באמת (פראנקל
נפש ורוח, הם מעין פריזמות שדרכן ניתן להכיר בערכים. גבר
שמבחין בערכי היופי של בת זוגו, למשל, רק בעודו מצוי במצב
של ריגוש מיני, עשוי להסיק בשל כך כי אין בערכי היופי האלו
דבר מן המציאות כשהממד הגופני האחראי לריגוש המיני הגיע
לפורקן מיני והפך לבלתי זמין עבורו. בהקשר דומה, אך הנוגע
לזמינותו של ממד הרוח, פראנקל מתייחס גם לאתאיסטים
מושבעים על ערש דוויי אשר מביעים לפתע בטחה במשמעות
). כלומר הפתיחות לממד
1979 ,
נעלה יותר לחייהם (פראנקל
מסוים מקיים מדיום להכרה באותו ערך שנתגלה בפני האדם:
בין שגופני, נפשי או רוחני. בשל כך, דווקא בעת התמודדות עם
מחלה ועם הטיפולים הרפואיים שחונקים את מרחבי החירות
של ממדי הגוף, הנפש וגזרותיהם התפקודיות, ומובילים
לתחושה של אובדן דרך ומשמעות לחיים, המטופל עשוי
להרוויח ממטפל שיהיה מעין מדיום־מתווך, שיבנה בעבורו גשר
לממד הרוח שבו נמצא הגרעין האותנטי ביותר של האדם, ובו
הוא עדיין בעל חירות לקיים ערך שייעגן את חייו תחת הטרגדיה
ויעניק להם טעם בתוך מצב הסבל שבו הוא שרוי. לשם כך יש
להסכים שההתייחסות הסובייקטיבית של האדם אינה נחותה
מההתייחסות האובייקטיבית, ובוודאי שיש להימנע מכך שתהיה
משועבדת אליה. מה גורם לאדם לקדם את מציאותו החיצונית
על פני מציאותו הפנימית? מה גורם לחולה לקבוע שאין בסרטן
דבר מלבד עצם היותו סרטן, ובעקבות זאת להגיב בדמורליזציה
וייאוש? הסובייקטיביות, בעודה פונה אל מושא אובייקטיבי בעל
ערך נתון, משמרת לעצמה את שארית חירותו של האדם בכינון
יחס כלפיו, ומוצאת בכך חשיבות קרדינלית. ניתן לומר, שאין
האדם נכנע למציאות הטראגית הנכפית עליו מבחוץ, אלא הופך