17 / 70
פסיכואקטואליה
17
ברורים. כאשר לא ניתן לשאול שאלה באופן ברור, בגלל הנטייה
של המשפחה לא לאפשר שאלות מיותרות, נותר להתמקם
אל מול הצבע ללא הצורה ולהפוך לסובייקט שואל ללא שאלה
ברורה.
בעזרת עקרון התחליפיות, הייצוג בלא
מודע יכול למצוא דרך מילוט חלקית
בצורת ייצוג סימפטומטי. כאשר תחליף
זה מתמקם באובייקט אנחנו מקבלים
פוביה, כאשר התחליף מצוי במטפל
נקבל העברה, וכאשר התחליף מתמקם
באיבר בגוף אזי יש לנו המרה
הפרדיגמה השלישית: דיסוציאציה
לצד ההתפתחות של הרעיונות הפסיכואנליטיים של פרויד
התפתחו רעיונות שלא שמו את הלא מודע כמרכז של הנפש
וכהסבר לתסמין זה או אחר. ג'יימס ראה את הנפש כזרם
תודעה שהזיקה אליו היא דרך הפניית הקשב ויצירת מודעות.
מבחינתו, בחיי היומיום מצוי האדם בהצפה חושית אשר ממנה
עליו לחלץ מידע על מנת לקבל החלטות ולפעול: "אנו רואים
שבכל רגע נתון הנפש היא תיאטרון של אפשרויות בו־זמניות.
המודעות מתקיימת בהשוואה של האפשרויות זו לזו, בבחירה
של חלקן ובדיכוי של היתר באמצעות כוחות החיזוק והריסון של
ההתכוונות ... הנפש, בקצרה, פועלת על המידע שהיא מקבלת
בדומה לדרך שבה פועל פסל על גוש האבן שלו..." (ג'יימס בתוך
.)94 '
, עמ
2010 ,
בנג'מין
מנקודת מבטו של ג'יימס המודעות היא בחירה, כלי שהתפתח
על מנת ליצוק סדר לתוך עולם של כאוס ולאפשר לאדם
להתפתח ולשרוד בעולם מסוג זה. תפיסת עולם זו אינה רואה
צורך להכיר בקיומו של לא מודע על מנת להסביר את ההיגיון
של התסמינים. במקום הלא מודע הגישה רואה את האדם
כפסיפס של מצבי מודעות בו־זמניים.
תפיסת עולם נפשית זו עומדת בבסיס רעיון הדיסוציאציה.
הדיסוציאציה תופסת את התסמין הפסיכוסומטי כ"השתלטות"
של מצב מודעות. הנציג הבולט של גישה זו הוא פייר ז'אנה
אשר הגדיר את המנגנון שבבסיס התסמינים הפסיכוסומטיים
כמנגנון דיסוציאטיבי. במקום הלא מודע הסימבולי של פרויד,
ז'אנה ראה את התת־מודע כמקום שבו מאחסנים מידע שאינו
זמין ברגע הנוכחי למודעות. התת־מודע מתקיים במקביל
למודעות אך אין הפניה של קשב מיידי אליו. בניגוד לפרויד
שכפי שכבר ראינו מגדיר את הלא מודע כמנגנון של תרגום
של מערכת העצבים לסימבול ונרטיב, ובשונה מקליין שראתה
את הגוף כמצע החושי להיווצרות הנפש, ז'אנה ניסח את
הנפש כבנויה ממערכות הפועלות בו־זמנית. הוא הדגים זאת
באמצעות השימוש בהיפנוזה והראה כיצד תחת מצב של
טרנס נוצר מצב דיסוציאטיבי יזום אשר מפנה את הקשב של
המטופל למערך נפשי שהיה לא נגיש עד כה. ז'אנה המשיך
ופיתח את התאוריה וטען שיכולים להתרחש פיצול או הפרדה
בין חלקים שונים בנפש כך שזיכרונות ורגשות יכולים להתקיים
במקביל ומבלי לדעת אלה על אלה. לתופעה הזו הוא קרא
דיסוציאציה. על בסיס הרעיון של הדיסוציאציה התפתחו
Emmerson,
גישות הטוענות שהנפש מורכבת ממצבי עצמי (
) אשר נמצאים במרחקים שונים מהמודעות, או במילים
2007
אחרות, מצבים שעברו דרגות שונות של דיסוציאציה, והם
שאחראיים על התסמינים הפסיכוסומטיים בהווה. כדי להבין
כיצד ניתן להסביר תסמין פסיכוסומטי דרך גישה זו עלינו
להבין קודם מהו מצב עצמי.
"הקול בראש"
מצב עצמי הוא צבר של חוויות, זיכרונות, אמונות ורגשות
המאוגדים סביב גרעין משותף. מצבי העצמי נוצרים בדרך כלל
בילדות המוקדמת סביב אירועים משמעותיים בחיי האדם.
ניתן לחלק את מצבי העצמי למצבים ילדיים ורגרסיביים יותר,
כאלו שנוצרו סביב חוויה טראומטית, מצבי עצמי ניטרליים
אשר מהווים חלק מהאישיות היומיומית ומצבי עצמי המוגדרים
כמשאבים אישיותיים. מצבי העצמי נמצאים לרוב בדיסוציאציה
מהמודעות והגישה אליהם אפשרית דרך הפניה של הקשב. מצבי
העצמי הם חלק טבעי של האישיות ומטרתם לשמש כמנגנוני
התמודדות עם האתגרים עימם נפגש האדם. לכל מצב עצמי
ישנו מצב פסיכוסומטי שמאפיין אותו. מחקרים קליניים רבים
מראים שמצבי עצמי יכולים להשפיע על התחושות שלנו וליצור
תסמינים של כאב, שינויים בפעילות של המערכת הסימפתטית
.)
Emmerson
,
2007
ותסמינים גופניים בלתי מוסברים (
תיאור מקרה
, הגיע לטיפול בהמלצת רופא המשפחה בעקבות פחד
19
א' בן
להקיאשהחל להתפתחלקשייםבאכילה. הואדיווחעל גושבגרון
שלא מאפשר לו לבלוע בצורה חלקה ומלווה בפחד להיחנק. א'
החל לרדת במשקל בגלל החשש ההולך וגובר לאכול מאכלים
"שיתקעו בגרון". לאחר הערכה ראשונית של כוחות האגו ולאחר