21 / 70
פסיכואקטואליה
21
ושיטות עבודה שונות. בארצות הברית לרוב הדרמטולוג מתמחה
גם בפסיכיאטריה, או משתף פעולה עם פסיכיאטר, והמטופלים
שוהים במחלקותשונות כגון פנימית או אף אוזן גרון, ולא במחלקת
עור. באירופה ישנם מודלים שונים שבהם שותף פסיכולוג או
Harth et al
פסיכיאטר. למשל בגרמניה, הולנד, פולין, ואנגליה (,.
2010; Greener, 2014; Aguilar-Duran, Ahmed, Taylor
,
). בישראל קיימות כיום מספר מרפאות
& Bewley, 2014
פסיכודרמטולוגיות המשלבות עבודה של פסיכולוג ודרמטולוג.
היפנואנליזה רפואית יכולה לסייע לעיתים
גם במקרים שבהם הרקע הרפואי
ברור, אך מתאימה במיוחד בטיפול
בבעיות עור ללא הסבר רפואי מובהק
אבחנה וסיווג
בשיתוף עם האבחנה הרפואית הניתנת על ידי רופא העור, ניתן
לסווג את המטופלים לשני סוגים עיקריים.
:)Koo & Lebwohl, 2001(
הפרעות פסיכופיזיולוגיות לפי קו
1 1 .
הפרעות פסיכופיזיולוגיות - מחלות עור מוחמרות מתח כגון
פסוריאזיס, דלקת עור אטופית, אלופסיה.
2 2 .
הפרעות פסיכיאטריות ראשוניות - הפרעות נפשיות
המקבלות ביטוי בעור כגון דרמטילומניה, טריכוטילומניה.
3 3 .
הפרעות פסיכיאטריות משניות - הפרעות נפשיות כתוצאה
מבעיות העור כגון חרדה, דיכאון.
מערכת הסיווג השנייה מבוססת על מודל של ד"ר יעקב עזרא
). הספטקרום
Ezra, Hammerman, & Shahar, 2019
(
הפסיכוסומטי בתחום הפסיכודרמטולוגיה כולל:
1 1 .
מחלות אורגניות (למשל מלנומה).
2 2 .
מחלות מוחמרות מתח (פסוריאזיס, דלקת עור אטופית).
3 3 .
תסמונות סף נמוך (גרד ללא הסבר אורגני מובהק).
4 4 .
קונברסיות (דרמטילומניה).
במקביל לעבודה המשולבת עם רופא העור, וכנגזרת מהאבחנה
והסיווג, נבחרת הגישה הטיפולית המתאימה עבור המטופל,
ולעיתים אף נעשית עבודה המשלבת בין הגישות במודל דוגמת
.)2008 ,
שילוב עוקב (פרי
יש דרכים שונות לטיפול בבעיות עור. ניתן לחלק אותן לפי הגישה
הטיפולית של המטפל. בחלק שלהלן נציג גישות טיפוליות
מרכזיות: גישות פסיכודינמיות־התפתחותיות, גישות קוגניטיביות־
התנהגותיות והיפנוזה רפואית. לאחר מכן נדגים שילוב בין שיטות
אלה.
א. גישה פסיכודינמית־התפתחותית
"ההתקפות הבלתי מודעות נגד המכיל של חיי הנפש, שאפשר
כי הן נשענות על התופעות האורגניות האוטואימוניות, נובעות
לדעתי מן ההתמזגות של פלגים ב'עצמי' עם ייצוגים של דחף
ההרס העצמי האופייני ל'סתמי', פלגים המוגלים אל שולי ה'עצמי'
ויוצרים ציסטות בשכבה עליונה זו, היא ה'אני־עור', שאת רציפותו
הן מכרסמות, שאת אחדותו הן מכלות ושבתפקידיו הן פוגמות על
ידי סיכול היעדים. העור הדמיוני שה'אני' מתעטף בו הופך לכתונת
מורעלת, חונקת, מאכלת, מפוררת. ניתן אם כן לדבר במקרה זה
.)156 '
, עמ
1985 ,
על פעילות רעילה של ה'אני־עור'" (אנזיה
אנזיה מתייחס לפונקציות השונות של העור, בהן החזקה,
הכלה, מגן גרייה, אינדיבידואציה, בין תחושתיות, תמיכה בגירוי
המיני, טעינה מחדש ליבידינלית ורישום עקבות, וכן לפונקציה
). תאורטיקנים מרכזיים
1985 ,
ה"רעילה" הפתולוגית (אנזיה
נוספים מתייחסים לחשיבות העור להתפתחות הנפשית התקינה,
או לחילופין הפתולוגית. העור כאיבר אשר דרכו ובאמצעותו
); "עור ראשוני" הנותן לתינוק תחושת
Freud
,
1949
נוצר האגו (
קיום על ידי אובייקט חיצוני מחזיק, ו"עור משני" בהיעדר החזקת
האובייקט, המתבטא בהמשך בפתולוגיות דוגמת חיטוט בעור,
); העור כבסיס
Bick
,
1987
גרד כפייתי, דימום והזעת יתר (
) וכמרכיב מרכזי בהחזקה
2001 ,
למערכת יחסי האובייקט (אוגדן
.)1960 ,
של התינוק בידי אמו (ויניקוט
אנזיה רואה בעור איבר המחבר בצורה המובהקת ביותר בין
הפיזי לנפשי ולסביבה. "האני־עור" לדבריו, הינו מרכיב נפשי
הנבנה החל מינקותו של האדם, החל מהמגע הראשון עם אמו,
וממשיך להתפתח במהלך חייו. לעור למעשה יש פונקציות
נפשיות מובהקות, המחברות בין העולם החיצוני של העור הפיזי,
.)1985 ,
לעולמו הפנימי של התינוק ושל האדם הבוגר (אנזיה
תינוק החווה חסך במגע העורי של אמו, עלול בהמשך לחוות
פתולוגיות נפשיות. לפי אנזיה, חוש המישוש הוא החוש היחידי
שהינו דו־כיווני, שכן העור שחש את המגע הוא גם העור הנוגע,
כך שמדובר בחוש שיוצר אינטראקציה הדדית בין הפנים לחוץ,
בין העצמי לסביבה.
), סוקרת את
2010 ,
ניצה ירום, בספרה "סיפורי גוף" (ירום
ההתייחסות של פסיכואנליטיקאים שונים לקשר עור־נפש.
בריטון משתמש בהמשגה של "העור הדק" ו"העור העבה"
). מטופלים בעלי "עור עבה" הם מטופלים רגישים
Britton
,
1998
(
שעוטים מעטה אינטלקטואלי בלתי חדיר. בשונה מביק, בריטון