30 / 68
2020
אפריל
30
מהמקרים שבהם הילד המטופל העלה את נושא המלחמה,
ביקשו המטפלים לשמוע עוד על מה שחווה הילד. יש לשער
שרמת ההימנעות של המטפלים הייתה אף גבוהה יותר, שכן
המספרים האלה מבוססים על דיווח המטפלים על המתרחש
בפגישות, ואינם כוללים היבטים של הימנעות שלא היו מודעים
להם בעצמם. האשמה עצמית בגין חוויותשל ניתוק רגשי או ריחוק
.)
.
Baum
,
2012
ביחס למטופלים שלהם מעצימה את מצוקתם (
ההיבטים החיוביים מבחינת המטפל
לא כל ההשלכות של טיפול במציאות טראומטית משותפת הן
שליליות. להלן כמה היבטים חיוביים במקרים כאלה.
•
) ויצירת
undoing aloneness
סולידריות - התרת בדידות (
תחושת שייכות. עניין זה חשוב במיוחד נוכח חוויות הזרות
במפגש עם טראומה.
•
הרחבת תחושת המסוגלות המקצועית - גילוי כוחות ושיפור
ידע ומיומנויות (למשל בהתערבויות במשבר, או העשרה
בשיטות טיפול כגון שילוב טכניקות גוף־נפש).
•
עלייה בתחושות של סיפוק בעבודה הטיפולית, התפתחות
Nuttman-Shwartz, 2015 ;Pardess
וצמיחה אישית (,
.)
2019
•
חוויית שליחות ומחויבות מוגברת למקצוע ולמטופלים
.)
Nuttman-Shwartz, 2015
(
•
Tosone
יצירת שיתופי פעולה חדשים וחיבורים בין ארגונים (
.)
et al., 2012
•
התמודדות במציאות טראומטית משותפת מעניקה גם
s
(shared resilience
הזדמנות לפיתוח חוסן משותף )
.(
Nuttman-Shwartz, 2015)
5
חשוב לכולנו לזכור שהשלכות שליליות וחיוביות יכולות להתקיים
זו לצד זו.
מחקרים רבים מצביעים על הצמיחה הפוסט טראומטית
.)
Pardess, 2019
המתאפשרת במציאות טראומטית משותפת (
הימנעות מהמפגש עם הכאב, או הכחשת הפגיעות, חוסמים את
). אם
Pardess et al, 2014
האפשרות של צמיחה משמעותית (
נסגור את הברז שדרכו זורם העצב, למעשה נסגור שיבר מרכזי.
במקום לרוץ "לתקן" או לסלק את העצב, חשוב לראות בו רגש
המבקש התייחסות והיפתחות. מצוקה יכולה להיות הזדמנות
להרחבת גבולות עצמנו, לשינויים בתפיסה העצמית ביחסים
בין־אישיים ובתפיסות לגבי החיים, הן ברמה האישית והן ברמת
הצוות, הארגון והקהילה המקצועית.
המוח האנושי מחווט כך שהוא מנסה לנבא את ה"מחר" בהתאם
ל"אתמול", להסיק מסקנות ולייצר שרשראות של סיבה ותוצאה.
התמודדות עם מציאות כאוטית מחייבת, מלמדת אותנו ענווה.
המפגשעםמציאותשמחוץ לשליטתנו יכול להוביל אותנו לתהליך
). בהבנה
2009 ,
שהאי־ודאות משמשת בו כאי של ודאות (דויטש
של הצורך לקבל את קיומה ההכרחי של חוויית האי־ודאות, על
כל התהליכים והחוויות הנובעים ממנה בכל זמן ובכל עידן אנחנו
מוזמנים ליצור לעצמנו איים של ודאות המעניקים מקום שעליו
ניתן לעמוד, ומשם בהדרגה להתבונן, להתחבר לעצמנו, ולבחון
מחדש את רגשותינו ואת דרך התנהלותנו בשגרה ובחירום.
מבין הנתיביםלצמיחה במישור המקצועי ישלציין אתההתמודדות
עם שאלות יסוד כגון מהי התרומה הייחודית שלנו במציאות
החדשה והמשתנה? איך מושפעים הנושאים שמעסיקים אותנו
ביומיום והתהליכים שאנחנו עוברים כמטפלים ומדריכים מהמצב
החדש? כיצד עלינו לפעול? מהם השינויים שחשוב לנו לקדם?
מה הן ההזדמנויות הנקרות בפנינו? ההתמודדות עם שאלות אלו
פותחת אפיקים חדישים ומרחב לגילוי יצירתיות, ומכשירה את
הקרקע לצמיחה פוסט טראומטית.
כדי לאפשר צמיחה במציאות משותפת
יש קודם כול לפנות מקום לכאב ולהכרה
בעומק השבר במפגש עם המוות. בדידות
במפגש עם המוות היא מצב קיומי, חוויה
של היות אנושי. המפגש בעיניים נכוחות
עם המוות ועם החיים מאפשר ליחיד
לשמר, להרחיב ולהעמיק את אנושיותו
הזדמנות להרחבת בסיסי הביטחון של המטפל
ביטחון בתמיכתם של מדריך מקצועי, צוות, חברים ובני משפחה
ממתן את הסיכון להתפתחות שחיקה וטראומטיזציה משנית
.)
Pardess et al., 2014
ומעלה את הסיכוי לסיפוק וצמיחה (
על כך מצביעים שלושת המחקרים במסגרת עבודת הדוקטורט
שערכתי בהנחיית פרופ' מריו מיקולינסר. מבין שאלות המחקר
עלתה השאלה: מהם בסיסי הביטחון הנחוצים למעניק הסיוע על
מנת לעמוד בעומסים הרגשיים ולשמור על נוכחות קשובה לאורך
זמן, מבלי להישאב מחד, ומבלי להיאטם מאידך?
ממצאי המחקר חוברים לגוף מחקר הולך וגדל המצביע על
החשיבות של בסיסי הביטחון כחלק ממערך התמיכה של המטפל
בנפגעי טראומה: