32 / 70
2020
ינואר
32
לנסיכה לשחרר את עצמה, ולה להביע סוף־סוף את רצונה
בהפחתת ההזנה המלאכותית. לאחר שעיבדנו חלק מסיפור
המחלה באופן לא מילולי ודרך משחק דרמטי יכלו להיכנס לחדר
"כלים" נוספים, ישירים יותר. כך, למשל, השתמשנו בחוברת
הכנה לפני ניתוח, לפני הרדמה, ובפגישה אחרת בדקנו יחד את
תפקיד המעי בגוף והבנו טוב יותר את המחלה של זיו.
לאור ההבנה כי ההורים חוו טראומה רפואית, נתנו הסבר למה
שעבר עליהם ולמה שעבר על זיו. הבנה זו אפשרה להורים
לראות את הדברים בפרספקטיבה ובמכוונות לכוחות הבריאים
שלהם, וכתוצאה מכך יכלו לקבל את התגובות שלהם ושל זיו
כטבעיות ונורמליות. כך, למשל, הבינו ההורים את התנהגותה
של זיו בנושא האכילה לא כמניפולציה אלא כצורך שלה ללמוד
לאכול (כפעוט). הבנה זו אפשרה להם לתת לזיו לאכול סוגי
מרקמים שונים בלי לחוש רגשות אשמה על כך שהמאכלים
שביקשה אינם תואמים לגילה.
כשהמשחק הפך ליותר ישיר גם הדיבור
שלי עם זיו נעשה ישיר יותר... בה בעת,
בפגישות עם ההורים בשלב זה הם דיברו
פחות על האוכל והמחלה ויותר על חיי
היומיום עם זיו
נקודה נוספת של עבודה הייתה סביב הפרדה בין הצרכים
המיוחדים של זיו כחולה לבין הגבולות שהיא זקוקה להם כילדה
בת שש. האב שאל באחת הפגישות האם דיברתי עם זיו על איסוף
הצעצועים לאחר המשחק. שאלתי למה הוא מתכוון והוא אמר
שמאז שהתחלנו בטיפול ברור לזיו שעליה לאסוף את הצעצועים
בבית. יכולנו להצביע יחד על כך שהשינוי נבע גם משינוי הגישה
שלהם כהורים. הדגשתי רבות שלמען בריאותה הנפשית של זיו
היא זקוקה ליחס כאל ילדה בריאה, למעט בתחומים שהמחלה
משפיעה עליהם ישירות. פגישות רבות הוקדשו לשרטוט הקו
הדק המפריד בין תחומים אלו. ההורים למדו לעצור ולשאול את
עצמם כיצד היו מגיבים להתנהגות דומה אם הייתה נעשית על
ידי אחותה של זיו; כלי זה אפשר להם לשנות את התייחסותם
לזיו ואף נתן לגיטימציה לשונות הקיימת בין ההורים בתפיסתם
החינוכית.
ההיכרות עם זיו בחדר הטיפול עזרה לי רבות בעבודה עם
ההורים והצוות הרפואי, שכן זיו עוררה רגשות אצל כולנו.
מצד אחד יכולנו להתפעל מיכולותיה, מהיצירתיות, מהחוכמה
ומהדמיון, ופעמים רבות יכולנו אף "לשכוח" שמדובר בילדה
הסובלת ממחלה (זיו מעולם לא נזקקה לרוקן את הסטומה
בחדר), ומצד שני הרגשתי לעיתים ממש על בשרי מעט
מתחושותיהם של ההורים והרופאים: את התסכול מטיפול
שלא עוזר (הנסיכה שנכלאת בכל פעם מחדש), את הכאב
בלהיות "האם הרעה" ואת העלבון בלהיות דמות דחויה. אלו
אפשרו לי לתווך את זיו עבור המבוגרים, לעזור להם להרגיש
את הדברים מנקודת מבטה, לאפשר גם להם כמוני לראות
את החלקים הבריאים, ועם זאת גם להיות אמפתית לפחדים
שלהם מחזרת תסמיני המחלה ולצורך שלהם לגונן עליה ולא
לגרום לה לתסכול כשאינם "חייבים".
מתוך סיפור האגדה של זיו ניתן ללמוד רבות על ההשפעות
השונות של מחלה על ילד ועל משפחתו, על הקשר החזק בן גוף
לנפש ועל הקו הדק שעליו מתהלך המטפל, בין עשייה להוויה.
ניתן ללמוד גם על הקסם שנוצר בין מטפל למטופל, קסם שיכול
לאפשר לנסיכה להציל את עצמה.
1 1
.
). דיבס, הילד שמחפש את זהותו. תרגום: י' הלוי. ישראל: ספריית הפועלים.
1968( '
אקסליין, ו
2 2
.
). שערות הזהב של השד, אגדות גרים כראי לצד האפל של הנפש. ישראל: מודן.
2005( '
באומן, א
3 3
.
). סוד קסמן של האגדות ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד. ישראל: רשפים.
1980( '
בטלהיים, ב
4 4
.
). תל אביב: עם עובד.
21-9 '
). "סוד קיסמו". בתוך וינקוט, ד', עצמי אמיתי, עצמי כוזב, עריכה: ע' ברמן (עמ
2009( '
הראל, א
5 5
.
) משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד.
1995( '
ויניקוט, ד
6 6
.
). הפסיכולוגיה של הלא־מודע. תרגום: ח' איזק. תל אביב: דביר.
1975( '
יונג, ק
7.
Neumann, E. (1995). The Great Mother: An analysis of the archetype. NJ: Princeton University Press.
8.
Kazak, E., Kassam-Adams, N., Schneider, S., Zelikovsky, N. Alderfer, M. & Rourke, M. (2006). An integrative model of
pediatric medical traumatic stress. Journal of Pediatric Psychology 31(4) pp. 343-355.
מקורות