פסיכואקטואליה - אפריל 2020

22 / 68

2020 אפריל
22
היבטים של "לא טוב היות האדם לבדו"
בדידות בצל אי־פריון וטיפולי פוריות
רעות בן קמחי
רעות בן קמחי היא פסיכולוגית רפואית מומחית מדריכה; היחידה לפריון והפריה חוץ גופית, מרכז רפואי מאיר; בנפשך, מכון פסיכולוגי לטיפול בנשים.
052-2211296
.ת הינה חוויה אישית ואוניברסלית כאחד. ברוב החברות, ּ אימהו
אימהות נתפסת כפסגת הנורמליות בתהליך החיברות של ילדות
וכאבן הפינה של נשיות בוגרת. אימהות ונשיות נתפסות כשני
) עד כדי כך שלעיתים 2001 ,צדדים של אותו מטבע (דה בובאר
Boz et al.,המילים "אישה" ו"אמא" משמשות כמילים נרדפות (
). בישראל, התפקיד ה"טבעי" של אימהות הוא לאומי, 2018
). ישראל היא מדינה Teman, 2003ומשובץ עמוקות בתרבות (
פרו־נטאלית, בעלת מדיניות מעודדת ילודה, המרוממת את
תפקיד ההורות ומדגישה את היתרונות שבהולדת ילדים וגידולם
). הורות ביולוגית מוצגת כהישג, בעוד מחסור 2011 ,(דונת
בילדים מתואר ככישלון, ואל־אימהות נחווית כסטייה חברתית
.)Remennick, 2000(
כמובן, קיימים קולות נוספים הטוענים לבעלותה של אישה על
גופה, החלטותיה ורצונותיה, קולות שמקבלים יותר ויותר מקום
בשיח החברתי, במיוחד בשנים האחרונות. אך עדיין, ברירת
המחדל התרבותית, החברתית והלאומית לוחצת לכיוון קיומה
של הורות.
נשים רבות בישראל מנסות להרות מבלי לשאול עצמן אם הן
רוצות להיות אימהות. כשבכל זאת מחפשים תשובה לשאלת
הרצון, נשים רבות עונות תשובות כגון "כך עושות כולן", או "כל
אחד רוצה המשכיות", "אנחנו רוצים משפחה", "לא רוצים להיות
לבד כשנהיה זקנים", תשובות שיכולות להיחוות כמולדות מתוך
הנורמות והערכים החברתיים והתרבותיים.
השאלה השנייה שאינה נשאלת היא "האם אצליח להרות?".
אנו גדלים עם הידיעה שהיכולת שלנו להפוך להורים נתונה
לשליטתנו הבלעדית. זוגות מתכננים מתי ירצו להרות וללדת את
הילד הראשון, כמה שנות פער ירצו בין הילד הראשון לילד השני
וכו'. ברור לנו שזו זכות ובחירה השייכות לנו.
ואז, אם מתגלה קושי להרות, האדמה נשמטת מתחת לרגליים.
מה שהיה מובן מאליו הופך לבלתי אפשרי וחסר ודאות. נשים
עלולות למצוא עצמן חסרות אונים, מבולבלות, חסרות שליטה
) ואף עלולות לחוש ניכור שישפיע Kirkman, 2003על חייהן (
מאוד על זהותן. וככל שהזהות האימהית מרכזית יותר עבור
האישה, כך הלחץ שנחווה מאי־הפריון גבוה יותר נוכח חוסר
). לאחר שנה של קיום Neter & Goren, 2017היכולת לממשה (
יחסי מין סדירים ובלתי מוגנים שלא מניבים הריון, מוגדר הזוג
כסובל מאי־פריון.
אנשים הסובלים מאי־פריון נמצאו בודדים
יותר בהשוואה לנורמה וכן בהשוואה
לקבוצות אחרות הסובלות מבעיות
בריאות
כיום מעריכים כי אחד מכל עשרה זוגות יחווה מצב של אי־פריון
ראשוני (לא היה הריון מעולם) או אי־פריון משני (היה הריון, ללא
קשר לתוצאותיו). במרבית המקרים ניתן לזהות בעיה אורגנית
) או אצל שניהם35%־), אצל הגבר (כ35%־אצל האישה (כ
מהמקרים סיבת אי־הפריון אינה ידועה. 10% ). בקרב20%־(כ
עבור זוגות שאינם מצליחים להרות באופן עצמאי, טיפולי הפריון
הם כאור בקצה המנהרה, הפתרון שעתיד להביא מזור והורות.
תעשיית טיפולי הפריון מציעה כיום פתרונות רבים לזוגות
המתקשים להרות ולנשים יחידניות הבוחרות להרות ללא בן זוג.
כתוצאה מכך, נשים עוברות עוד ועוד טיפולי פריון חודרניים, תוך
שהן מוכנות להקריב לא מעט עבור המטרה הנעלה. התמדה זו
מקבלת תשבחות ולגיטימציה מצד החברה, הרופאים, המשפחה
.)Daphna, 1998ואפילו מצד בני זוגן (
כאשר אי־הפריון מתמשך, הוא משתלט על יותר ויותר שדות
בחיים ושואב לתוכו כמעט לחלוטין את האישה. פעמים רבות
הרצון בהריון הופך למוקד העיקרי, אם לא היחידי, בחיים,
ונדחקות הצידה מטרות מקצועיות, ונדחקים תחביבים וקשרים
חברתיים. עולות תחושות של חוסר ערך, נחיתות ופגימות,