44 / 70
2020
ינואר
44
שמצבו הנפשי של אייל משפיע על מצבו הרפואי ותורם להחמרתו.
Ullrich
,
Lutgendorf
במחקרים שנערכו בשדה המחקר שתואר (
,)
& Kreder, 2007; Ullrich, Lutgendorf & Leserman
,
2005
נמצא שהתסמין של אייל הכרוך בקושי בהטלת שתן יכול להיות
מוסבר גם על ידי קיומו של מצב דחק שמשפיע דרך שני מנגנוני
פעולה שונים, הראשון ארוך טווח והשני קצר טווח:
1 1 .
פעילות אנדוקרינולוגית (ארוך טווח) - באמצעות הפעלת
ההיפותלמוס מפעיל את יותרת הכליה המווסתת
HPA
ציר
את רמות הטסטוסטרון בגוף. הטסטוסטרון מותמר להורמון
שבתאי
5-
) על ידי אנזים אלפא
DHT
דהידרוטסטוסטרון (
בלוטת הערמונית. הטסטוסטרון ודהידרוטסטוסטרון
מעודדים גדילה של בלוטת הערמונית ומובילים להפרשת
טסטוסטרון ודהידרוטסטוסטרון נוספים, דבר שמוביל
להגדלה של בלוטת הערמונית באופן שעוטף את צינורית
השתן ומצר אותה, ומוביל גם להאטה בהטלת שתן והיעדר
תחושת התרוקנות.
2 2 .
פעילות של המערכת האוטונומית (קצר טווח) - דחק גורם
להפעלה של המערכת הסימפתטית ולהפרשת אדרנלין.
בלוטת הערמונית ושלפוחית השתן המכילות קולטני אלפא
מגיבות לאדרנלין על ידי גירוי תאי השריר החלקים בבלוטת
הערמונית ושלפוחית השתן. כאשר תאי השריר מתכווצים,
הם מצרים את צינורית השתן, מאטים את זרימת השתן
ומונעים מהשלפוחית להתרוקן במלואה. בנוסף בכך הם
גורמים לכיווץ כלי דם והצרה של צינורית השתן, באופן
שמוביל להאטה בהטלת השתן.
דוגמה תמציתית זו היא רק אחת מבין דוגמאות רבות המשקפות
את הקשר בין דחק נפשי למצב גופני. תפקידו של הפסיכולוג
ברפואה ראשונית לעמוד בתפר החיבור ביניהם, ולתרגם את יחסי
הגומלין לרופא ולמטופל למען בניית התערבות טיפולית מתאימה.
מלבד השפעותיו האנדוקריניות של הדחק התורמות להיווצרותו
של התסמין, ישנם היבטים פסיכולוגיים נוספים התורמים לרמת
המצוקה הנחווית במצבים פסיכוסומטיים. העיקריים הם:
1 1 .
- דאגה לגבי מחלות גופניות מובילה
מיקוד קשב בגוף
להעצמת הקשב לתחושות גוף הנחוות כמטרידות ולא
נעימות. אלו מהוות ראיה מאששת לקיומה של פתולוגיה
גופנית, ותפיסה זו מובילה להגברה של החרדה וכך להעצמה
נוספת של תחושות הגוף.
2 2 .
- החולה הפסיכוסומטי מבטא מצוקה
אימוץ תפקיד החולה
נפשית דרך תלונות גופניות ולכן נפוץ בעיקר בקרב אלו שאין
להם אוצר מילים או לגיטימציה חברתית להביע את המצוקה
שלהם בדרך אחרת. ישנה השערה שהפרט גדל בסביבה
שמתעלמת מביטוי מצוקה רגשית אך מעניקה תשומת
לב לתלונות גופניות. חשוב לציין שהקדימות שהרופא נותן
לתלונות אלה עשויה אף לחזק אותן. בתפיסתו של הפרט,
"תפקיד החולה" יכול להציע שחרור מציפיות בינאישיות
(רווח ראשוני) ולעיתים אף פרס כספי (רווח משני). אין
מדובר ב"התחלות" (זיוף תסמינים), מאחר שהחולה אינו
מודע לתהליך שבאמצעותו התסמין מופיע, אינו יכול לסלקו,
ובאופן כן סובל ממנו. תאוריית הלמידה החברתית מסבירה
גם את התורשתיות שבהפרעה: ילד עשוי, באמצעות חיקוי
או הזדהות עם ההורה, לסגל לעצמו תסמינים סומטיים
שיתפתחו בבגרותו להפרעה פסיכוסומטית.
3 3 .
- למטופלים עם סומטיזציה נטייה לשימוש
דיסוציאציה
בהגנות דיסוציאטיביות כגון פלאשבקים, חוויות חוץ גופניות
ודפרסונליזציה. ישנה השערה שתסמינים סומטיים נובעים
משימוש בדיסוציאציה הבאה לידי ביטוי בהפעלה של ייצוגים
גופניים בהיעדר גירוי גופני.
אבחון
) מציע
American Psychiatric Association
, 2013
(
־
DSM-5
ה־
קריטריוני אבחון המבהירים מונחים מבלבלים ומפחיתים את
מספר ההפרעות ותת־הקטגוריות שהיו במדריך הקודם במטרה
להפוך את שיטת האבחון ליעילה עבור מספקי שירות שאינם
נכללים במסגרות הפסיכיאטריות. לטובת מטרה זו הוא מייחד פרק
בשם "תסמין סומטי והפרעות קשורות" המאגד אבחנות שונות
לתיאור מגוון המופעים הגופניים העומדים לפתחן של המרפאות
,)
conversive
disorder
לרפואה ראשונית, בהן: הפרעת המרה (
), גורמים פסיכולוגיים
illness
anxiety
disorder
חרדת בריאות (
psychological factors affecting
המשפיעים על מצב רפואי (
.)
factitious
illness
), מחלה מדומה (
other medical conditions
במקרה של אייל, קיים תסמין יחיד ולו הסבר אורגני. אולם הסבר
זה לא מסביר את כל התסמין. לפי המדריך הקודם, אייל לא היה
מקבל אבחנה פסיכיאטרית, והיה ככל הנראה נותר ללא מענה
טיפולי מלא שמביא בחשבון גם את ההיבטים הפסיכולוגיים
בתלונתו. במדריך הנוכחי נעשה תיקון למצב זה. לפי המדריך
הנוכחי הרופא מביא בחשבון גם את המצוקה שאייל מבטא ואת
Somatic
symptom
הפגיעה בתפקוד, ועשוי לקבל אבחנה של
. אבחנה זו מאפשרת מענה מתאים יותר על ידי הרופא
disorder
הראשוני בכך שיפנה את המטופל להתערבות פסיכולוגית
בקהילה.
המקרה של אייל מייצג את אחד השינויים המרכזיים שנעשו
במעבר מהמדריך הרביעי לחמישי. השינוי שנערך מוביל לכך
שאנשים שקיבלו לפי המדריך הקודם את אחת האבחנות
הסומטופורמיות: הפרעת סומטיזציה, היפוכונדריה, הפרעת כאב
והפרעה סומטופורמית בלתי מובחנת, כעת ברובם מתאימים