54 / 68
2020
יולי
54
המינוסים בחשבון הבנק.
מכיוון שהיום גם אמא וגם אבא עובדים, צריך את עזרת הסבים
עם הנכדים. להוציא אותם מהגן, בית הספר, חוגים - ממש משרה
מלאה שלא תמיד פשוטה לסבים. אישה אחת סיפרה לי שהיא
דוחה את היציאה שלה לפנסיה כי היא פשוט חוששת שברגע
שתפסיק לעבוד הילדים ''ידרשו'' ממנה להיות מטפלת במשרה
מלאה.
מצד שני, להורים הצעירים לא פשוט לבקש עזרה ולהרגיש בגיל
שהם עדיין תלויים בהוריהם. ראיינתי הורים צעירים
40
ואפילו
35
רבים שדיברו על מסע ההשפלה שהם עוברים כל חודש בצורך
התמידי לקבלת עזרה. יותר מכך, סבתא וסבא שכל כך מעורבים
בחיי היומיום של הילדים והנכדים מרגישים שיש להם את הרשות
ואפילו החובה לתת עצות, להתערב ולהעביר ביקורת.
הכוונות טובות, אולם מעורבות היתר עלולה לגרום לביקורת
יתר. סבתא שבאה לגן ביום גשם הייתה נסערת לגלות שהנכדה
שלה שוב הגיעה לגן בלי מעיל. הגננת, בחיוך ציני, אמרה לה שגם
היא לא מבינה איך הורים יכולים לשכוח שוב ושוב להביא מעיל
לבת שלהם כשבחוץ ממש קפוא. הסבתא, שהיא אישה חכמה,
לא אמרה לבנה ולכלתה דבר, אבל שבוע לאחר מכן, כששוב ירד
גשם ולא היה מעיל, היא פשוט הלכה וקנתה לנכדתה מעיל חדש.
ברור שמאחורי המתנה הסתתרה הרבה ביקורת, שגם לא במקרה
הסתיימה בריב גדול.
השאלה אם נכון לסבים להגיד לילדיהם מה שהם באמת חושבים
ומרגישים, זו כמובן שאלה סבוכה מאוד. מצד אחד אני מאמין
שהערך החשוב ביותר בכל קשר אנושי הוא ממד ''האמיתיות''.
אנחנו לא יכולים לאהוב ולהיות מלאי חמלה ''בכאילו''. אבל יש
כאלה שמעוותים את ערך האמיתיות ומנצלים אותו בכדי למתוח
ביקורת ולשמר את הצורך שלהם בשליטה.
כאשר הסבתא קנתה את המעיל היא חשה שהיא פתרה את
הבעיה, שהיא שולטת בעניינים. מה שהיא לא הבינה הוא שהיה
כאן מסר שבנה וכלתה הם לא הורים טובים ושהיא יודעת טוב
לא צריכים ולא רוצים
40
מהם מה נכון לעשות. "ילדים" בגיל
לשמוע מסרים כאלה מהוריהם. מה שעושה את הסיפור סבוך עוד
יותר הוא שפעמים רבות הביקורת הסמויה מושלכת גם על הכלות
והחתנים, כי הרי ברור שהכול באשמתם...
נושא אחר שעלה בראיונות הוא הקנאה שלעיתים קיימת בין
ארבעת הסבים. גם בין הורים, אמא ואבא, קיימת מדי פעם קנאה.
כשתינוק נולד, למשל, והאמא היא המטפלת העיקרית, אבא
קצת מקנא בקשר הטוטאלי ביניהם. אבל הקנאה בין הסבים
היא מעיקה וסבוכה יותר. היא מזכירה לי את הקנאה שבין הורים
גרושים. שניהם יודעים שילד זקוק גם לאמא וגם לאבא אוהבים,
אבל כל אחד מהם מרגיש מאוים אם הוא חש שלילד כיף יותר עם
ההורה השני.
זה לא מקרה שהקלישאה היא שהסבים מעמיסים על נכדיהם
מתנות וסוכריות. אפשר לראות בכך, בדרך מחויכת, סוג של
''שוחד''. קיימת בין הסבים מאין תחרות סמויה על קניית ליבו של
הנכד. הקשר עם הנכדים הוא אחר מהקשר עם הילדים שלנו
כשהיו קטנים. הקלישאה המצחיקה שכיף להיות סבים כי אנחנו
משחקים עם הנכדים ואז מחזירים אותם להוריהם, מבטאת בדיוק
עניין זה. סבתא אחת סיפרה שהיא לחוצה מאוד כשהיא מבלה
עם נכדיה הקטנים. היא הסבירה שכאשר היא עם הנכדים היא
כל הזמן דואגת. ''אחרי הכול'', היא אמרה, ''בני הפקיד בידיי לרגע
את הדבר שהכי יקר לו בחיים. אבל זו לא רק האחריות האדירה'',
היא הוסיפה, ''אלא ההרגשה שאני הולכת על ביצים. אני מרגישה
מחויבת להתנהל מול נכדיי על פי קוד ההתנהלות של כלתי ובני,
ואני רוב הזמן מרגישה כאילו יש איזו עין שלישית שצופה בי כל
הזמן''.
ילדינו, ההורים של נכדינו, מעבירים לנו מסר נכון ומבלבל
שהדברים אמורים להתנהל על פי הקודים שלהם. וזה לא פשוט,
כי אנחנו, אחרי הכול, ההורים שלהם.
הקשר בינינו ובין ילדינו הבוגרים שונה מאוד מזה שהיה בינינו
לבינם כשהם היו קטנים. הילדים האהובים שלנו, שהיו במשך
שנים הדבר הכי משמעותי בחיינו, החליפו ברגע אחד את הנאמנות
שלהם. הם שייכים היום לבן או בת זוג, יש להם ילדים ומשפחה
משלהם, ואנחנו רק חלק קטן - גם אם חשוב, אבל עדיין קטן -
ממכלול חייהם. אנחנו עדיין רואים בהם את מרכז עולמנו, אולם
תחושה זו איננה הדדית.
''הזרות'' הקטנה הזו, שמגיחה מדי פעם בקשר עם ילדינו הבוגרים,
לא פשוטה לנו. ורבים מאיתנו כה מאוימים ממנה עד שאנחנו
הורסים במו ידינו את הדבר היקר לנו מכול.
אחרי שראיינתי עשרות רבות של הורים צעירים והורים מבוגרים,
כלומר סבתות וסבים, היה ברור לי שחייב להיות בספר גם פרק
שמדבר באופן גלוי ופרקטי על כסף. לכסף יש משמעות הרבה
יותר רחבה ועמוקה ובלתי מדוברת בקשר שבין הדורות. כסף
משמעותו שליטה, כוח. היום, כך מראים כל המחקרים, דור הסבים
עדיין שולט במשאביםהכלכלייםשל המשפחה. הורים בני ארבעים
נמנו בשנים עברו עם השכבה הסוציו־אקונומית המבוססת ביותר
בחברה. כיום, בכל העולם המערבי, מצויה קבוצת גיל זו בסיכון
גבוה לשקיעה כלכלית ולהידחקות לעשירון נמוך יותר.
כך קורה שכמעט בכל ראיון שערכתי עם סבים וילדיהם, כמו
גם בחדר הטיפול, הנושא של כסף ושליטה בדרך כלל היה תלוי
באוויר. ואם לא מטפלים בו, הוא עשוי לגרום לנזק בל ישוער.
לפני כשנה הרצאתי בכנס שעסק ב''הורות אידאלית''. פתחתי
בכך שאמרתי שהורה אידאלי הוא הורה מת. התגובה הייתה
קשה. אבל האמת המטאפורית היא שיש רגע בחיים שבו הורים
בתפקידם המסורתי הופכים להיות מיותרים. זו המשמעות של
פינתההורות