63 / 68
פסיכואקטואליה
63
להרגשה, האכפתיות והערבות ההדדית מחזקים את
תחושת השייכות ואת יכולת העמידות. חשוב לבסס מערכת
תמיכה לכל פרט ולחזק את ההשתייכות לקבוצות עניין,
חוגים משותפים וחלוקת תפקידים. יש למצוא כל דרך לחלץ
אנשים מחוויית בדידות במצב המתח המתמשך ולהעצים
את כוחה המרפא של הקבוצה.
•
מתפתחת, מחודשת וגמישה
יצירת נרטיב והבניית משמעות
תוך כדי מצב המתח המתמשך, שייתן תחושת רציפות ויבנה
תסריט הנע מקוטב האימה לדרמה אנושית מעצימה
•
בשדות
טיפוח היצירתיות, יכולת המשחק והפעילות הפיזית
ההתערבות השונים לנוכח פעולות טרור מתמשכות
הפוגעות בתפקוד ומעוררות חרדה ופגיעה במרחב הביניים
המשחקי והסימבולי. פעילות פיזית נחוצה גם כמרכיב
סובלימטיבי לתוקפנות וכאקטיבציה אל מול הדכדוך.
•
שנועדו לבטא
מתן לגיטימציה למחאה ולמעורבות חברתית
את תחושת המצוקה, אך בה בעת לשנות את המציאות,
לצאת מתחושת חוסר האונים ולהשיג תחושת שליטה
מסוימת.
•
לגורמים המנהלים,
תחזוקה, הוקרה והפגה מעצימה
למטופלים ולאנשי החינוך הנושאים בנטל ובאחריות
הטיפולית והחינוכית לאוכלוסייה המצויה במצב מתח
מתמשך. אלה חיוניים למניעת שחיקתם של הצוותים,
לחיזוק חוסנם ולהצמחתם.
•
באמצעות נוכחות של מנהיגים בשטח
תמיכתה של המדינה
ומפגשים עם התושבים, להעברת מסרים להעלאת מורל
האוכלוסייה, גילויי אמפתיה ומתן תוקף לייחודיות מצב
המתח המתמשך והשלכותיו. תמיכה זו צריכה להתבטא
גם בפעולות לרציפות טיפולית (המשכיות רב שנתית
בטיפולים במערכות החינוך ובמרכז חוסן), טיפול מותאם
בנוער המתגייס מעוטף עזה בהובלת מערך בריאות הנפש
של צה"ל יחד עם מפקדי הצבא (עם שימת לב לתיעולם
לתפקיד בעל משמעות בצבא בהתאם ליכולות עמידותם
תוך מעקב מתמיד אחר בריאותם הנפשית), ובהעצמה
בריאותית (לנוכח פגיעה בתוחלת החיים וחשיפה מוקדמות
למחלות ולקשיים נפשיים), אקדמית (לנוכח פגיעה
פוטנציאלית ביכולת הצעירים להתקבל למוסדות להשכלה
גבוהה) וכלכלית (לחיזוק היישובים ולצמיחתם).
הצילומים הנפלאים המופיעים בספר הם פרי ידיך. תאר כיצד
הגעת לתחביב הצילום ועד כמה הוא משרת אותך בהתמודדות
עם האירועים המיוחדים באזור. בחר נא (והצג) כמה מהצילומים
המשקפים ביותר את חוויותיך בעוטף עזה ופרט עבורנו את הרקע
שבו צולמה כל תמונה ואת המשמעויות שלה עבורך.
מאז ומתמיד אהבתי לצלם. כשאני מצלם אני מתבונן על המציאות
החיצונית בצורה מדיטטיבית, מתמזג עם הטבע, אני רואה את
התמונה בעיני רוחי ומצלם בעיקר באמצעות הסמארטפון שתמיד
זמין.
הצילום הוא אחת מהדרכים שלי להתנתק מהמציאות ההזויה
שבה אנו חיים (המציאות הביטחונית ותקופת הקורונה), לחיות
בכאן ועכשיו עם העוצמה המרפאת של הטבע, עם המחזוריות
שלו, הדיאלקטיקה בין קמילה וצמיחה, הגוונים המדהימים של
הזריחה והשקיעה. זהו בעצם תרגול של מיינדפולנס, שמטעין את
הנפש ומאפשר גם לחבר בין החוויה האינטרסובייקטיבית שלי
לרגע שאותו אני קולט בטבע ושנוגע ומדבר גם מתוך נפשי.
בספר מופיעים כשלושים צילומי צבע שלי. בפוסטים בפייסבוק
שלי יש עוד אלפים...
לפני פרישתי ניהלתי שירות פסיכולוגי־חינוכי ואני יודעת עד כמה
קשה לתחזק ולשמר רוח צוות אפילו בתנאים "פריבילגיים" כמו
בעיר תל אביב יפו. אומנם העומסים ולחצי העבודה לא פסחו
עלינו וההתנגשות בין צרכים אישיים לבין דרישות מקצועיות דרשו
התייחסות מיוחדת וניהול רגיש, אך אף פעם לא היה איום על
הביטחון הפיזי של העובדים.
אני תמהה כיצד אתה עומד לאורך שנים ארוכות במשימה
המורכבת הזאת. תאר לנו תהליכים של גיוס עובדים לתחנה,
סיטואציות ואירועים מיוחדים שעימם נאלצת להתמודד וגורמים
אשר להערכתך אפשרו את התמדתך במשימת הניהול באזור כה
פגיע.
בורכתי בצוות פסיכולוגים משכמו ומעלה, שאני חש שזו זכות
גדולה עבורי לנהל אותו. כמנהל אני דוגל במתן דוגמה אישית,
מתעניין כל הזמן במצבם של אנשי הצוות, מוקיר את עשייתם,
מחלק את הנטל ביציאה לשטח תחת אש, דואג לטיפוח, הדרכה
מקצועית ומתן זמן לעבד אירועים ולהפיק את המשמעויות
והלקחים. אני מעודד עבודות פיתוח ויוזמות של הצוות, ער
לעובדה שמתן העזרה מחזק את חוסנם של האנשים, מכבד כל
מי שלא מתאים לו לצאת למצב מסכן חיים בזמן מסוים, אך דואג
שיהיה לו תפקיד במענים מן הבית או בדרכים אחרות.
הבעיה לעיתים שיש את כל דרישות המציאות השגרתיות והיומן
של כל פסיכולוג חינוכי בארץ עמוס מאוד. ואז מופיע מצב חירום
פסיכולוגים יוצרים