26 / 70
2020
ינואר
26
הטיפול הרפואי. האסטרטגיה הטיפולית כאן הייתה להפריד בין
המטופלת לדמות המשמעותית, ובביטוי רגשי של הזיכרונות
הקשים הקשורים באימה ובטיפול בעור.
- הסבר למטופל: "לפעמים אנשים פוגעים
Self punishment
בעצמם כי הם מרגישים שהם עשו משהו לא בסדר… אולי יש
משהו שעשית שאתה מרגיש שהוא לא בסדר?" מטופל צעיר
שהחל לגרד בחומרה את העור ללא סיבה נראית לעין, שיתף
בהיפנוזה במספר אירועים טרם ההתפרצות שבהם העליב
ופגע מילולית באופן קשה בחבריו ובבני משפחתו. בכל מקרה
ניתנת למטופלים ההזדמנות שלא לשתף עדיין בדברים שעולים
ולשמור אוץם לעצמם. עם זאת, כחלק מהטיפול הפסיכודינמי
הזדמנות זו לווידוי ולקשר לעיתים קרובות מאפשרת לשתף
אירועים בעלי השפעה הקשורים בתחושות חרדה ואשמה
מורכבות, ומסייעת במצב העור ובטיפול בו.
- הסבר למטופל: "למילים שנאמרות לנו יכולה
Suggestions
להיות משמעות רבה, האם מישהו אי פעם אמר לך משהו
משמעותי בשבילך הקשור בעור?" מטופלים רבים משתפים
בדברים שנאמרו להם על ידי בני משפחה ורופאים, אשר השפיעו
עליהם ועל מצב העור והטיפול בו.
הצגת מקרה ואינטגרציה
המקרה שיתואר בקצרה להלן מציג רכיבים שונים במטרה
להדגים את החיבור בין הגישות השונות של הטיפול שהוצגו.
, סבל בילדותו מהתעללות על ידי דודו. מעבר לתסמינים
45
נ' בן
של פסוריאזיס הוא סובל מעודף משקל, קושי עם מגע ואבחנה
של פוסט טראומה. נ' הופנה על ידי רופאת המשפחה, אחר
שבבדיקה אצל רופא העור סבל מהתקף חרדה כאשר נגע בו
בבדיקה שגרתית בשל הרגשה של חודרנות, שבהמשך הובן כי
קשורה לטראומה.
בשלב האינטייק, נוכח התגובה שהתרחשה בביקור אצל הרופא,
נשאל והובן כי ישנה טראומה ברקע והוא עומד בקריטריונים
של פוסט טראומה. הובן אף כי מחלת הפסוריאזיס התפרצה
בסמוך לטראומה. מעבר לאבחנה הרפואית של הפסוריאזיס,
נעשה סיווג על פי הספקטרום הפסיכוסומטי, מהיותה מחלה
פסיכופיזיולוגית מוחמרת מתח, והדבר הוסבר לנ' במקביל
לתוכנית הטיפולית. מהלך הטיפול כלל מספר שלבים שנעו
), המשלב
2008 ,
באופן ספירלי, על פי מודל שילוב עוקב (פרי
לצד מרכיבים דינמיים, ובמקביל מודל שלבי ההחלמה של
CBT
.)1994 ,
הרמן - ביטחון, זיכרון ואבל, וקשר מחודש (הרמן
בשלב הביטחון ניתן מקום לביסוס הקשר, חיזוק תחושת היציבות
בשילוב טכניקות
CBT
והפחתת החרדה באמצעות כלים של
להפחתת גרד. במקביל לעבודה ההתנהגותית עם הגרד,
התסמין אף קיבל פרשנות של רצון להוציא משהו מתוך עצמו,
משהו שדבק בו, ובעורו. במהלך עבודה בהיפנוזה עלה בו דימוי
של אבן מחוספסת מתחת לעור, קרה ואפורה, המנסה לצאת.
משנשאל מה יכול לקרות לאבן המחוספסת, המטופל הרגיש
מים נעימים שעוטפים ולאט לאט מרככים את האבן, ועוזרים לה
להתחיל להתאדות בעדינות דרך העור החוצה. טכניקה נוספת
הייתה יצירה של "מקום בטוח" והרפיה. נ' בחר במעיין קטן,
שמסביבו עצים שמצלים, מלא באוויר בריא, נעים לתחושה על
העור. בה בעת נעשה שימוש בהיפנוזה עצמית, ונ' החל להיעזר
בכך מחוץ לטיפול לא רק כדי להתמודד עם התחושות של הגרד
אלא גם בכלל במצבים שבהם חש מוצף. שילוב של טכניקות
אלו ליווה את הטיפול במהלך השלבים השונים.
השלב השני כלל עבודה על עיבוד הטראומה. דרך סיפור החוויות
שחווה ופירוששל חלומותיו שכללו דימויים עוריים, למשל סדינים
לבנים ונקיים שמכסים את המיטה, שאותה בפועל הוא מנקה כל
בוקר מקשקשים. כמו כן, נ', אשר אהב לכתוב סיפורים, כתב
במהלך תקופה זו בטיפול סיפור שבו הגיבור, בן דמותו, מתעמת
עם דודו. הסיפור נותח עם המטופל, והיווה פן של חוויה מחודשת
מול דודו. נעשתה עם נ' גם עבודה התנהגותית על הימנעויותיו. נ'
לא יכול, למשל, לומר את המילה "התעללות", וכן נמנע תחילה
מלעצום עיניים במהלך תרגולי ההרפיה.
השלב השלישי בטיפול, שהגיע אחר הפחתה משמעותית ברמת
הפוסט טראומה, כלל עבודה על קשרים בין־אישיים. הכוונה
לקשרים ישירים מסוגים שונים, ובהם: נשים שהיוו בנות זוג
אפשריות, חברים, אמו ואחיו. ניתן מקום גם לקשר עם המטפל,
תוך חיבור לתגובות עוריות שעלו לעיתים במהלך הטיפול או
קודם הגעתו לפגישה.
ניתנה למטופל המשגה לעור אליבא דאנזיה כמכיל ומחזיק,
ולנגעים שבו כפגיעה במגן ובגבולות בעקבות החודרנות שפרצה
פנימה. עם הזמן ועם השיפור בנגעי הפסוריאזיס וביכולת העור
להכיל ולשמור עליו, התגברה גם תחושת הביטחון שלו, וכן גבר
ביטחונו באשר ליכולתו להיות בקשר. התגובות הקופצניות
והחרדתיות ממגע פחתו, ויכולתו לחוות אינטימיות גברה.
הפרשנות נשענה אף על מודל "הגוף המשיח" (רייכר־עתיר,
), כלומר מה שהעור מבטא כאשר מצבו מחמיר, הותמרה
2010
מפרשנות הימנעותית ומכלילה של "אל תיגע בי" לפרשנות
שמאפשרת שמירה על העצמי במידת הצורך כגון "אל תפגע בי",
ואף לפרשנות של רצון בקשר "ראו אותי, שימו לב אליי".
סיום הטיפול הגיע אחר תקופה שבה מעבר לקשרים
המחודשים עם סביבתו, חווה המטופל קשר מחודש עם עורו,
ולמד כיצד לתת לו מקום, לטפל בו ולדאוג לו באופן מיטבי.
המטופל החל לראותו כבית מכיל, שבו יכולים לדור בכפיפה
אחת גופו ונפשו.