40 / 68
2020
אפריל
40
.)2008 ,
המביאות לניכור ולניתוק עד כדי מוות פנימי" (בר־שדה
לעיתים נפגוש ניסיונות שונים לברוח מן הבדידות, אשר מזמינים
בטיפול התייחסות יצירתית, גמישה, מכילה ומגוננת, המאפשרת
התפתחות אמון. בעזרת האמון שייווצר תתאפשר הישארות
.)2009 ,2006 ,
בטיפול ועיבוד הכאב (בר־שדה
הבדידות הפנימית... נובעת מגעגועים
בלתי ניתנים להשגה למצב פנימי
מושלם. בדידות כזו, שנחווית במידה
רבה על ידי כולם, נובעת מן החרדות
הפרנואידיות והדפרסיביות, שמקורן
בחרדות הפסיכוטיות של התינוק
כבר במחקריו המוקדמים והמפורסמים על תינוקות
במוסדות נגע רנה ספיץ בבדידות באמצעות ההמשגה של
Rene Spitz, In Fromm-Reichmann
הדיכאון האנקליטי (,
). מאוחר יותר, הגישה האקזיסטנציאליסטית
1959/1990
,
לבדידות ראשונית
, שמקורה באובדן,
בדידות משנית
הבחינה בין
המתקיימת בעצם הווייתנו ומעצם היותנו בני אנוש עם פוטנציאל
), או כמאמר לוינס:
von Witzleben
,
In Satran, 1978
למות (
"הקיום הוא הדבר היחיד שלא אוכל לחלק אותו עם הזולת.
הבדידות מופיעה אפוא כאן בדמות של גלמודיות המציינת את
.)54 '
, עמ
1982 ,
עצם ההתרחשות של ההֱיות" (לוינס
דיסאינטגרטיבית,
בדידות אמיתית
אבחנה נוספת היא בין
, המתהווה
בדידות זמנית
שמובילה למצבים פסיכוטיים, לבין
אחרי משבר דוגמת זה הקשור באהבה. הסובלים מבדידות
אמיתית לא יכולים לדבר עליה, כי היא כה מפחידה ולא טבעית,
עד שהם מנסים לנתק אותה מן הזיכרון ואפילו מן הפחד
). מדובר במצבים שבהם
Fromm-Reichmann, 1959
ממנה (
עובדת קיומם של אנשים בעברו של האדם נשכחה פחות או
יותר, והאפשרות שיקיימו יחסים בין־אישיים בעתיד היא מעבר
לדמיון ולציפיות. הסובל מבדידות זו לא יכול להביעה במילים.
הוא גם לא מאפשר התקרבות האחר למצוקה ולכאב שלו, כיוון
שהתקשורת האמפתית של האחר נחסמת בחרדה מציפה
). היעדר שיח
Fromm-Reichman & Szalita-Pemow, 1955
(
על הבדידות מייצר את האמונה בקרב הבודדים, שאף אחד לא
חווה או לא יוכל לחוש מה שהם חווים או חוו.
העיסוק בבדידות כה ראשוני ואישי, עד שגורר אחריו בכל פעם
ביקורות, וכתוצאה מכך עולות המשגות חדשות. גם אל פרום־
רייכמן מופנית ביקורת, על כך שהיא התעלמה מאי־היכולת
המתפתחת לאמון ולהתקשרות. מוצע לחלופין להבחין בין
בדידות ליכולת לחוות את היעדר האחר, ומתוך כך להבחין
שבה חסרון האחרים נחווה, ולפיכך כנראה
בדידות רגילה
בין
,
בדידות נעדרת יכולת לקשר
מתקיימת יכולת להתקשרות, לבין
שבה חסרונם של האחרים לא נחווה גם בהיעדרם. הסובל
מבדידות כזו, הוא מי שמעולם לא רכש את היכולת להיות
.)
Hegeman, 1990
בקשר, או מי שאיבד אותה (
) שוללת את החיבור בין בדידות
Klein 1963/1975
קליין (
והיעדרות קשרים משמעותיים בחיי אדם. היא מתייחסת
למשמעות הפנימית של תחושת היות לבד ללא קשר לנסיבות
חיצוניות. משמע, לחוש לבד גם בין חברים או בעת קבלת אהבה.
הבדידות הפנימית, היא מציעה, נובעת מגעגועים בלתי ניתנים
להשגה למצב פנימי מושלם. בדידות כזו, שנחווית במידה רבה
על ידי כולם, נובעת מן החרדות הפרנואידיות והדפרסיביות,
שמקורן בחרדות הפסיכוטיות של התינוק. הן קיימות במידה
רבה בכל פרט, אך חזקות במיוחד בעת מחלה. כמו פרום־
רייכמן, היא רואה בבדידות חלק אפשרי ממחלת הסכיזופרניה
או הדיפרסיה. לדידה, שורש הבעיה טמון בדינמיקה של הפיצול,
ההשלכה והחרדה. מקצת מן המרכיבים המפוצלים של העצמי
אינם נגישים, חלקם מושלכים אל אחרים, ותורמים בכך להרגשה
של היעדר בעלות מלאה על העצמי. החלקים האבודים חשים
לבד. כיוון שהחרדות הדפרסיביות והפרנואידיות לא נעלמות
לחלוטין, אף הן הופכות למקורות חלקיים לתחושת הבדידות.
כשמגיעים למחוזות האינטגרציה, הכאב שמתלווה לתהליך
קשור אף הוא לבדידות. משמעו עמידה מול הדחפים ההרסניים
והחלקים השונאים של העצמי או מפגש עימם, עם החלקים
שנראים כבלתי ניתנים לשליטה ולכן מסכנים את האובייקט
הטוב. עם התפתחות האינטגרציה והעלייה בתחושת המציאות,
תחושת האומניפוטנציה מצטמצמת, יש אובדן של אידיאליזציה
של העצמי ושל האובייקט, ועימם גם צמצום היכולת לתקווה.