47 / 68
פסיכואקטואליה
47
אפילו. נפילת הקיר המשותף, במונחיה של יולנדה גמפל, העמידה
.)2020 ,
את המטפלים והמטופלים בהוויית קיום דומה (רוט
חוסר היכולת לנוע ולהיפגש עצרה זמנית את יכולתם של
המטפלים להיות לעזר ולשאת תפקיד שבעצמו נותן גם משמעות
בתוך התקופה הסוערת והמבולבלת. כפי שכהן וסתר־רונן הסבירו
זאת לאחרונה: "אחת מדרכי ההתמודדות של אנשי מקצועות
הטיפול באירועים קודמים של מציאות טראומטית משותפת הייתה
להתמסר להזדקקות של מטופלים ולנסות להקל על מצוקתם
באמצעות עבודה ברמות גבוהות של זמינות ומעורבות רגשית, תוך
התעלמות מ'טיפול עצמי' ולעתים אף מצרכים משפחתיים. עבודה
זו הייתה מלווה ב'פנטזיות הצלה' ואפילו בתחושת גרנדיוזיות,
מודעת ולא מודעת, במיוחד כאשר היה מדובר בטיפול בילדים"
.)2020 ,
(כהן וסתר־רונן
אבל בימי הקורונה מטפלי הורים, העובדים עם ילדים ומשפחות,
נעצרו והשתהו, ואז בלית ברירה בחרו בחלקם לעבור לטיפול
מרחוק. תוך כמה ימים ראינו ניסיונות שמטרתם תחילה הייתה
להמשיך קשר, להתרכז בהחזקה ולהגיב למצוקות נקודתיות.
בהמשך החלו ניסיונות ליצור בעזרת טיפול מקוון גם המשך
תהליך טיפולי. הסטינג החדש נראה בעבודה עם ילדים מוגבל
באפשרויותיו, ולעומתו נראה עקרונית שאפשר לבצע ביתר קלות
עבודה משמעותית עם הורים. אלא שבמקרה של ההורים בסגר,
אי־הזמינות, ההיבלעות בקיים, ההתכנסות פנימה והקושי ליצור
מרחב שלישי מתבונן, הביאו בפועל לצמצום (זמני) של היעזרות
באמצעות הקשר הטיפולי.
בדידותם של ההורים
הורים רבים נכנסו להוויית חיים שונה ולא מוכרת. רבים מהם
מושעים, מפוטרים או מוגבלים לבית ולטיפול בילדים. מבודדים,
על פי המתבקש ועל פי החובה החוקית, מהוריהם. מבודדים
ממעגלים חברתיים וממעגלי עשייה וקריירה. הורים אמרו: "זו
חוויה מוזרה, להיות כל היום רק עם הילדים", ובניגוד למצב של
חופשה, אין אפשרויות בילוי, ודאגות מרחפות באוויר ואין נקודת
קצה מוגדרת לסיום המצב.
חלק מההורים יצרו לעצמם סדר יום ושגרה שמבוססת על
תוכניות הפעלה ועשייה בתוך הבית. רבים אחרים החליטו להניח
לזרימת החיים ולנוע איתה, ללא תוכנית, מרוכזים בהוויה יומיומית
של שהות יחד משפחתית. לאלו שבסיס משפחתם יציב יחסית,
אלו ימים מיוחדים של חוויה שונה, אחרת, ייחודית, שקשה להעריך
.)2020 ,
לאלו תוצאות ותועלות תוביל (אורן
אך בוגרים רבים, שחווים חסך ממעגלים תומכים וחשובים של
יחסים ועשייה בחייהם, חווים מתח, בדידות ומצוקה. היעדר חברת
מבוגרים נוספים, מלבד בני הזוג, היעדר פעילויות מחוץ לבית,
טבע, ספורט, תרבות ובעיקר קשרים, יוצרים מועקה ודכדוך.
השפעות של סגר שנמשך זמן רב גורמות כנראה לנזק לבריאות
Brooks et al,
הנפשית, והשפעתם עלולה להישאר גם לאחריו (
). ממצאי מחקרים על מגפות עבר, מציינים כי השפעות
2020
מצב של סגר ובידוד יכולות להיות בעייתיות אם הסגר נמשך
מעבר לחודש. זה המצב שאליו אנחנו נכנסים ממש בימים אלה
). לכך נוסף על ההורים קושי מכביד
Pappas et al., 2009
(
אחר, והוא הדאגה הממשית לבריאות הוריהם (הסבא והסבתא)
ולבדידות שהם חווים בהיעדר ביקורים הדדיים.
פסיכולוגים נעים בין תפקיד המטפל
שמטופליו אינם פנויים כמעט לשיח, לבין
זהותם ותפקידםהאישי כהוריםשתופסים
מקום נוכח יותר בחיי היומיום
אנו נתקלים בהורים שנמצאים בדילמה: לדאוג יותר לכאורה
לבריאות הוריהם ולא לבקר אותם, או לדאוג לעצם הקשר איתם
ולהיפגש למרות הסיכון והאיסור? דילמה זו מזכירה במקצת את
מה שנהוג היה בעבר עם ילדים מאושפזים בבתי החולים ועם
תינוקות בפגייה. מתוך הרצון לשמור עליהם מפני זיהום, שמרו על
ריחוק וצמצמו קשר פיזי בין הורה לילד במקרים כאלה. אולם עם
הזמן הגיעו גם המוסדות הרפואיים למסקנה כי קשר ומגע בין־אישי
חשוב יותר ותומך בבריאות הנפשית והפיזית גם יחד, וכיום ברור
לגמרי שנוכחותם ותמיכתם של הורים בילדיהם חשובה על אף
הסכנה בזיהום. ולראיה: "מחקרים מראים שככל שיש יותר חיוניות
ביצירת קשר בין ההורה לפג, התפתחות הפג טובים יותר ויחד עם
)
NICU
זאת ימי האשפוז והשהייה ביחידה לטיפול נמרץ פגים (
מתקצרת משמעותית" (אתר הפגייה, המרכז הרפואי בני ציון).
במשבר וירוס הקורונה, נוקטים כרגע כלל אחר. אנו מצווים למרחק
מהורים מבוגרים ומעמידים את סכנת הזיהום לפני הקשר. אנו
מנסים לשכנע את עצמנו ששיחת טלפון או מפגש בווידאו הם שווי
ערך לחיבוק ולמפגש פנים אל פנים. אך האם הבידוד יוכל להיות
באמת פתרון ארוך טווח, למרות מחיריו הנפשיים? יכול להיות שזו
תגובה ראשונית ומוקצנת, טרם הגעה לפתרון מאוזן ומותאם יותר,
לכל מרכיבי הסיטואציה.
אמפטי"ה - המענה המוצע
נוכח המצב נערכנו בפורום אמפטי"ה לתת מענה למטפלים
הנמצאים בדילמות הסבוכות סביב השתנות הצרכים, האמצעים