13 / 70
פסיכואקטואליה
13
ארבע הפרדיגמות של הפסיכוסומטיקה
ד"ר אנדרס קוניצ׳זקי
ד"ר אנדרס קוניצ׳זקי הוא פסיכולוג קליני ורפואי מדריך, מנכ"ל ופסיכולוג ראשי בת.ל.מ, מרצה וחוקר במכללה האקדמית תל־אביב-יפו.
בתיאורי המקרה כל הפרטים שונו על מנת לשמור על פרטיות המטופלים.
מאמר זה נכתב מתוך התנסות קלינית רבת שנים אשר במהלכה
עלו תהיות רבות לגבי האפשרות להשפיע על תסמינים גופניים
בעזרתן של מילים. תהיות לגבי האופן שבו הגוף האנושי רווי
במשמעות ולגבי הדרך שבה אנחנו כבני אדם חווים את גופנו
על תשוקותיו וכאביו. סבור אני שכל מי שעובד עם מטופלים
פסיכוסומטיים נתקל בעקשנות של התסמין הגופני ולעיתים
בפליאה הרבה שתסמינים אלה מעוררים בנו. המאמר הנוכחי
הוא חלק ממאמץ לארגן ולתפוס את האופנים השונים שבהם
ניתן להבין את הקשרים בין הגוף לנפש, ומעבר לכך לנסות
ולהגדיר מהי העמדה הקלינית המתאימה לכל קשר.
פרדיגמה ראשונה:
הפרדיגמה של ייצוג הגוף הסומטו־סימבולי
פרויד, בתחילת דרכו, ניסה להשפיע על הגוף של המטופלות
ההיסטריות שלו דרך השיטה החדשה שגילה, הריפוי בדיבור.
על מנת להסביר את המנגנון שבו הגוף והנפש קשורים, פרויד
השתמש בשני מונחים מרכזיים: הדחף והלא מודע. הדחף,
מושג שפרויד מציב בין הגופני לנפשי, מתואר על ידו כאנרגיה
פסיכוסומטית אשר מחפשת סיפוק על מנת לקיים את עקרון
.)1915 ,
העונג אשר מוגדר כהורדה של מתח אנרגטי (פרויד
הדחף מחפש אובייקטים לסיפוק ונע בגוף בראש ובראשונה
באזורים בעלי מוכנות עצבית שאותם כינה פרויד אזורים
ארוטוגניים. אז מהו אם כן הגוף הפרוידיאני? מהו הגוף הנוצר
דרך תהפוכות ומסלולי הדחף? זהו "הגוף הסומטו־סימבולי"
המתגלה דרך אובייקטים חלקיים הבנויים על בסיס עצבי
ומתפתחים כאובייקטים של הדחף התר אחר סיפוקו. זהו גוף
לא אינטגרטיבי אשר נפרש בפנינו כאוסף של איברים ותחושות
המופיעים בו־זמנית וזה אחר זה דרך ארגון חלקי אשר מתקבל
בשלב הגניטלי.
המסלול שפרויד מתווה בעזרת התהפוכות של הדחף מציג
תפיסה חדשה של היחסים בין הגוף לנפש. אין כאן שתי ישויות
נפרדות ומובחנות וגם לא מרחבים לוגיים שונים, אלא קשרים
בין הדחף לאובייקט שיכול להיות איבר בגוף או לחילופין מילים
או דימויים (מרכיבים סימבוליים) אשר מבנים את חוויית הגוף.
האובייקט שאליו אנחנו מתייחסים בפסיכואנליזה הפרוידיאנית
איננו אובייקט בעל מהות מוחלטת ולכן הוא ניתן להחלפה
(מהשד אל המוצץ וכן הלאה). עקרון התחליפיות של האובייקט,
כפי שנראה בהמשך, קשור גם במושג הלא מודע, ויוצר תנועה
בלתי פוסקת המייצגת השתוקקות וחיים. מנגנון התחליפיות
מתרחש לדעתו של פרויד בעזרת שני מנגנונים מרכזיים,
אסוציאציה והסמלה: "... במקרים אחרים, הדבר שהביא לידי
החלפת האובייקט בפטיש הוא קשר־מחשבה סימלי, שאינו מודע
כלל לאדם. לא תמיד אפשר להוכיח בביטחון את נתיבי הקשרים
.)34 '
, עמ
2002 ,
הללו" (פרויד
עקרון התחליפיות של האובייקט... קשור
גם במושג הלא מודע, ויוצר תנועה בלתי
פוסקת המייצגת השתוקקות וחיים.
מנגנון התחליפיות מתרחש לדעתו של
פרויד בעזרת שני מנגנונים מרכזיים,
אסוציאציה והסמלה
אובייקט הפטיש מורה על האופן שבו אדם יוצר רשת
אסוציאטיבית וסימבולית אשר בעזרתה הוא מכונן אירועים
ואובייקטים גופניים ומשתמש בהם לסיפוק הדחף. זהו אם כן
לא גוף ביולוגי בעל איכויות ואיברים בעלי דטרמינציה ביולוגית
א־פריורית אלא גוף של קשרים והקשרים, של דימויים ודרמות
אשר מועדים לקיבעונות וטעויות שסופם היווצרות של תסמין.
אותו תסמין הוא למעשה העדות לקיומו של גוף סומטו־סימבולי
שפורש מסלול סובייקטיבי פרטיקולרי רדיקלי בקליניקה ומשאיל
את עצמו לפענוח ופעולה בזמן הטיפול.
הלא מודע כמרחב פסיכוסומטי
לאחר שפרויד הגדיר את הזיקה בין הביולוגיה לסמל דרך הדחף
כפונקציה של ייצוג, הוא נדרש למכשיר שיתרגם את השפה
הביולוגית לשפה הסימבולית. מכשיר כזה הוא מצא בפעילות של
הלא מודע. על מנת להראות כיצד הלא מודע פועל כמתורגמן