64 / 68
2020
אוקטובר
64
פסיכולוגים יוצרים
וצריך למצוא זמן שאין לך כדי לקבוע כל מה שבוטל. ולכן אל
מול העומס אנו יוצרים לנו כצוות זמנים של הפוגה מסוימת:
ארוחת צוות, ישיבות צוות בכלניות, יציאה משותפת לכנס המחוזי
שנותנים אפשרות להטעין כוחות בתוך העומס שבו אנו נמצאים.
נוצרה לאורך השנים אווירה בצוות של פתיחות, מקצועיות גבוהה,
צניעות, תמיכה וחמלההדדית. למרותתנאי השכרהירודים ניכרים
מוטיבציה להמשיך במתן שירות הקודש בתקופה הייחודית שבה
אנו חיים ואף להיות אבן שואבת לפסיכולוגים חדשים ותמיכה של
גידול פסיכולוגים בעלי שיעור קומה. ועדיין אני אחרי כל הסלמה
בחששות עד כמה יעמדו כוחות ותעצומות הנפש לצוות שלי ולי
להכיל את המציאות הבלתי אפשרית ולסייע לאלפי ילדים, הורים
ומורים.
חשוב להדגיש שאני לא לבד בהתמודדות. אני מוכרח לשבח את
מטה שפ"י שכל הזמן בשגרה ובחירום נותנים לי גב, מתעניינים,
תומכים ומסייעים בכל מה שניתן.
אני מוקיר גם את הרשות שבה אני נמצא, בה ישנם כוחות רבים
וטובים - יועצות, אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, מרכז חוסן,
החינוך החברתי והמרכז הקהילתי, שעובדים בצורה מסונכרנת
למען האוכלוסייה וכך ישנה חלוקה בנטל בטיפול באוכלוסייה.
גונב לאוזנינו מחבריי הפעילים ברשתות החברתיות שהעלית כמה
פוסטים מרגשים בפייסבוק בימי הקורונה. האם תוכל לשתף אותנו
בכמה מהדברים שכתבת והאם העובדה שהפכתם לחלק מסיפור
ארצי ועולמי ופתאום אינכם יוצאי דופן כמו פעם מורגשת אומנם
בקרב אוכלוסיית העוטף. כיצד בכלל נראים ימים אלה אצלכם.
תקופת הקורונה הגיעה בדיוק לאחר הסלמה שהייתה אצלנו
והיינו בזמן התאוששות ממנה. וכך, נוסף לאי־הוודאות הביטחונית
החלה להירקם אי־ודאות על רקע בריאותי וכלכלי. מצד אחד
יש כאן עומס נוסף על הקיים, מאידך ישנה אוכלוסייה שיודעת
להתנהל במצבי חירום וישנן פלטפורמות טיפוליות במערכות
החינוך וכקהילות שמאפשרות לצלוח תקופה זו בצורה טובה יותר
ממקומות שפחות ערוכים לחירום.
גם צוות השפ"ח כהרגלו התגייס בדרכו היצירתית ונתן מענים
לאחר חשיבה מעמיקה במגוון דרכים שזה נושא למאמר בפני
עצמו.
בתקופה זו ניסיתי בפוסטים בפייסבוק להמשיג את מה שחשתי
בתוכי, בסביבתי, ומרבים שהייתי איתם במגע, תוך שימוש
בתכנים שכתבתי גם בספרי "בחזית הנפש". כך למשל בתחילת
המשבר, כשכולנו היינו עסוקים בעשייה ובלהמציא עצמנו מחדש,
כתבתי שחסר המרחב לעצור, להרפות מעט מהעשייה הבלתי
פוסקת, להכיל ולחוש את המציאות הסוריאליסטית ופשוט
להיות בה. לחוש את הרגשות האנושיים, לתת להם שם, לשאת
אותם ולאפשר להם מקום ונוכחות בנפשנו. זה מרחיב את חדרי
נפשנו וכך אנו יכולים להיות במגע יותר אמפתי ועמוק עם זולתנו.
מה שמאפשר גם פתח ליצירת משמעות מחודשת במציאות
המשתנה שזהו אחד ממרכיבי הצמיחה מתוך המשבר. אין
להירתע מהדכדוך ואי־השקט הפנימי. הם מאטים את קצבה של
הנפש, מאפשרים התכרבלות והתבוננות ולא כהיבט פתולוגי או
לא כמרחב פנימי שמאפשר את המשמעות המחודשת.
אנו גם יכולים לדמיין את היום שבו תימצא תרופה וחיסון למגפה,
יום שבו תתמתן המגפה ואט־אט תחזור השגרה, אנשים יחזרו
לעבודתם הקודמת או ימצאו עבודה אחרת כהזדמנות או כורח,
ייתכן שנהיה יותר צנועים בצריכה שלנו, ננוע חזרה מהישרדות
להתפתחות מחודשת, החיים החברתיים אט־אט ינועו מחשדנות
ושמירת מרחק אל מגע קרוב מחודש, פתאום נעריך את הדברים
שהיו ברורים מאליהם.
בימים אלו מומלץ לדמיין את התסריטים החיוביים הריאליים,
שהייה במרחב הפנימי של התקווה יכולה לאפשר לראות את
התקווה בעת המגפה וגם אחריה ולאפשר את ניצני ההחלמה.
כמו שדוד גרוסמן כתב: "בזמנים משתקים כאלה הדמיון הוא
כמו עוגן שאנו משליכים ממעמקי הייאוש אל העתיד ומתחילים
למשוך את עצמנו לעברו..."
יש עוד הרהורים ותובנות רבות שאותם תוכלו לקרוא בספר שלי
"בחזית הנפש" או בפוסטים בפייסבוק שלי.
אין ספק שיזהר שער משלב בתוכו, מעבר ליכולות המקצועיות
המרשימות, כישורים אומנותיים רבגוניים ההופכים כל פסקה
כתובה שלו ליצירה פיוטית מרגשת. כך גם בספרו זה שהקריאה בו
מעניינת ומרתקת בשל המידע הנרחב, אך גם מענגת ומרגשת בו־
זמנית בשל דרכי ההבעה העשירות. הספר גם זכה בפרס חבצלת
בתחום הספרות ושתי מהדורות שלו כבר אזלו.
לסיכום אביא את דבריו של פרופסור מולי להד, המתפרסמים
על גב הספר. מולי להד הינו פסיכולוג רפואי מדריך, מומחה
בהתערבות במצבי לחץ ומשבר ובטראומה אישית וקהילתית
בארץ ובעולם, נשיא המרכז לפיתוח משאבי התמודדות בקריית
שמונה:
בנשימה עצורה. התרגשתי
בחזית הנפש
"קראתי את הספר
וחוויתי התבוננות מרתקת ומסקרנת אל הכותב ומתוך כך על
עצמי. הכתיבה מעניינית וייחודית בכך שמשלבת סיפורים אישיים
עם קטעים מקצועיים ומחקרים עדכניים ומחדשים. הספר כתוב
בעברית משובחת ועשירה ומקיף את המציאות של חיים בחשיפה
ללחץ מתמשך על גווניה הרבים".