59 / 70
פסיכואקטואליה
59
פסיכולוגים יוצרים
להתפתח וללוות את החברות, להעצימה ולפתוח אותה לממדים
.)5 '
אחרים שמעבר לקונכייה המקובלת" (פתאום אביב בסתיו, עמ
במהלך ההתכתבות ביניכם אתם משתפים זה את זה בחומרים
אישיים שכתבתם ביומניכם, בשירים ובהגיגים שלכם או של
סופרים ואנשי רוח שהשפיעו על חייכם. נראה שדרך השיתוף
בחלקים מעברכם אתם "אורגים" בזהירות ובעדינות את הקשר
החדש המתהווה ביניכם ואולי מבטיחים גם את הקשר שיאפיין
את יחסיכם בעתיד.
אני שואלת לגבי אופיו של הקשר המתקיים ביניכם כיום, ועד כמה
הוא נבנה אמנם על ההתכתבות שהתקיימה ביניכם ונחשפה
בפנינו בספר זה. בעיקר מעניין אותי איך עוברים ליחסים של
"שגרה" זוגית לאחר התחלה כה פואטית או לירית, כפי שהיא
מצטיירת לי?
: כיום הצטברו מאחורינו תשע שנים, שמהן שש שנים של
סמדר
מגורים וניהול משק בית משותף. כמו לכל זוג, במיוחד בגילנו,
זהו תהליך ממושך ולא פשוט של הסתגלות, של הבנה ושל
השלמה, וגם של אי־הבנות ואי־הסכמות. מנשה עבר מאזור חייו
והרגליו למקום שונה מהותית מהעיר שבה חי, כך שהסתגלותו
הייתה הרבה יותר מורכבת. אבל הדיאלוג נמשך ומתפתח, מעט
ממנו בכתב והרבה בשיחות, ולא מפסיקים ללמוד זה את זה
ומשתדלים להיות קשובים לצורכי האחר ולמרחב המשותף
שאנו מוסיפים לו עוד ועוד נדבכים.
: בעצם, גם חיי השגרה האישיים שלי לא היו מעולם
מנשה
"שגרה". הייתי עסוק באותם נושאים ביני לביני, רק שלא
היה את מי לשתף, ו"השגרה החדשה" הפכה לאורח חיים
שההרהור והשיתוף מלווים את חיי היומיום שלנו. זהו מעין
"פיצוי" על החסכים בחיינו הקודמים. בעיניי יש גם מטרה
התפתחותית אישית, להתפתח יחד עם שותפה לחיים, וכך
כתבנו: "עכשיו אנו חוברים יחדיו להאיר את דרכנו, כדי שנבין
בעזרת החברות את חיינו יותר לעומק ואת עצמנו מעבר
.)5 '
להיותנו פרטים נפרדים" (פתאום אביב בסתיו, עמ
המעבר מן הראיון של הזוג סמדר גונן ומנשה כהן אל הראיון של
סמדר על ספרה "חרדת האינטימיות" שיצא לאור זה עתה רציף
וטבעי מאוד אף על פי שארבע שנים תמימות מפרידות ביניהם.
אין לי ספק שמי ששיתפה אותנו בסיפור התהוותו של קשר אהבה
זוגי־בוגר יודעת דבר־מה על חקר האינטימיות.
האם תוכלי להשוות עבורנו בין חוויית הכתיבה הראשונה, כשאת
לבין חוויית הכתיבה החדשה, כשאת
את האינטימיות
כותבת
?
על האינטימיות
כותבת
: "פתאום אביב בסתיו" הוא ספר אותנטי, שמתאר את
סמדר
היחסים בהתהוותם. לעומתו, ב"חרדת האינטימיות" ישנו מבט
הבוחן את האינטימיות באופן כללי יותר ומחבר בין התובנות שלי
לתובנות של הוגים שונים, אף שהוא מביא גם את ההתנסויות
שלי. זו כתיבה יותר עיונית שמערבת את העיסוק הפילוסופי שלי
ברגשות בכלל ובאהבה ואינטימיות בפרט. היא גם לא נעשית תוך
כדי החיים אלא בהתבוננות בהם מבחוץ.
המושג שצד את עיניי כבר בפתיחת ספרך הוא "שיחות בחושך".
אשמח אם תוכלי לספר על המשמעויות הטמונות בו.
: עד כמה אנחנו ממעטים לדבר באמת־באמת זה עם זה
סמדר
ללא הסחות דעת ובקשב מלא, יודעים כמעט כל בני זוג. רוב
השיחות שאינן העברת מידע מתקיימות כאשר ישנה איזו הפרעה
בשגרה, אם מתוך פגיעות או מתוך ציפיות ואי־מילוי תפקידים, ואז
מביאים לתוך השיחה אלמנטים מהעבר ומהאישיות ולא מתוך
מה שמתהווה בינינו. לכן המטפורה של "שיחות בחושך" משמשת
לתיאור דיאלוג אינטימי המתרחש בין שניים, פסק זמן מכל מה
שאנו נושאים עימנו ללא הרף, תפקידים, משימות והתנהלות
יומיומית. השתהות של שניים עם עצמם במרחב משותף
ובסביבה מוגנת ומבודדת, כדי שהדיאלוג יהיה חופשי, פתוח, עם
הדהוד וחלחול אינטימיים ומלווה בניסיון להבין האחד את האחר
לעומקו וללמוד לקבלו ולדעת גם שלא הכול מתבהר ומסתדר
ואפשר לחיות גם עם אי־הבנות ואי־הסכמות.
בספרך "חרדת האינטימיות" את מביאה הגדרה גמישה
לאינטימיות: "אינטימיות היא קרבה רגשית בין אנשים, הנוצרת הן
על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. היא כוללת מעורבות,
פתיחות ומתן רשות להיכנס האחד אל תוך עורו של האחר. היא
אינה נמדדת במושגים של כאב או עונג, אלא במושגים של הרחבת
המשמעות של הקשר עם הזולת והעשרתה" (חרדת האינטימיות,
). עוד את כותבת: "מרכיב משמעותי ביחסים האינטימיים
12 '
עמ
הוא היכולת להתבונן בהם ולדבר עליהם, ללא הנחות מוקדמות
וללא דפוסים אוטומטיים. זו חווית חיים יחד עם הזולת, לחוות
באופן כפול, מהצד שלי ומהצד שלו. במעין חלחול הדדי כחוויה
). ובאותו
11 '
נוספת על האירוע המשותף" (חרדת האינטימיות, עמ
הקשר: "אינטימיות היא היכולת לגלות את האני הפנימי שלנו
ולהרגיש את התגובה של השותף כלפינו, הכוללת הבנה, דאגה
וקבלה שמעשירות ומרחיבות את האני שלנו" (חרדת האינטימיות,
.)14 '
עמ
אני קוראת בימים אלה את ספרה "חיים קטנים" של האניה
ינגיהארה, ובו למרות מה שנראה כקשרי אהבה עוצמתיים