43 / 68
פסיכואקטואליה
43
דרורית הכירה את בן זוגה לחיים בבית הספר היסודי. לימים
נישאו והביאו לעולם חמישה ילדים מוצלחים. הם אף זכו
לשמחה שבנכדים. היה לזוג בית נאה וכלים נאים. חיים
מקצועיים מספקים וחיי חברה מהנים. יום אחד הם הודיעו
שנות נישואין. תדהמה
48־
לילדיהם שהם נפרדים אחרי כ
אחזה בכל הסובבים אותם.
דרורית: "הכול נראה טוב מבחוץ, עטיפה יפה שכיסתה על
פרי מצומק, יבש, ריק. הוא היה לידי, אבל לא הרגשתי אותו
איתי. עשה למעני אבל מעולם לא קלע לצרכי. כמו השתדל
אבל לא באמת הקשיב ולא ראה ולכן לא למד אותי. הרגשתי
שנמצא איתי פיזית אך לא רגשית, ונותרתי לבד. בודדה מאוד
בתוך שתיקות קשות, או מריבות אינטנסיביות־רעילות. מצפה
ומתאכזבת שוב ושוב. מתרוקנת ומתרוקנת ולא מתמלאת, עד
שלא יכולתי יותר".
(כעבור כחמישה חודשים)
II
חלום
תמונה ראשונה
דרורית ישובה מול צג המחשב, עייפה, עיניה כמעט נעצמות,
ראשה נשמט על יד המקלדת. חרמון נכנס לחדר. היא משימה
עצמה ישנה. שומעת אותו, למרות זאת, מדבר אליה ומפציר בה
לחזור לחיות יחד, "איבדתי מספיק". היא לא משיבה. ניעור בה
כעס על שמדבר את צרכיו על אף שמבחינתו ישנה. לא מהסס
להעיר אותה. הוא יוצא מן החדר. היא משתרעת על המיטה
הסמוכה בנעליה, מתכסה במעילה. חרמון חוזר וממשיך
בשיח המפציר, "אני מבין ששמעת כל מה שאמרתי. נו, מה את
אומרת?" היא לא משיבה, כביכול ישנה. חושבת שאינה רוצה
לחזור לקשר, שחזרה לקשר תהיה בחינת "עוד מאותו הדבר".
שטוב לה בלבדיות שלה, אך שוקלת כיצד לא לפגוע בחרמון.
תמונה שנייה
ניכרת תכונה בבית לקראת אורחים בני המשפחה. היא מנסה
להכין תקרובת. חשה זרות בביתה שלה. לא מצליחה לפתוח
את ארונות המטבח. הכול זר ולא מוכר. לא מצליחה להכין שום
מנה. חרמון מגיח עם מגש מרהיב ובו ניצבות כפסלים גאים
אטריות מיוחדות ובוהקות בלובנן מלופפות סביב עצמן, עליהן
מזולף בציוריות רוטב. בקושי רב היא מצליחה לפתוח אי־אלו
דלתות של ארונות מטבח, ובכל הארונות, המוארים והנראים
כתאי קירור, מגשים דומים עם אטריות מזמינות ודקורטיביות
בסגנון שמזכיר מאוד את האופן הדקורטיבי שבו היא הייתה
נוהגת להגיש, אך הפעם המנות הן מעשה ידיו של חרמון.
מופיעות שתי מלצריות בעלות מראה זר, עם שולחן אובאלי קל
משקל אך עמוס במטעמים, ביניהם מגשי האטריות. הן מביאות
את השולחן מאי־שם למטבח. דרורית תמהה ומנסה לתקשר
איתן. להסביר שלא נוהגים לאכול במטבח עם אורחים. תוהה
בתוכה מי הנחה אותן. השיח מתנהל בעזרת תנועות ידיים עקב
קשיי השפה. הן מתחילות להסתובב עם השולחן בגמלוניות
וחוסר תשומת לב, מגשים עפים לכל עבר ונופלים על הרצפה.
המטבח נראה כמו אחרי מלחמה. דרורית כועסת. מרגישה
חוסר שליטה, תסכול, חוסר שייכות ובדידות עמוקה.
היא חשה תמהיל מוזר של חוויה ראשונית עם דז'ה וו. גם
בחוויה הכה שונה ואחרת, שאותה מעולם לא חוותה, היו כל
התבלינים המוכרים שהיו מצויים בקשר שלה ושל חרמון, ואשר
רובם הקשו עליה לעכל את ה"ביחד", לשהות בו מבלי שתחוש
בודדה בתוכו.
דרורית ובעלה ניהלו זוגיות ארוכת שנים, שבה צלע אחת,
חרמון, הייתה נתונה בסוג של לבדיות שפירה וסינטונית
שהביאה את הצלע השנייה, דרורית, ללבדיות ממאירה בה
היא נלחמה שוב ושוב ללא הצלחה. הם התגרשו בראשית
שנות השבעים לחייהם. יצאו לדרך חדשה בגיל מבוגר, לאחר
שנים שדרורית הייתה בטיפול פסיכולוגי. דרורית נגעה בטיפול
בחשש העמוק מן הלבדיות, הבידוד, ההתבודדות והבדידות.
היא הופתעה. חלפו השבועות והחודשים הראשונים, השנה
הראשונה ואחריה שנתיים נוספות, אך על אף שעות הלבדיות,
תחושת הבדידות המוכרת משנות הנישואין הממושכות
בוששה להופיע. היא פגשה את ההתבודדות מדי פעם, וגם
את הבידוד. אבל התחושות שעוררו מפגשים אלו לא התקרבו