57 / 68
פסיכואקטואליה
57
עמוקים, חוויית מסוגלות פגועה כאמא ותחושת ערך עצמי נמוכה.
לאם החולה יש פחות פנאי, פחות פניות רגשית ויכולת פיזית
נמוכה יותר לטפל בתינוק, להיות קשובה אליו וליהנות ממנו. בשל
כך, נשים מספרות על חשש מהתקשרות לא בטוחה עם התינוק,
על הפחד "להעביר את הסרטן" בגנים לילדים ועל חוויה קשה של
"אני אמא לא מספיק טובה".
אחת הדאגות הראשונות שאימהות צעירות מעלות עם קבלת
הבשורה המרה של אבחנת מחלת הסרטן, היא הדאגה לילדים
). החוויה הרגשית
Strickland, 2015
והרצון להגן עליהם (
וההתנהלות המעשית מול הילדים עולה כנושא משמעותי, חשוב
וקשה. איך לספר להם על המחלה? מתי לספר לילדים על
הטיפולים? כמה ובמה לשתף אותם? האם לספר בבית הספר?
לחברים? מה לומר להם אם יעלו את נושא המוות?
דאגה שמאוד מטרידה אימהות היא העובדה שהמחלה
והטיפולים - כלומר היא עצמה - משבשים את חיי הילדים. "לא
נוכל לצאת לטיול שהבטחנו לילדים", "אין מי שייקח את הילד
לחוג, אבא נמצא אז בעבודה". הרגש החזק ביותר שעולה הוא
תחושת אשמה. "בגלל המחלה שלי הילדים חרדים, דואגים, לא
ישנים טוב בלילה, חווים רגרסיות רגשיות והתנהגותיות", "בגלל
המחלה שלי הם מתקשים להתרכז והתפקוד בבית הספר יורד",
"אני לא פנויה רגשית כמו שאמא צריכה להיות, עסוקה בעצמי
ולא מצליחה להיות איתם במצוקה שלהם - ואני מרגישה אשמה".
אימהות רבות, במאמץ לשמור על התנהלות החיים כרגיל, אכן
עסוקות פחות מדי בעצמן, ולא דואגות מספיק לרווחתן הנדרשת
לתהליך ההחלמה שלהן.
רותי (שם בדוי), אם לשלושה ילדים, מספרת בטיפול: "אני כל כך
עייפה, בקושי מצליחה להרים את עצמי, אבל לא יכולה לנוח. לא
רוצה שהילדים יראו כמה אני עייפה. הם יחשבו שאני מאוד חולה,
יהיו להם חרדות. לא מרשה לעצמי לוותר על לקחת אותם לחוג,
או לשבת איתם על שיעורי בית".
רחל (שם בדוי), אם חד־הורית לילדה בתחילת ההתבגרות,
מספרת בטיפול: "אין לי ברירה, המורה קוראת לי לבוא לבית
הספר אז אני מוכרחה להגיע. יש לה חוגים שמישהו מוכרח לקחת
אותה ולהחזיר הביתה, לפעמים היא מזמינה חברות, אז מה,
החיים שלה צריכים להיעצר? ההורים שלי גרים רחוק, אז כמה
אפשר לבקש עזרה מחברות. הן דווקא עוזרות ותמיד מישהי באה
איתי לבית חולים לטיפולים".
ברמה הרגשית־נפשית, האם חולת הסרטן עסוקה לא רק בעולמה
- בחרדות, בדאגות, בפחדים, בכעס, בכאב, בעייפות - היא חייבת,
אין לה ברירה, להיות עסוקה גם בילדים. פעמים רבות אימהות
צעירות לא מפנות מספיק זמן או אנרגיה נפשית לטפל בעצמן,
לנוח, להירגע, כי הן מרגישות שהן חייבות להשקיע בילדים.
ישנה התמודדות עם פחדים מהעתיד לבוא ומהמוות שאיתם
מתמודדים חולות וחולי סרטן בכל גיל, אך במקרה של נשים
צעירות, ישנם לא רק פחדים מהמוות של החולה עצמה אלא גם
כאב וצער מהאפשרות לא להיות שם עבור ילדיה כאמא, ללוות,
להדריך, להוביל אותם במסע החיים שלהם. עדי (שם בדוי) אמרה
בטיפול: "הכי מפחיד אותי שאולי אני לא אהיה שם בשבילם, לא
כשיגמרו ללמוד בבית הספר, לא כשיתגייסו לצבא - מי יכבס להם
את המדים? מי יביא להם אוכל מהבית לקורסים? להיות בחתונה
שלהם - אני בכלל מפחדת לחלום..."
לכך מתווסף קושי של אתגרים לוגיסטיים. ניהול הבית, אשר עד
כה התחלק בין שני הורים במקרה הטוב, נותר על כתפי הורה
אחד. כשאמא חולה ובטיפולים - מי יבצע את כל המשימות
הנדרשות? להכין את הילדים בבוקר למוסדות החינוך, לקבלם
כשהם חוזרים, להסיע לחוגים ובחזרה ועוד. לאימהות חד־הוריות
ההתנהלות קשה במיוחד. אין להן שותף תומך, עוזר, שאפשר
לחלק עימו את הטיפול בילד ואת מטלות ניהול הבית המשותפות,
ויותר מזה, פעמים רבות מצבן הכלכלי לא מאפשר להן לעזוב את
מקום עבודתן והן חייבות "לסחוב" חבילה כבדה במיוחד. תגובה
שכיחה במצבים אלה היא דיכאון, שמקשה על ההתמודדות עוד
יותר.
במציאות שבה יותר ויותר נשים צעירות חולות, חשוב להקשיב
לקולן. חשוב להיות מודעים למצוקות המיוחדות שלהן ולפתח
מענים מותאמים לנושאים איתם הן מתמודדות ולהתאים שירותים
). יותר ויותר
Coyne et al., 2012
לצרכים המיוחדים שלהן (
נשים צעירות פונות בבקשת סיוע בהתמודדות הייחודית שלהן
עם המחלה. חשוב כי ברגע הקשה הזה שבו נשים מקבלות את
האבחנה, בין אם הן צעירות או מבוגרות יותר, הן ידעו כי המענים
להתמודדות הרגשית והנפשית הם לא פחות חשובים מהמענים
לאתגרים הפיזיים והרפואיים.
בעמותת "אחתמתשע", נוסףלמעניםה"קלאסיים" שלסיועלנשים
שאובחנו במחלת סרטן השד, כגון ליווי החולה על ידי מתנדבות
ששרדו את המחלה, טיפול פסיכולוגי פרטני, ליווי רוחני, מיצוי
זכויות, שירותי מידע, ליווי של עובדת סוציאלית וייעוץ משפחתי,
פותחו שני מענים ספציפיים לנשים צעירות בכלל, ולאימהות
צעירות בפרט. מענה אחד הוא גיוס מתנדבות אשר התמודדו עם
המחלה בגילאים צעירים, התמודדו ומתמודדות עם האתגרים
אשר נסקרו במאמר זה, לליווי נשים שנמצאות בתהליך האבחון
והטיפול. המענה השני הוא הקמת קבוצות תמיכה דיגיטליות
הפונות לקהל של נשים צעירות. התקשורת הדיגיטלית נוחה
לנשים צעירות, נגישה, אינה מצריכה יציאה מהבית והקדשת זמן
לנסיעות. מחקרים מראים כי תמיכה פורמלית, בקבוצות, ותמיכה
לא פורמלית, בליווי של מתנדבת, מסייעים לאישה הצעירה
Tavares et
בהתמודדות עם האתגרים שהמחלה מציבה בפניה (
.)
al., 2017
לרשימת המקורות, ראו באתר הפ״י
פינתההורות