פסיכואקטואליה - אפריל 2020

46 / 68

2020 אפריל
46
מן השדה: פורום אמפטי"ה
מענה למטפלי הורים בימי הקורונה
התפרץ וירוס הקורונה בישראל, ונוצר שינוי 2020 במרץ
ברצף החיים הרגיל שהוליד אתגרים ודילמות לעולם הטיפולי.
ההתמודדות היא עם הבלתי מוכר, מאיים חדש ויוצא דופן. נולד
צורך במרחק ובמחיצות פיזיות מצד אחד, ועם זאת שבירה של
המחיצות מהצד השני, שכן כולנו, מטפלים ומטופלים, נמצאים
במצב אנושי משותף. כל אחד יכול, בעצם המפגש הפיזי, להידבק
או להדביק. ההורים שבהם אנו מטפלים נמצאים מרבית היום כעת
עם ילדיהם ומשפחותיהם, מכונסים בד' אמות, וסדרי העדיפויות
ומכלול הצרכים שלהם משתנים. מטפלי הורים עומדים בפני
אתגרים, חלקם חדשים, אשר אינם זהים להתמודדויות משבריות
קודמות. פסיכולוגים נעים בין תפקיד המטפל שמטופליו אינם
פנויים כמעט לשיח, לבין זהותם ותפקידם האישי כהורים
שתופסים מקום נוכח יותר בחיי היומיום. השינוי ערער את המוכר,
הציב שאלות לגבי החזקת הקשר הטיפולי ויצר דילמות מורכבות.
נולד צורך במרחק ובמחיצות פיזיות מצד
אחד, ועםזאתשבירהשלהמחיצותמהצד
השני, שכן כולנו, מטפלים ומטופלים,
נמצאים במצב אנושי משותף
בדידות המטפל
היכולת להיות לבד, כתב ויניקוט, היא יכולת חשובה מאוד,
Winnicottהמתפתחת בילדות ומסייעת לנו ליצירת אני שלם (,
). כאשר ה"לבד" הוא מצב נבחר, יכולה בהחלט להיווצר 1958
חוויה חיובית. כאשר הוא נכפה בסגר, עשויה להתפתח חוויית
Foshaבדידות, שיש הרואים בה בסיס לחוויה טראומטית (,
). במצב הנוכחי, הסגר והבידוד שנכפו על החברה כתגובה 2000
להתפרצות וירוס הקורונה, עשויים לעורר וליצור גם תחושות
של נטישה, ולאתגר את היכולת להיות לבד. אם אין ביכולתנו
לפגוש את האנשים הקרובים והאהובים, אשר הקשר איתם הוא
חלק חשוב בהוויה היומיומית שלנו, נוצר לחץ. רובינשטיין מציין
מזכירים את הפחד להיות לבד כהפרעה DSM-5כי במדריך ה־
). אבל כיום זהו מצב שעבור רבים הוא קשה 2020 ,(רובינשטיין
להכלה מבחינת רגשית. מצב כפוי נמשך, שמלווה אותנו לאורך
זמן בלתי ידוע.
במחקר שערכתי על סובלנות לעמימות, התייחסתי להבחנה בין
מצב של עמימות לבין מצב של אי־ודאות, מצב שבו לאי־ידיעה
). כולנו נמצאים כרגע במצב של אי־2003 ,נוסף גם סיכון (אורן
ודאות נמשכת. מגוון האסטרטגיות ומנגנוני ההגנה אשר ניפגש
איתם נעים במנעד רחב. ספקטרום רחב פרוש בין התגובות
למצב, על הרצף מהכחשה עד הצפה בחרדה, הן ביחס להיבטים
הבריאותיים והן ביחס להיבטים הכלכליים והנפשיים. ניתן ורצוי
להישען על הלבד, המוכר, המנחם והטוב שקיים באישיות הבוגרת,
אבל עקב הריחוק הפיזי והחברתי, מוגברת חוויית הבדידות.
מטפלים, שעד תחילת המשבר מצאו עצמם במצב מסייע, בעלי
ערך של נתינה ועזרה, מרגישים קטיעה. בתוך המצב המבולבל
שנוצר, מטפלים ומטופלים השעו תחילה טיפולים והמתינו לראות
מה יקרה בחלוף הזמן. אולם אחרי זמן לא ארוך, התעשתו רבים
והחלו לחפש פתרונות לשמירת הקשרים הטיפוליים. איתם עלו
שאלות בדבר חיוניות המפגש בזמן משבר שכזה, עד כמה חשוב
לטפל, להסתכן ולסכן, עבור מפגש טיפולי? הרי המרחב הטיפולי
הוא מרחב מיוחד של מקום בטוח. תחת איום המגפה, האם ניתן
ליצור מרחב כזה? איך? הרי במציאות של אמש היינו רגילים ברובנו
ליצור אותו במפגש פנים אל פנים, בחלל שיועד לשם כך.
שאלות אלו עוררו נושאים שעד לאותו רגע לא היו בסימן שאלה
דרור אורן, הדס רון גל
) הוא פסיכולוג קליני וחינוכי בכיר. מוביל פורום אמפטי"ה. מלמד ומדריך בתוכניות לפסיכותרפיה. מרצה בארץ ובעולם. מומחה לעבודה טיפולית PhD ד"ר דרור אורן (
עם הורים, מפתח המודל לטיפול דינמי בהורים וכותב ספרים ומאמרים בנושא ההורות. קליניקה לטיפול ולהדרכה בכרמיאל.
הדס רון גל היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, מובילת פורום אמפטי"ה - הפורום הפסיכולוגי לטיפול וייעוץ להורים. מטפלת בילדים ובהורים, מלווה מסגרות וצוותים
חינוכיים ופארא־רפואיים, מרצה בארגונים ובשירותים פסיכולוגיים. בעלת קליניקה ברעננה וכן עובדת אונליין.
פורום אמפטי"ה, הפורום הפסיכולוגי לטיפול וייעוץ להורים, מהווה בית לפסיכולוגים למען קידום, פיתוח והעמקת ההכשרה האינטגרטיבית המקצועית בתחום
ולהנגשת עבודתנו לציבור ההורים בישראל. הפורום שייך לקואליציית ארגוני החברה האזרחית למען הפסיכולוגיה הציבורית ומקיים קשר עם הפסיכולוג הראשי של
משרד הבריאות לחשיבה משותפת לקידום התחום.