32 / 68
2020
אפריל
32
התרוקנות מצברים, שחיקה והתעוררות קונפליקטים שקודם לכן
הוזזו "הצידה".
אנחנו למדים מן הספרות גם על התהליכים האופייניים לחזרה
לשגרה. הפסיכואנליטיקאי מייקל אייגן מתאר כיצד מייד לאחר
שבו חלק אחד של העיר
2001
בספטמבר
11־
אסון התאומים ב
ניו יורק נהרס, חוותה העיר חיים שוקקים כפי שלא חוותה מעולם.
אימה וגבורה שכנו בכפיפה אחת. הוא מעיד כיצד אנשים היו
ערניים ואדיבים זה לזה, אנשים שהיו זרים זה לזה קודם לכן יצרו
קשר ופעלו כתף אל כתף, מקרי נדיבות יוצאי דופן הפכו למנהג.
בחלוף חודשים ספורים ממועד האסון, רבו הביטויים לקהות
החושים, לשכחה, להיאטמות ולחזרה לציניות של "עסקים
כרגיל". בתגובה של ניתוקי דיסוציאציה, הוא אומר, טמונים זרעי
.)
Eigen, 2004
השחזור בעתיד של הטראומה (
המשאבים שלנו אינם בלתי מוגבלים. חשוב לעגן בקרקע
מציאותית את הציפיות שלנו מעצמנו, ולהכיר במגבלות שלנו.
שלוש המלכודות הנפוצות הן הציפיה לדעת הכול, לתקן הכול
ולאהוב הכול. הציפיות הלא־מציאותיות מוזנות מתפיסות
חברתיות כגון המסרים המועברים בימינו לצוותים הרפואיים
שהם הלוחמים של העת הזו והם יודיעו והם יצילו. האחריות
הועברה אליהם בעוד המערכת מסביב כושלת, לא מתוקצבת
ומתפקדת שנים ב"אי־ספיקה".
"המקצוע תומך בך, מאחור. הוא הגב", כותב פרנקל בציטוט שבו
נפתח המאמר. מהשלבים הראשונים של התמודדות במצבים
של טראומה קולקטיבית חשוב לשלב במסגרות המקצועיות
שלנו, בתוכניות ההכשרה ובשדה, מרכיבים של מניעת שחיקה
וטראומטיזציה וטיפוח אקלים של אכפתיות וצמיחה. זוהי אחריות
של ארגונים ולא רק אחריותו האישית של המטפל.
לסיכום: ייחודיות העבודה של המטפל במציאות
טראומטית משותפת
המטפל במציאות טראומטית משותפת מתמודד עם
הטיפולי. המטפל נדרש
setting
מצבים שבהם נפרץ ה־
לגמישות פיזית ומקצועית הן מבחינת האורך והתדירות של
ההתערבות והן מבחינת הסביבה הטיפולית. ההתמודדות
עם מציאות לא נשלטת מאתגרת לא רק את משאבי
ההתמודדות שלנו כמטפלים, כי אם גם את דרכי הבנתנו
את עצמנו ואת העולם.
Fosha
אולם זרעי החוסן טמונים במה שמפחיד אותנו יותר מכול (,
). מפגש אנושי עם מטופלים שונים במצבי חירום מפגיש
2001
אותנו עם היבטים שונים בעצמנו, ומאתגר אותנו להתמודד עם
נושאים משמעותיים בתוך חיינו שאולי, אם לא היינו מטפלים,
ת ההדדית היא
ּ
לא היינו ערים להם. לטוב ולרע. ההכרה בפגיעו
גם השער לחמלה. החמלה אינה שלמה אם אין בה חמלה ביחס
לעצמנו.
ככל שהמשבר מתמשך עולה תפקידן של מערכות התמיכה
הסובבות את המטפל ברמה הארגונית־מקצועית וקהילתית.
מתחדד הצורך ביצירת מעטפת ומרחב לחשיבה ולשיח בין
מטפלים, שיש בו אפשרות להשמעת "קולות" שונים ולמידה
מן השטח. המציאות בת ימינו פותחת בפנינו פלטפורמות
תקשורתיות רבות ומגוונות, שלא היו זמינות בתקופות קודמות.
ובינרים, מפגשי הדרכה בזום, פורומים מקצועיים - כל אלה
מעניקים הזדמנויות למפגש עם שאלות של זהות ושייכות, בדרך
שעשויה לתרום לחוויה של צמיחה, הן מבחינת המטפל והן
מבחינת הקהילה הטיפולית.
1 1
.
.14-13 ,
). מותר להרגיש חרד, אבל מותר גם להרגיש טוב. שיחות. ה
1991( '
בכר, א
2 2
.
.3 ,'
). בינתים רק שאלות. שיחות. ה
1991( '
ברמן, ע
3 3
.
). אי-ודאות כ-'אי של ודאות' בתהליכי שיקום פסיכוסוציאליים. הרצאה שניתנה ביום עיון של מכון סאמיט.
2009( '
דויטש, ח
4 4
.
). טראומה והחלמה. עם עובד.
1992( '
הרמן, ג
5 5
.
). גמא ספרי מדע ומחקר ואוניברסיטת בר־אילן.
176-162(
). הפסיכולוג מול המוות. מעין מתגבר ושמו אדם
1988( '
פרנקל, י
6 6
.
). הפנים הרבות של האובדן והשכול: תיאוריה וטיפול. אוניברסיטת חיפה ופרדס הוצאה לאור.
2016( '
רובין, ש', מלקינסון, ר' וויצטום, א
7.
Baum, N. (2010). Shared traumatic reality in communal disasters: Toward a conceptualization. Psychotherapy: Theory,
Research Practice and Training, 47(2), 249-259.
8.
Baum, N. (2012) Trap of conflicting needs: Helping professionals in the wake of a shared traumatic reality. Clinical Social Work
Journal 40(1): 37-45.
9.
Boulanger, G. (2013). Fearful symmetry: Shared trauma in New Orleans after Hurricane Katrina. Psycho-analytic Dialogues,
23(1), 31-44.
10. Cohen, E., Roer-Strier, D., Menachem, M., Fingher-Amitai, S. & Israeli, N. (2014). “Common-Fate”: Therapists’ benefits and
perils in conducting child therapy following the shared traumatic reality of war. Clinical Social Work Journal. 43 (1), 77-88.
מקורות
לרשימת המקורות המלאה, ראו באתר הפ״י